ארכיון הנושא 'מלחמה או צמצום נזקים'

הם יודעים מה שהם אומרים

17 באוקטובר 2007

הם אמרו לה לזרוק אותו מהבית.
אז היא זרקה אותו מהבית.
הם יודעים מה שהם אומרים, הם היו שם.
כשהוא בא ואמר לה שהוא רעב,
הם אמרו לה לא לתת לו אוכל.
אז היא לא נתנה לו אוכל.
הם יודעים מה שהם אומרים, הם היו שם.
כשהוא בא מלוכלך וביקש רק להתקלח
הם אמרו לה לא לתת לו להתקלח.
אז היא לא נתנה לו להתקלח.
הם יודעים מה שהם אומרים. הם היו שם.
כשהוא בא בבגדים מלוכלכים ורצה לכבס.
הם אמרו לה לא לכבס לו את הבגדים.
אז היא לא כיבסה את בגדיו.
הם יודעים מה שהם אומרים. הם הרי היו שם.
כשצילצלו אליה מבית המעצר ואמרו לה לבוא לשחרר אותו בערבות.
הם אמרו לה לא לשחרר אותו בערבות.
אז היא הודיעה שהיא לא חותמת ולא משחררת.
והם יודעים מה שהם אומרים, הם עברו את זה בשרם. הם היו שם.
הם אמרו לה להגיד לו לא לבוא יותר.
הוא בא.
וכשהוא בא, היא אמרה לו לא לבוא יותר.
הוא אמר "בסדר" והלך.
ולא בא יותר.

אירופה מול ארה"ב

14 באוקטובר 2007

יום אחרי שהופיע מאמרי בהארץ "חולים, לא עבריינים" פורסם מאמרו של ריק סטיבס בלוס אנג'לס טיימס תחת הכותרת : "אירופה: מרפאים ולא מענישים מכורים" (Europe: Curing, not punishing, addicts). סטיבס עומד על הפערים הגדולים בין מדיניות הסמים האמריקאית לבין זו האירופאית. מאז הכרזת הנשיא ניקסון (1971) על מלחמת החורמה בסמים, נשפכו בה כמויות אינסופיות של כספים, בתי הכלא האמריקאים התמלאו בעברייני סמים, ובמצב לא חל שינוי. ולעומתם האירופאים משקיעים את המשאבים בריפוי, טיפול ושיקום. סטיבס מביא כדוגמא את פרויקט צמצום נזקים בשוויץ למכורים לאופיאטים ואת מדיניות הקופי שופס ההולנדים למכירת קנאביס, כדוגמא למדיניות סמים שלא גרמה לעליה במספר המשתמשים. בדו"ח האו"ם, מספר סטיבס, נמסר שאחוז המשתמשים האירופאיים בסמים הוא כמחצית מהאחוז בארה"ב. גישת האירופאים מוכיחה את עצמה – הם מתייחסים להתמכרות כאל מחלה ולא כאל פשע. ה FBI בנתוניו מדווח ש 40% מכלל 80,000 המעצרים בגין סמים בשנה בארה"ב הם בשל מריחואנה 80% מהם בשל אחזקת מריחואנה (אחזקה ולא סחר !). בעוד שכספי משלם המיסים האמריקאי מוזרמים למשטרה, לבתי המשפט ואסירים, הרי שכספי משלם המיסים האירופאי מנותבים לרופאים, יעוץ ומרפאות. מעצבי המדיניות האירופאיים מעריכים שהם חוסכים הוצאת  15 יורו על משטרה ובריאות על כל יורו המושקע בחינוך ויעוץ בנושא הסמים. בעוד שבאירופה התקבלה החלטה לאמץ סגנון סובלני במקום לבנות עוד בתי סוהר, הרי שהאמריקאים ממשיכים לבנות בתי סוהר. ואילו ישראל, לפי מיטב המסורת הולכת בעקבות האמריקאים ופנינו כרגיל למלחמה.

חולים, לא עבריינים

11 באוקטובר 2007

מאמרי זה פורסם היום בעיתון "הארץ", אני מביא אותו כאן בתוספת לינקים:

חולים, לא עבריינים

התארגנותן של אמהות מכורים חסרי בית למאבק לשינוי המצב הקיים, ראויה לכל שבח. היציאה מתוך המזרק כרוכה בחשיפה פומבית כואבת ובהתמודדות עם דעת קהל שלילית, דעות קדומות ובורות. התלות וההתמכרות לסמים ולאלכוהול מופיעות במגדירים המקובלים בעולם (10-ICD ו-4-DSM) . כמו כן, קיימים כלים להערכת חומרת ההתמכרות, כגון ASI. לא מדובר בנושא נידח ושולי, אלא בתחום שממקד עבודה מחקרית רבה וניסיונות טיפוליים חדשים. לעומת זאת, מדיניות הסמים קופאת על שמריה ושואבת את השראתה מתפישות ומערכים מיושנים, ומהנחות שגויות. ד"ר אדוארד קהנציאן מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד ציין שלושה גורמים המעורבים בשימוש לרעה בסמים – "אדם, כאב וסם". מעבודותיו עולה שיש בשימוש לרעה בסמים מניע אנושי – להקל על הכאב הגופני או הנפשי. קהנציאן השתמש במונח Self Medication, ריפוי עצמי, בהקשר של שימוש בסמים.ככל שגדל הקושי בזמינות ובנגישות לעזרה, לשירותי בריאות ורווחה, תתרחב המגמה של ריפוי והקלה עצמית. לשון אחרת, תורים ארוכים ומתישים לשירותי בריאות ובריאות הנפש, העדר שירותי בריאות ושירותים פסיכולוגיים וסוציאליים בבתי הספר ובקהילה, משמעותם היא שיותר בני נוער ויותר מבוגרים "לוקחים את התרופות לידיים", ללא בדיקה, ללא מרשם וללא פיקוח.כך בין היתר קורה, שבסביבה חשופה ללחץ, מתח ותסכול, או בתקופות חיים בעייתיות, יותר ויותר צעירים ומבוגרים מוצאים שהדרך למצוא הקלה ורגיעה היא באמצעות שימוש בחומרים פסיכואקטיוויים. חלק מהם חושפים בכך את עצמם לסכנת התמכרות ותלות.בשנים האחרונות אנו יודעים הרבה יותר מאי פעם על השפעות הסמים ונזקיהם. מתבססת ההבנה שההתמכרות היא "מחלת מוח". לדברי ד"ר נורה וולקוב, העומדת בראש NIDA (הגוף המרכזי העוסק בארה"ב בשימוש לרעה בסמים): "אנו יודעים שהתמכרות היא מחלה שמשנה את המוח ואת ההתנהגות. זיהינו גורמים ביולוגיים וסביבתיים רבים, ואנו מתחילים לחפש את המשתנים הגנטיים התורמים להתפתחות ולהתקדמות המחלה. מדענים משתמשים בידע זה לפיתוח גישות מונעות יעילות וגישות טיפוליות להפחתת הנזקים הכבדים שסמים מחוללים בחיי פרטים, משפחות וקהילות. חרף התקדמות זו, רבים אינם מבינים כיצד בני אדם מתמכרים לסמים, ואיך השינוי שהסמים מחוללים במוח קשור לשימוש הכפייתי בסמים".אנו רחוקים מרחק שנות אור מהפנמת הידע שהתלות וההתמכרות לסמים היא מחלה. מדיניות הסמים בעולם ובישראל ממשיכה לראות בחולים אלה עבריינים – לתייג, לשפוט ולכלוא אותם בבתי כלא, וכך בנוסף להתמודדותם הסיזיפית עם מחלתם קשת המרפא, הם נאלצים לשאת את הסטיגמה העבריינית שדבקה בהם ובמחלתם. רבים מהמכורים טוענים שמשהתמכרו, נהפך הסם להיות התרופה שלהם. אך אחזקתה של תרופה זו היא עבירה על החוק. והספק של התרופה אינם רופא ורוקח, כי אם אנשי העולם התחתון והפשע המאורגן, שרוקחים את הסמים לפי ראות עיניהם ובעיקר גודל תאוותם.הרעיון לכפות על מכורים גמילה מנוגד לערכי יסוד לזכויות אדם וזכויות החולה. יש מקום לאשפז מכורים בכפייה רק לפי חוק הטיפול בחולי הנפש, ואין לחרוג ממנו. כשמדובר במכורים לסמים, מושטת האצבע אל הדק האשפוז הכפוי בקלות בלתי נסבלת. וכבר עולה גם ההצעה להעניש אותם, ולשלול ממכורים שיסרבו לקבל טיפול את קצבת הביטוח הלאומי.המרחק בין שלילת הקצבה לגדיעת כף יד בכיכר העיר גדול מאוד, אך שתיהן מושתתות על ההנחה שהמכור ראוי לעונש. עישון סיגריות הוא גורם תחלואה ותמותה ראשי. מספר המעשנים גדול לאין שיעור ממספר המכורים לסמים. מכלול הנזקים שגורמים המעשנים גדול עשרות מונים מהנזק שגורמים המכורים לסמים. האם יעלה על הדעת לכפות עליהם גמילה? לשלול מהם קצבאות?או חולי הלב שהביאו את המחלה על עצמם באורח החיים שסיגלו – בתזונה לא נכונה, בהשמנה, בחוסר פעילות גופנית ובעישון, האם יעלה על הדעת לכפות עליהם טיפול או ניתוח? האם יעלה על הדעת לשלול מהם קצבאות אם יסרבו לשנות את אורחות חייהם או יסרבו לקבל טיפול? אבל כשמדובר במכורים לסמים – הכל מותר, ערכי יסוד מתקפלים, עד כדי כך שגם מאמר המערכת בעיתון "הארץ" ("כבוד האדם או חירותו", 8.10) מגלה תמיכה ברעיון הגמילה כפויה.אם התארגנותן המבורכת של האמהות האמיצות תוביל לרפורמה במדיניות הסמים, לפיתוח שירותי בריאות, רווחה, שיקום וצמצום נזקים לאחת מהאוכלוסיות המוכות והזנוחות, הן יבורכו. אך לא כן, אם תוצאת מחאתן ומצוקתן תהיה פגיעה בזכויות האדם והחולה באמצעות אשפוזים כפויים חסרי תוחלת ושלילת קצבאות מחולים.

12-08-07 054.jpg (עזרים לשימוש בהרואין עם אפשרות להזרקה, הסנפה והרצה. העזרים היו מגולגלים בתוך שקית הניילון – למעלה משמאל, ומוחזקים בתוך שרוול החולצה.)

טיפול בכפיה

2 באוקטובר 2007

העתונות מודיעה בעמודיה הראשונים שמנכ"ל הרשות למלחמה בסמים מוביל חקיקה שעיקרה מתן טיפול בכפיה לנרקומנים ואילוצם להצטרף לתכנית גמילה באמצעות שלילת קצבאות הביטוח הלאומי. בשנים האחרונות מתרחבת ההסכמה בין אנשי המקצוע שההתמכרות היא מחלת מוח. ברור שחשיפה לאורך זמן של המוח לסמים משנה אותו, ובין היתר גורמת  לכך  שהמכור ימשיך להשתמש בסמים חרף ההשלכות השליליות. בנוסף לכך הולכת ומתרחבת ההבנה של חשיבות המרכיב התורשתי בהתמכרות. אם אכן, יקבל המחוקק את הצעתו של מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, משמעותה היא שאנשים חולים יאלצו לקבל טיפול בכפיה, וכדי לאלצם לקבל טיפול ישללו מהם את קצבת הביטוח הלאומי לה הם זכאים בשל מחלתם. עד כה, רק במצבים קיצוניים שבהם אדם מאבד את כושר השיפוט והשפיות,  מאפשר החוק בסייגים לא מעטים ותחת בקרה קפדנית לאשפז ולטפל בכפיה, וטוב שכך. למכורים כמו הרבה חולים אחרים יש זכויות אדם וזכויות חולה. אחת מזכויותיהם היא לא לקבל טיפול ולא לשנות את מצבם הנורא. אין צורך בחוק נוסף לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א – 1991. ואין מקום להשתמש במנגנון הקצבאות כמנגנון ענישה, ולשלול קצבה מאדם שזכאי לה, בשל התהנהגותו. ליוזמה זו עלולות להיות השלכות חמורות על זכויות ועל חופש הפרט. בשעה ששרותי הבריאות והרווחה אינם מצליחים לספק שירותים הולמים לאזרחים המבקשים טיפול, תרופה ורווחה, נרקמת כאן יוזמה תמוהה לכפות שירותי טיפול ורווחה לכאלה שאינם מעוניינים בהם.


עשרה דברים על סמים והתמכרות

25 ביולי 2007

זה חלקי לפרויקט "עשרה" של הסופרבלוגרית אח"י דקר :

  1. מנת יתר או בעברית פשוטה אובר דוז – מצב של מנת יתר עלול להסתיים במוות. אחד מהדברים החשובים ביותר הוא להזעיק את מ.ד.א ולא להפקיר את החבר. גם מצבים שנראים קשים מאוד ניתנים לשינוי. זריקת נרקן Narcan עשויה לשנות באופן דרמטי מצב של מנת יתר מאופיאטים (ע"ע הירואין). אם אתה מגלה אצל חבר שינויים בקצב הנשימה או דופק הלב או שצבע שפתיים מכחיל או חוסר תגובה לכאב, אל תהסס חייג למ.ד.א. מצב מנת יתר מתרחש בשני מצבים – א. ערבוב סמים שונים ואו נטילתם עם אלכוהול ב. נטילת מנת סם גדולה בשל חוסר מודעות לריכוזיות החומר או בשל אי ידיעת העובדה שהגוף בשל תהליך הסבילות (ע"ע סבילות) חוזר לאחר הפסקה בשימוש לנקודה ולכמות ההתחלתית.
  2. שריטה – אפשר לכתוב גם סריטה, בכל מקרה מדובר בביטוי קליל לתיאור מצב מזופת. השריטה היא כינוי למשבר נפשי עמוק ומתמשך בעקבות לקיחת סמים. השרוט נזקק לטיפול ממושך ולעיתים גם לאישפוז. יונה וולך כתבה על השריטה שלה : "אם תתקע במסע אל אס די תזכור אותי אני שלא חזרתי משם" (אם תיתקע במסע אל אס די מתוך הספר "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" הספריה החדשה לשירה 1992). טריפ רע מאל אס די או מחומרים הזייתיים היא דרך נפוצה להישרט, אבל לא הדרך היחידה. אם במשפחתך יש מישהו עם מחלת נפש, או אם אתה עצמך סובל מדיכאון, ומרגיש לא טוב בפנים או נמצא בתקופה לא טובה בחיים, אתה עלול להישרט כתוצאה משימוש.
  3. הרואין נקרא היום ברחוב בשם "חומר" בעבר כונה בארץ "קוק פרסי" והרבה טעו והיו משוכנעים שמדובר בקוקאין. ההרואין הוא סם ממשפחת האופיאטים המופקים מצמח הפרג. חומר נרקוטי משכך כאבים, ממכר מאוד וסיכויי הגמילה ממנו נמוכים (ע"ע מתאדון סבוטקס). היו שנים שמרבית המכורים להירואין השתמשו בו בארץ ב"הרצה" (חימום החומר על גבי נייר כסף ושאיפת האדים) היום עלה ביותר שיעור המשתמשים בו בהזרקה. השימוש בהזרקה מגביר את סכנת האובר דוס (ע"ע מנת יתר), ההדבקות במחלות (ע"ע הפטיטיס סי ואיידס). ההזרקה גורמת למורסות ולנסיגת כלי דם, לחיפוש נקודות הזרקה במקומות אחרים בגוף (חלק מהמכורים הקבצנים שצולעים אינם עושים זאת על מנת לעורר רחמים אלא משום שהם דפקו לעצמם מורסה במפסעה). חלק מענקי הג'ז מסמסו קטעים מהקריירה המוסיקלית שלהם בשל ההתמכרות להרואין (בילי הולידיי, צ'רלי פרקר, מיילס דיוויס, צ'ט בקר ואחרים).
  4. סבילות  (Tolerance)תכונה של הגוף שמסתגל לנוכחות חומר פסיכואקטיבי. השימוש אינו מספק את ההשפעה הרצויה אלא אם כן מעלים את הכמות הנצרכת. אתם זוכרים את הפעם הראשונה ששתיתם פחית בירה והרגשתם מסוחררים ? מי שהתמיד לשתות את פחית הבירה גילה כעבור זמן, שעל מנת לחוש את תחושת השיכרון הקל והסחרור הנעים, הוא זקוק ליותר מפחית. – זוהי תוצאת הסבילות. העליה בכמות הנצרכת אינה בקפיצות גדולות והיא עשויה להתרחש מבלי שניתן לעצמנו דין וחשבון שזה קורה גם לנו.
  5. קוקאין – שם רחוב נפוץ בארץ לקוקאין הוא "קריסטל", מיוצר מעלי הקוקה, נמנה על משפחת החומרים הממריצים. ממכר מאוד והגמילה ממנו קשה ביותר. השימוש הנפוץ בארץ הוא בצורת הסנפה (שורות האבקה הלבנה נשאפות לתוך הנחיר תוך אטימת הנחיר האח). אז אם הוא מגרד באף, סובל מדימומי אף, קצר רוח, נופל למטה בהרגשה ומגלה יותר ויותר מחשבות רדיפה ועוינות – אז יש סיכוי שהוא אולי על קוקאין. השפעתו של הקוקאין קצרה מאוד כחצי שעה שעה, הוא לוקח את המשתמש למעלה למעלה אל הפסגות ואז זורק אותו למטה. המעבר החד מטלטל ומערער. בעת השימוש הדופק עולה מאוד ויש כאלה שמדווחים שהלב עומד לקפוץ מתוך החזה החוצה, התיאבון יורד, אין עייפות, תחושת אני ואפסי עוד, כשההשפעה חולפת מוצא את עצמו הקוקאינר מגרד את תחתיות השאול והפיתוי לשוב ולהשתמש שוב ושוב רב. ביממה שלאחר השימוש בקוקאין עולה הסכנה ללקות בהתקף לב. הקראק הוא קוקאין מעובד (מבושל) נקרא ברחוב "בסטים", הוא זול יותר ומשך השפעתו הרבה יותר קצר. מעשנים אותו מתוך מבחנה. אם אמרנו שבין אמני הג'ז היו כאלה שהלכו אחר ההרואין. הרי שהרוקיסטים נטו אחר ממריצים דוגמת הקוקאין.
  6. ההפטיטיס סי HCV והאיידס HIV הן שתי מחלות שאחת מהדרכים להעביר אותן מאדם לאדם היא להשתמש במזרק משותף. האיידס מחלה מתוקשרת עם הרבה יחסי ציבור, ההפטיטיס סי היא מחלה הרבה יותר נפוצה ויחסי הציבור שלה לא משהו. ההפטיטיס סי היא מחלת כבד הנגרמת ע"י וירוס. בעוד שלאחותה ההפטיטיס בי יש היום חיסון שאותו מקבל כל יילוד, הרי שלהפטיטיס סי אין עדיין חיסון (הוירוס עובר מוטציה במעבר בין המעטפת לגרעין התא וזה מסבך את העניין), חלק מהנשאים של הוירוס עלולים כעבור שנים של נשאות רדומה לעבור למחלה פעילה שתפגע בכבד ותצריך לפעמים השתלה). אחת הדרכים הפשוטות והזולות להפחתת מספר הנחשפים למחלות היא לחלק חינם מזרקים למכורים (ע"ע צמצום נזקים).
  7. מתדון סבוטקס – המתדון הוא חומר סינטטי נרקוטי. המוכר גם בשם הרחוב אדולן. מכורים להרואין שאינם מצליחים להגמל מתקבלים ליחידות לטיפול אחזקתי באמצעות מתדון. שם הם מקבלים מדי יום מתדון בשתייה, המתדון הוא תחליף לסמי הרחוב האופיאטיים. מטרת טיפולי האחזקה באמצעות מתדון היא להפחית פשיעה וסחר בסמים, לאפשר חזרה לתפקוד במשפחה, להשתלב בתעסוקה, להפחית תחלואה וכו' (ע"ע צמצום נזקים). בפועל המצב לא מרנין. נכון שיותר לא מחלקים מתדון מטרנזיט במזבלת חירייה, אבל התחנות לחלוקת מתדון עמוסות במאות מטופלים, סביבן מתנהל סחר בתרופות, חלקן מוזנחות ועלובות והשרות ניתן באופן משפיל ומדכא. אופן התנהלותן והמשאבים העומדים לרשותן, אינו מאפשר תהליך טיפולי ושיקומי הולם. הסבוטקס (בופרנורפין) הוא חומר סינטטי פועל במנגנון קצת שונה מהמתדון, משך ההתפרקות שלו בגוף ארוך יותר ומאפשר להגיע לתחנה לנטילת הכדור (מתחת ללשון) אחת ליומיים, כמו כן נחשב לבטוח יותר מהמתדון. שניהם גם המתדון וגם הסבוטקס ניתנים להשגה בשוק הסמים.
  8. צמצום נזקים Harm Reduction  – גישה אלטרנטיבית למדיניות המלחמה בסמים. יוצאת מתוך הנחה שהמלחמה בסמים נדונה לכישלון ולכן יש למצוא פתרון פרגמטי למזעור נזקי השימוש בסמים. ברוב מדינות העולם אין קבלה של הגישה כמדיניות סמים אך יש שימוש בחלק מהאסטרטגיות שלה. לפני שנים אחדות קם ענף נוסף והוא הפסיכותראפיה בסגנון צמצום נזקים Harm Reduction Psycotherapy – ניתן לטפל בנפגעי סמים ולקדם את מצבם גם בלי להתנות את הטיפול בהימנעות מוחלטת משימוש בסמים או אלכוהול. הכוחות השמרניים בכל חברה וחברה הם המתנגדים התקיפים לפרוייקטים של גישת צמצום הנזקים, ובהם החלפת מזרקים, חדרי הזרקה, פעילות למניעת מוות ממנת יתר, חלוקת סמים ותחליפי סמים למכורים.
  9.  בנזודיאזפינים benzodiazepines משפחה של תרופות הרגעה ושינה, שאם נוטלים אותן ללא פיקוח רפואי ובקרת רופא מטפל, יש סכנה גדולה לפתח בתהליך הסבילות תלות והתמכרות קשה המחייבת גמילה בהשגחה רפואית. חלק מהבנזודיאזפינים מגיעים לשוק הסמים ומהווים תיגבור וחיזוק סמים, יש סוחרים שמערבבים בנזודיאזפינים בתוך אופיאטים. בין התרופות הנפוצות בקבוצה זו הוליום, נומבון, היפנודורם, קלונקס ועוד. אחת מהתופעות הנפוצות והמטואטאות מתחת לשטיחים עבים ושותקים היא התמכרותם של קשישים לבנזודיאזפינים.
  10.  הסם המסוכן ביותר –הוא החומר שבו אדם משתמש, בו הוא  תלוי ולו הוא מכור. הסם שצריך להדאיג אותנו הוא המאטאמפטמין, ששוטף את קליפורניה ותוך חמש שנים הפך להיות לסם המועדף ביותר שם, אף יותר מאלכוהול. הייצור שלו פשוט, מחירו זול נשים לוקחות אותו כי הוא גורם להן לרזות, גברים לוקחים אותו כי הוא משפר את תיפקודם המיני. הוא ממכר ביותר והגמילה ממנו קשה. תופעות הלוואי רבות ובינהן פסיכוזות והתפרצויות אלימות. הסמים שלא הזכרתי כאן הם רבים כמו ההזייתיים, החומרים הנדיפים נשאפים, האלכוהול ועוד ועוד.

    

מחירי הסמים בעולם בירידה

11 ביולי 2007

העובדה שאני מתנגד למדיניות המלחמה בסמים, אינה עומדת בסתירה לכך שאני חושב שפגיעתם של החומרים ההממכרים קשה. ושעל החברה לחנך ולצייד את בניה ובנותיה בכלים שיסייעו להם להימנע משימוש בסמים ולפעול להפחתת נזקיהם ככל האפשר. מדיניות המלחמה בסמים היא זו האחראית להיווצרות שווקי הסמים הלא חוקיים, לעליה בעבריינות, להפיכת אוכלוסיית הסובלים מתמכרות לאוכלוסיה עבריינית הגודשת את בתי הכלא ושבה אליה פעם אחר פעם, ולהרחבת נזקי הסמים לפרט ולסביבתו. מדיניות המלחמה בסמים גורסת שצמצום גידול הסמים, תפיסת והשמדת יבולי הסמים היא הפיתרון להקטנת ההיצע שישפיע על הביקוש. והנה זה פלא, משנה לשנה עולה כמות  יבולי האופיום והקוקאין המושמדת, אבל במקביל מתרחשת  ירידה במחיריהם…בתרשים המצורף כאן למטה מתארים הגרפים העולים את שטחי גידול האופיום והקוקאין שהושמדו, והגרפים היורדים מתארים את הירידה המקבילה במחירי האופיאטים (הירואין) והקוקאין. הגרף היציב יותר הוא גרף גידול הקוקאין והאופיום… אין מדובר בנתון חד פעמי בשנה אחת אלא במגמה הנמשכת למעלה מעשר שנים. ניתן ללא כל קושי להגיע למסקנה שהמלחמה בסמים אינה יעילה, פעולתה לא מצליחה להיות משמעותית בשווקי הסמים חרף עלויותיה העצומות. את הנתונים האלה לא מפיצים חובבי ה"עלה ירוק" והלגליסטים אלא האו"ם באמצעות משרדו העוסק בסמים ובעבריינות.

World Heroin/ Cocaine Information

כאשר יענו אותו

4 ביולי 2007

מדיניות המלחמה בסמים יוצאת מתוך הנחה שככל שנצר את צעדי המשתמשים מצד אחד והסוחרים מצד שני המצב ישתפר. – ככל שנמרר את חייהם ייטב. והנה חרף סכומי העתק שמושקעים במלחמה בסמים אין שינויים דרמטיים בהיצע ובביקוש לסמים בעולם. ואולי ניתן לומר את ההיפך "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" -מדיניות המלחמה בסמים גרמה לכך שקווי היצור והאספקה של סמים עברו לשליטת הפשע המאורגן, ובתי הכלא מלאים בבני אדם שחלקם לא היו מגיעים אליהם אלמלא הפכו בעטיה להיות עברייני סמים . הנה אני קורא היום במאמר בבוליטין של WHO ארגון הבריאות העולמי, שבברזיל חלה ירידה דרמטית בשיעור המעשנים סיגריות מ 34.8% בשנת 1989 ל 22.4% בשנת 2003. כלומר יש דרך להפחית את שיעורי השימוש בחומר ממכר כמו ניקוטין גם בלי להפוך את ייצורו, שיווקו והשימוש בו לעבירה פלילית ולפתוח נגדו במלחמת חורמה. אבל אנחנו עמוק בתוך ביצת תרבות השרירים הכוחנית – שבויים בתוך הקונספציות נוסח מה שלא ניתן לקבל בכוח ילקח ביותר כוח.

 

 

שולטים בחייך.

26 ביוני 2007

היום הוא היום הבינלאומי נגד שימוש לרעה וסחר לא חוקי בסמים. באו"ם פועל משרד לענייני סמים ופשע והוא זה שהוציא את האנימציה שמככבת כאן למעלה ושואלת את הצופה "האם סמים שולטים בחייך ? חייך. קהילתך. אין מקום לסמים" וכמובן, אין מנוס מהלוגו, הדמות שכלואה במשולש הצהוב ונשלטת על ידי הסמים ויוצאת ממנו – קופצת אל על מאושרת אל החופש. האו"ם מפרסם חומר הסברה רב בשפות אחדות ולאוכלוסיות שונות וגם דו"ח סמים בעולם 2007 המכיל 282 עמודים מלאי נתונים. הדברים חשובים אבל מחמיצים את העיקר – המלחמה בסמים נכשלה. המדיניות שהציבה את החומרים הממכרים והמזיקים כאויב שיש להלחם בו, לא זו בלבד שלא הוכיחה את עצמה אלא שכנראה רק החמירה את המצב – שוק הסמים נשלט על ידי ארגוני הפשע, משתמשים ומכורים לסמים הפכו לעבריינים ובני אדם מערבים שימוש בסמים בתוך חייהם יותר מאי פעם. הגיע העת שהאו"ם ישתחרר מתפיסות מיושנות ויוביל מדיניות חדשה שיוצאת מתוך הנחה שלצערנו הסמים הם חלק מעולמנו ושיש לצמצם את נזקיהם.

אני טיפש עישנתי גראס

16 ביוני 2007

"אני טיפש עישנתי גראס". כשמונה שעות עמד נער בן 16 בצומת דרכים בסקרמנטו עם כרזה המעידה על מעשיו. זו לא היתה הפעם הראשונה שחזר הביתה עם עיניים אדומות, עדות לכך ששוב עישן מריחואנה. לאימו עלה רעיון חינוכי, היא לקחה אותו לצומת,  וציוותה עליו לעמוד שם מול העוברים ושבים עם הכרזה המעידה ברבים על קלונו. הבן דומיניק עשה כמצוות אימו. הוא לא אהב את העונש, אך הצדיק את אימו "איכפת לה ממני. היא אוהבת אותי". בכתבה מאת Debora Hoffman שהתפרסמה ב News10 מופיעות גם דעותיהם של החולפים בצומת.  אני שואל, איך זה שילד כל כך צייתן, שעושה מה שאמא שלו אומרת לו, וסופג בהכנעה את העונש החינוכי המטופש שהטילה עליו, לא מציית גם להוראותיה לא לעשן גראס ?

                        אני טיפש עישנתי מריחואנה       

                        

עופר מת

10 במאי 2007

עופר (שם בדוי) בן 22 מת ממנת יתר. משלא ענה לקריאותיה הטלפוניים, הזעיקה אימו את אחיו ויחד דואגים מיהרו לדירתו חוששים מהרע מכל, שאכן חיכה להם. שם במיטתו מצאו את עופר מת. כל הסימנים העידו שעופר מת ממנת יתר. עופר שובה הלב, המוכשר, מלא הטוב והאוהב היה מכור לסמים. בעידוד הוריו עשה לאחרונה ניסיון גמילה אחד או שניים. כשנפגשנו שבוע לפני שנפטר אמר לי נחוש "אני רוצה להשתמש, אני רוצה את זה". הוריו  הלכו לצידו במסירות ובדאגה אינסופית. כל כך הרבה ידיים קצרות מלהושיע הושטו לעבר עופר, והוא הישיר מבט וחייך בביישנות מתנצלת. כך אולי הביט גם במוות. לא חשש ממנו. לפעמים רצה בו. ולבסוף הלך עימו.

אף ידיעה לא התפרסמה בעיתונות על מותו, עופר מת בצל. הוא הצטרף לרשימה השקופה ההולכת ומתארכת של בני נוער, צעירים ומבוגרים שמתים כאן בישראל (להערכתי מדי שבוע) ממנת יתר של סמים ואלכוהול, הרחק מעיני הציבור.

אני סוחרת סמים

25 באפריל 2007

"אני סוחרת סמים. אני חונה ברחובות חשוכים מחכה לאדם (בדרך כלל צעיר) להחליף עימו חבילה קטנה בכמות גדולה ולא פרופורציונית של כסף. אני מחלקת אותה ל 14 מנות עטופות ומנדבת אותן ל"צרכן" שלי. אני משתמשת במונח צרכן משום שאני מספקת רק למכור אחד שהוא לקוח שאינו משלם. הסיפור שלי אינו ייחודי. אני עוד דילרית מקרית של מכור מקרי…"

כך פותחת אנה רייט את סיפורה האישי Desperate measures בגרדיין ב 18 באפריל. אנה רייט מרצה באוניברסיטה אם לבן בן ה 19. השמות בדויים אך הסיפור קשה וחשוב. אנה משתפת את הקורא בהחלטתה לממן את רכישת ההרואין לשימושו של בנה המכור. זה לא רק סיפור אישי אלא ביקורת חברתית נוקבת על מדיניות הסמים הנירפית, על המלחמה בסמים ההופכת אנשים אומללים לעבריינים ועל אם אמיצה ומסורה שאינה נוטשת את בנה. כך מתארת אנה את בן :

בן חי חיים חד מימדיים, אבל אינו אדם חד מימדי. התמכרותו מניעה את התנהגותו, כמו שהוא תובעני, מאיים וקשה, הוא גם רגיש, יצירתי ואינטיליגנטי. הוא בהלם נוכח הכוחות ההרסניים של זעמו כשהוא זקוק לסמים. הוא מתבייש בהשפעה הרעה שיש לכך עלינו, ולמרות זאת אין בכך כדי להשפיע ולשנות את התנהגותו. ואולי דבר לא יכול ולא יוכל."

הגרדיין מפרסם את תגובות הקוראים למכתבה של אנה. המכתבים מציגים קשת עמדות רחבה. יש שאינם מקבלים את דרך התמודדותה של האם עם התמכרות בנה, ואחרים התומכים בה או מספרים את סיפורם האישי. רבים מהם חוו את ההתמכרות על בשרם, כמו פולטון גילספי מקיימבריג':

" לפני שבע שנים בני בן ה – 33 מת ממנת יתר. שנה לאחר מכן העדתי בפני ועדה שעסקה במדיניות סמים. המלצתי שסמים יהיו בפיקוח ממשלתי כמו האלכוהול והסיגריות, ושההתמכרות לסמים תוכר כמחלה שמטפלים בה ולא כפשע שראוי לעונש. שינוי כזה במדיניות הסמים יגרום לשני דברים : סמים יהיו בפיקוח הממשלה ולא בפיקוח הפשע. ושימוש בסמים יהיה עניין של בריאות הציבור ולא מערכת המשפט. זה יחסוך למדינה מליארדים שמוצאים על שיטור, שיפוט וניהול המלחמה בסמים שאינה מנצחת. זה גם עשוי להציל את בן ולמנוע את נפילת משפחתו" .

THC לריפוי סרטן ריאות ?

21 באפריל 2007

"המריחואנה מזיקה לריאות אך המרכיב הפעיל שבה עשוי לסייע במאבק בסרטן הריאות":
THC המרכיב הפעיל במריחואנה, עשוי להיות תרופה לסרטן הריאות.
תוצאות מחקר שנערך ע"י Anju Preet, Ph.D. מאוניברסיטת Harvard, ובו הוזרק ה THC לעכברים חולים בסרטן ריאות, הראו שהגידול הצטמק בחצי ונמנעה התפשטותו, זאת בהשוואה לעכברים שלא קיבלו את הטיפול.
המחקר הוצג השבוע בכנס השנתי של American Association for Cancer Research.
אלה כמובן ממצאים המפיחים תקוות, אבל מדובר במחקר שנעשה על עכברים ועוד ארוכה הדרך עד להפיכת הממצא לתרופה בדוקה. זו כמובן בכל מקרה, חגיגה גדולה לחובבי הקנביס, וכמו שאני מכיר אותם, לא יחמיצו את ההזדמנות להוכיח לכל שהצמח הירוק החביב עליהם הוא בעצם פצצת בריאות.
לכן, מן הראוי לאזן ולהדגיש, שהסגולות הרפואיות של הקנביס אינן מבטלות את הנזקים הנגרמים מצריכתו.

את הידיעה קראתי לראשונה ב JOIN TOGETHER