על הרדידות

נכתב בתאריך 1 במאי 2008 מאת משה קרון

אין לי כל כוונה להתפלמס עם מאמרו של עמית סגל המתפרסם היום יום השואה ב YNET. משום שהוא אינו ראוי לכך בכל אמת מידה. איני מתווכח עם בורות משום שהיא נסמכת על ריק. כמובן שלא הייתי משחית את אנרגיית ההקלדה, לולא העובדה שעמית סגל הוא עיתונאי, מגיש תכניות רדיו, כתב בטלוויזיה, כלומר  איש תקשורת המחזיק בעמדת השפעה ועיצוב דעת קהל.

כדאי שנזכור היטב, שמאחורי כתבות ומאמרים, מאחורי הסקירה והפרשנות בטלוויזיה, מעבר לקולו של מגיש התכניות הנחרץ, עומד לעיתים עיתונאי, שהוא אדם לא בוגר ולא בשל, שיודע לשחק במילים אבל הוא רדוד מאוד וצר אופקים.

נכתבה תגובה אחת לפוסט “על הרדידות”

  1. שולמית:

    שלום לך

    בפוסט שלך, פירסומו בפוליטינט תרם במידה לא מועטה להפצה נוספת של טענות סגל וטוב שכך, חשוב שאכיר אותן כשאשמע אותו ברדיו או בםלוויזיה.חבל שבתגובתך לא בנית מסכת טענות שכנג. סגל, בדרכו הדרדקי, הגסה, המשתחצנת ,חסרת הרגישות ונעדרת האמפטיה העלה נושא חשוב לדיון.כדי לדבר כמוהו, בתפקידו, צריך אומץ אולי גם וטפשות, בעיקר, באופן שבו הדברים נאמרו.הוא מצידו זכה לריטינג ולמעלה מ 425 תגובות שמבחינתו מתגמלים היטב כי הרי הם, העיתונאים מסוגו רשו את ארץ התקשורת המובטחת להם מעצם היבחרם לפקידם בידי בעלי הון או בעלי עניין, בימין ובשמאל.הם נמהרים,דעתניים לדעות שאין צורך לבססן על עובדות, נעדרי אמפטיה לחלשים ועיקר תהילתם על מתן הוראות הפעלה לכל, לראשי ממשלות, לשופטים, לשוטריםלבעלי מקצועות שונים, לצבא וכיוצ"ב.כוחם ועוצמתם בהבל פיהם. לעתים, עולה בדעתי שזה המצב בתקשורת כבר זמן רב ואולי בעצם,זה מה מה שהיה תמיד אלא שאז ה, אנשי התקשורת והמנהיגים היו רחוקים כל כך.
    לא נכנסתי לויכוח עם סגל כי המשוויץ בכך שכל משפחתו הצליחה שלא להירצח על ידי הנאצים ולהתנשא על האחרים שנרצחו ובכך הכשילו את אומתם אינו בן שיח לי שהרי מרבית בני משפחתי לא זכו לשרוד את המלחמה ההיא.

    עולה בדעתי שאינטרנט, נוסף למעלותיו הרבות מאפשר להיוודע ביתר פירוט למגוון דעות ובכך מאפשר להיוודע למגוון התרבותי המאפיין את ישראל.

    כל טוב
    שולמית