Sub Stance

התקרית ההיא אינה מרפה. אחרי ניסיון ההתנקשות בחיי פרופ זאב שטרנהל היא מתחברת לתמונה הגדולה והמאיימת.

ברחוב אגריפס בשוק מחנה יהודה היתה המולה. מצד אחד עמד אוטובוס ובו תיירים. שלשה ארבעה מהם עמדו מחוץ לרכב, אחד מהם אחז דרבוקה, הם נראו ספק המומים ספק נבוכים. ומהצד השני עמדו שני חרדים צעירים לבושי שחורים אדומי פנים, מיוזעים ומלאי רוח קרב. אחד מהם צרח כנגד התיירים וגרש אותם. וחברו עשה תנועות ידיים מאיימות ופראיות והוסיף גידופים. צילמתי. קשה היה להבין את תוכן הדברים אך הצלחתי לקלוט את "האפיפיור ימח שמו". ילד חרדי כבן 12 התקרב אל התיירים וניסה לדחוף אותם. אחד מהעוברים ושבים בלם אותו ונזף בו. חרדי שלישי קרע לגזרים נייר כלשהו, התקרב לעבר התיירים והשליך את הקרעים לעברם. ניסיתי להגיע אל האוטובוס ולומר להם שאני מצטער על מה שקורה להם כאן. אך התיירים עלו  לרכבם ועזבו את המקום. הם כנראה הרגישו ובצדק, שהמקום אינו בטוח ושהם לגמרי לבד.
ככה מול עיני, תמונה שנמשכה דקה. לקח לי זמן להבין שבאמצע הרחוב השוקק, באמצע היום, יכולה קבוצה של תיירים אולי צליינים, להיות מותקפת על ידי שנים שלושה בריונים חרדים, בשל דתם או בשל היותם שונים או בשל כל סיבה אחרת, בעוד שהקהל מסביב העומד וצופה בתקרית האלימה, אינו מבין בדיוק מה מתחולל מולו ואינו נוקף אצבע. הרגשתי שמאוד קל להיות חלק מההמון הפסיבי שלא עושה כלום, שאתה בחלק מהזמן לא קורא את המצב, המום וכנראה חושש לנקוט עמדה. קרוב לוודאי שרבים מרגישים בטוחים יותר בצד הלא נכון של המתרס.

השנאה הרבה כלפי השונה, העוינות כלפי מי שחושב אחרת, מי ששייך לדת שונה, כלפי מי שמתלבש לפי טעמו הולכת וגוברת. הדרישה לסובלנות ולהתחשבות היא ברובּה חד צדדית.

על אהוד אולמרט היה להתפטר מראשות הממשלה לכל המאוחר באפריל 2007, לאחר שהתפרסם הדו"ח החלקי של ועדת וינוגרד, שקבעה את אחריותו למחדלי מלחמת לבנון השניה. חברו של מוריס טלנסקי, שהגיש היום את התפטרותו בעקבות ההליכים הננקטים נגדו לקראת העמדתו לדין בעבירות שחיתות, ישב 19 חודשים מיותרים על כסא ראש הממשלה, כשמעל ראשו  מתנוססים דבריה החמורים של ועדת וינוגרד. אלה היו חודשים שבהם הוא לא היה ראוי למלא את תפקידו, משום שהוא נכשל בו כישלון נורא, שעלה בחיי אדם ובאבדן כושר ההתרעה, שהוא כושר ההגנה של מדינת ישראל. לתוצאות המלחמה שנוהלה ע"י אולמרט, עלולות להיות השלכות קשות על עתידנו. במקום לקבל ראש ממשלה שמיישם מסקנות ומשנן את לקחי ועדת וינוגרד, קיבלנו ראש ממשלה כושל שבנוסף לכל, היה עסוק בשינון עדויות ותיקון גירסאות, ובעיניינים שבינו לבין החשדות הכבדים למעשים מושחתים, שעלו כנגדו חדשות לבקרים.

נשיא המדינה, שקיבל הערב מידי אולמרט את מכתב התפטרותו הודה לו על "שירותו למען העם והמדינה"  …"ביטחונה של מדינת ישראל ושלום אזרחיה עמדו במרכז פעילותו כראש הממשלה. חלק מפעולותיו יישארו עלומות" דברי הנשיא פרס היו דברי שקר והבל בשם הנימוס המתחייב, וכנראה על פי כללי הטקס של בית הנשיא.

האם יתכן שהמפכ"ל החליט לפטר את ניצב אורי בר לב לאחר שקיבל הנחיה ממגדת עתידות, או מהילרית ידועת שם ? לא יאמן ? יאמן גם יאמן. משטרת ישראל שאמורה להיות גוף מודרני יעיל ושיטתי, מפעילה את כוחותיה ומקבלת החלטות גם בהתאם להזיות של אנשים הזויים שמכנים את עצמם "מתקשרים" או "הילרים". שמעתי אחת מהם מתראיינת ברדיו, היא נתנה הוראות להפסיק לחפש את הילדה רוז בירקון, היא רואה אותה מתה קבורה בחולות. משטרת ישראל הימי-ביניימית התייחסה לשטויות האלה בכל הרצינות ושלחה כוחות לכל מיני אתרים על פי איתותים הנקלטים במוחם הקודח של אנשים מוזרים. כסף רב נשפך לשוא משום שמשטרת ישראל משתפת פעולה עם עב"ם זה או אחר, החי ביננו, שקם בוקר ומחליט שהוא רואה בעיני רוחו השוטה את הילדה רוז קבורה בחולות בחוף ארגמן וחברתו החייזרית רואה אותה בבניאס. כל מיני עפיפונים מרחפים ותלושים הצליחו להריץ קציני משטרה ביום ובלילה ולהניע את גייסות המשטרה ימה וקדמה, צפונה ונגבה. לא היה שר ולא מפכ"ל ולא סגן מפכ"ל ולא ראש אגף חקירות שקם ואמר "די לשטויות !".

האזרח מן השורה יכול להמשיך להרגיש אי אמון במשטרה.

ילדים לא רצויים הנולדים להורים לא בשלים, הם ילדים שרב הסיכוי שחייהם יהיו קשים ומרים, או שחלילה ירצחו בידי הוריהם. ככל שמדיניות ההפלות שמרנית יותר ומסורבלת יותר, יוולדו יותר ילדים אומללים.  להורים שאינם בשלים, הסובלים מתחלואה גופנית או נפשית, החיים בעוני ובדלות, יש קושי בנגישות למקורות רפואה, בריאות הנפש ורווחה, ומאופיינים ברתיעה מהתמודדות עם הבירוקרטיה הכרוכה בקבלתם. מדיניות הפלות שתאפשר לכל אישה לבקש לעבור הפלה, פריסה חכמה של שירותי רפואה, בריאות הנפש ורווחה, הקצאת משאבים להשבת רשת טיפות החלב – תחנות לטיפול באם ובילד, למימדיה המקוריים, לאחר שבמשך שנים קוצצה ובעצם לא קיימת עוד,- כל אלה הם צעדים שעשויים להפחית את מספר הילדים האומללים, שיגדלו להיות הורים אומללים מאוד.