סוג של כפיה
21 באוקטובר 2009בימים האחרונים מתחזקת אצלי שוב ההרגשה שהתקשורת (אני לא אוהב להשתמש במילה הזו, אבל במקרה זה אין לי ברירה) הישראלית כופה עלי סדר יום שאינו הולם את ערכי ואת סדר העדיפויות שלי. אני מעריך שאני לא מייצג את "הציבור" ואת הנושאים שבהם הוא מתעניין, ולמרות זאת הזמן שמקדישים בימים האחרונים למשל לסיקור פרשת התאבדותו של מוני פנאן ונגזרותיה חורג לטעמי מהנדרש. חורג במידה כזו שהוא בעצם מכתיב לא רק את סדר היום אלא גם דוחק לשוליים נושאים אחרים חשובים שלא נמצא להם מקום.
קיבלתי הבוקר אי מייל מ SAMHSA – מינהל השירותים לשימוש לרעה בסמים ובריאות הנפש בארה"ב. ובו פרסום על מבצע שנועד להפחית סטיגמה – דעות קדומות על חולי נפש – מבצע שנקרא Bring Change 2 Mind. זהו נושא שהתקשורת יכולה "לקבור" בקלות רבה. נכון שאין לו סקס אפיל, אבל הוא נוגע לאחד מכל ששה מבוגרים ולאחד מכל עשרה ילדים, אבל בעצם לרבים יותר אם סופרים גם את בני משפחותיהם ויקיריהם.
הבחירה של התקשורת לעסוק במשך דקות ארוכות מאוד בפרשות כדוגמת פנאן ז"ל ממקדת את תשומת לב, היא בחירה לעסוק בנושא מתאייד, שהשלכותיו על טובת הציבור אפסיות. אבל זוהי גם החלטה להשמיט מלב הדיון הציבורי שאלות אחרות הקשורות לרווחת האזרחים ולפניה של החברה הישראלית.
