Sub Stance

למלחמת לבנון השניה, שממשלת ישראל החליקה לתוכה בקיץ האחרון אין באופן רשמי שם. בויקיפדיה טוענים: "הממשלה לא אישרה לכנות את חילופי האש בשם "מלחמה" והם מכונים בפרסומים הרשמיים "מערכה". טוב שכך, על פני השם הלעגני "מלחמת שלום הגליל" הלא היא מלחמת של"ג, מלחמת פתותים לבנבנים רכים לסמא עיני פתיים. ההתעקשות לכנות את המלחמה "מערכה" הוא ניסיון מעורר גיחוך למזער את המחדל הנורא למימדים של אפיזודה, או של אי הבנה מקרית ומצערת, ולא היא. עוד לפני שועדת וינוגרד אמרה את דברה, ניתן לקבוע שמלחמה הזו שהרגה את מיטב בנינו והשאירה אחרים נכים, פגעה אנושות בכושר ההרתעה של מדינת ישראל. חשפה את צפון ישראל לירי טילים מבלי יכולת לספק הגנה לתושבים. רשויות המדינה שהיו מחויבות לספק לתושבים במצב חירום שירותים חיוניים כשלו. חיילי צה"ל בחזית והתושבים בעורף תחת אש הופקרו על ידי בלתי ראויים בעליל. מתברר שלא כל כריש נדל"ן ספקולנט דירות מבריק ולא כל ראש לועדי עובדים, בוחש מופלא במסדרונות ההסתדרות – לא זה ולא זה מוכשרים להיות ראש ממשלה ושר ביטחון של מדינה בעימות חשוכת שלום. ראוי שהמלחמה הכושלת הזו תישא למען הדורות הבאים את השם "מלחמת אולמרט", להזהיר את המתרוצצים אל הכסא הרם והנכסף, וכדי שכל מי שישב על כסא ראש הממשלה מעתה ואילך ידע, שהמלחמה שיחליק אליה בלא משים לא תהיה יתומה. אביה של מלחמת לבנון השניה הוא ראש הממשלה אהוד אולמרט.

צפיתי הערב בתכנית הטלוויזיה "רקדן נולד", ולמדתי מהשופטים בתחרות שהרקדנים בריקודי הסולו צריכים להתאבד. אחת מהרקדניות לא התאבדה מספיק ואילו השניה התאבדה יופי. האם באמת השפה שלנו כל כך דלה עד שחבר השופטים לא מצא מילה טובה יותר מאשר "התאבדות" על מנת לבטא את ציפיותיהם מהרקדנים.  פרופ' ישראל אורבך מומחה בעל שם בתחום ההתאבדות, אומר שיש בהאדרה (גלוריפיקציה) של המתאבד כדי לגרום לעידוד האבדנות. אפשר בהחלט לומר, שכאשר המילה "התאבדות" נכנסת לתוך ה"פריים טיים" ומקבלת שם משמעות חיובית יש בכך כדי להוות מקור לדאגה. ואכן, הערב בתכנית הטלוויזיה היתה בלא משים, ולבטח שלא בכוונה רעה, האדרה של מושג "ההתאבדות". למרות שרק לעיתים רחוקות עולה הנושא על סדר יומנו התזזיתי, הרי שתופעת האבדנות אינה שולית כלל וכלל, היא נחשבת ברוב מדינות המערב לגורם תמותה שני או שלישי אצל מתבגרים. אנו יכולים לעשות כדי לצמצם אותה כלומר למנוע מעשי התאבדות גם בתקשורת. התכנית נולד לרקוד עשתה הערב את ההיפך.

כולנו נפגשים איתם, במוקדם או במאוחר. לפני כמה חודשים ראיתי אישה צעירה נוהגת כאשר על ברכיה תינוק בן שנתיים בערך, ידה האחת אחזה בסלולרי שהיה צמוד לאזנה וידה השניה בהגה. או הזוג שרכבו עמד לצדי ברמזור, הבעל היה אחוז אמוק – צרח על אשתו כל הזמן, כשהוא מנופף מול פניה בידיו בתנועות מאיימות. כולנו ניפגשים איתם וברור לנו שכושר השיפוט שלהם לקוי, או שמוקד תשומת הלב שלהם אינו מצליח להיות מכוון למשימה המרכזית שאותה הם מבצעים – הנהיגה. רשות הרישוי במשרד התחבורה, המעניקה רשיונות נהיגה אינה בודקת את אחת מהתכונות החשובות ביותר של הנהג – מסוכנותו. היכולות לבצע את המטלות והמבחנים הנדרשים על מנת לקבל רישיון נהיגה אינם מספקים את צרכי הבטיחות בדרכים. כיום נוהגים להערכתי בכבישי הארץ אלפי נהגים מסוכנים. את חלקם קל מאוד לזהות – אלה הם עברייני תנועה סדרתיים, שלבטח עוד יהיו מעורבים בעבירות תנועה קלות וחמורות למכביר. אלפי נהגים אחרים לא היו זכאים לרישיונות נהיגה משום שלא היו עומדים במבחני מסוכנות. מעבר למיומנויות נהיגה טכניים, הנהג חייב להיות בעל יכולות להפעיל כושר שיפוט, לבצע הערכות מצב מהירות, לקבל החלטות נכונות במצבי לחץ, לדעת לשלוט בכעסים ועוד. בכבישי הארץ נוהגים נהגים פגיעים מאוד, שגירויים חיצוניים ופנימיים מוציאים אותם בקלות רבה מאיזון. אין שום סיבה להניח שאדם שמכה את אשתו יהיה נהג סביר. יש בסיס לכך שאסיר עולם שהואשם ברצח, יוכרז כמסוכן לנהיגה. אלו הם אזרחים שאינם כשירים לנהיגה. אחד מהמנבאים הטובים ביותר של התנהגות עתידית היא התנהגות או דפוס התנהגותי בעבר. אחת הדרכים היעילות ביותר לצמצום הקטל בכבישים היא להוריד עד למינימום האפשרי את הנפקת הרישיונות לאנשים שיכשלו במבחני המסוכנות. כמובן שיצרניות הרכב והשירותים והתעשיות הנילווים להן, הם בעלי אינטרס הפוך. וקשה להניח שנבחרי העם, חובבי הכסאות יהיו מוכנים להסתכן בצעד כה אנטי פופוליסטי כמו שנוי מדיניות הענקת רישיונות הנהיגה. בנסיעותי בכבישי הארץ אני נפגש בנהגים שברור לי שנהיגתם המסוכנת מעידה שהם כנראה נמנים על הקבוצה שהיתה נכשלת במבחני המסוכנות והיתה נשללת מהם הזכות לנהוג. לא כולנו טייסים, לא כולנו רופאים, לא כולנו אתלטים, וממש ממש אין סיבה שכולנו נהיה נהגים.