Sub Stance

אדם נגוע בשחיתות שנטל שוחד או שפשע, גם אם לא הואשם ולא נגזר דינו, לא עמדה לו הרשות המוסרית לקבל לידיו תפקיד בהנהגת המדינה, קל וחומר לקבל החלטות דוגמת יציאה למלחמה, פינוי ישובים מעזה, השארת גלעד שליט בשבי החמאס, חתימה על הסכם שלום, תקיפת כור גרעיני של מדינת אויב, נסיגה משטחים כבושים וכיוצא באלו החלטות גורליות או מכריעות פחות. ידע אדם נגוע בשחיתות או שפשע, שהעמיד את עצמו לבחירה ו\או קיבל לידיו את הגה המנהיגות, שעונשו לכשיועמד לדין וימצא חייב, יהיה כפול ומכופל ויבוצע חילוט מחמיר של רכושו ונכסיו. אדם כזה עבר עבירת "השחתת השלטון" שיש לנסחה בחוק. בהתאמה יש לנהוג בעיריות ובמועצות מקומיות.

החברה חייבת לא רק להוקיע את המושחתים אלא גם להרתיע אותם מלנסות להגיע לשלטון ולהחמיר מאוד בענשם.

בבית הזונות שלנו לא סובלים שהאדמירל מבלה במועדון סטריפטיז. ככה זה, גם בבית זונות יש התנהגויות שאינן הולמות. זה לא שהתנהגות האלוף לא ראויה לגינוי ואולי אף נכון היה להראות לו את הדלת שמעליה כתוב "יציאה". אבל מה חשבתם שכאשר מסביב השחיתות חוגגת, אז דווקא המטכ"ל או הרבנות הראשית יהפכו להיות למעוזי המופת ? לא הגזמתם ? מי שחושב שלהתנהלות ראשי המדינה וחברי הכנסת אין השפעה על התנהגות עובדי הציבור והאזרחים טועה. לפרשיות כגון קצב, אולמרט, הירשזון, מצגר יש השפעות  על החברה הישראלית ומוסדותיה. הריקבון מתפשט, ככה זה, זו תכונתו, – וכבר נאמר  "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר". הרחוב הישראלי מעריך שנבחריו מושחתים שהם מנצלים את משרותיהם לקידומם האישי ולקידום מקורביהם. הביטויים "כולם גנבים" או "כולם מושחתים" נפוצים, ומבטאים הלך רוח מדאיג באשר לתפיסת רמתם המוסרית של נבחרי העם. ובאשר למפקד חיל הים, מעבר למה שכבר נכתב, מעציב אותי שאדם שהגיע לתפקיד כה רם באחד המוסדות החשובים במדינה, שיש לו השפעה על אנשים צעירים שסרים למרותו ונתונים לפקודתו, שאדם כזה עשוי מחומרים כאלה שמובילים אותו לבחירה מפוקפקת מעין זו, לבילוי במועדון חשפנות.

איזו תשובה נהדרת נתן אולמרט לחוקריו, בשנת 1991, כשבדקו חשד למימון נסיעת אשתו ובתו לניו יורק  על חשבון קופת הליכוד. גיזבר התנועה באותה עת היה מי אם לא אולמרט. "נפלא מבינתי" השיב אולמרט לחוקריו, איזו תשובה נהדרת ! נפלא מבינתו איך "השתרבבה" ההוצאה לחובת הליכוד. זה באמת נפלא איך שחשבונותיו של אולמרט משתרבבים להם לכל מיני כיסים  לא לו. כמה אינטיליגנטיות ההוצאות של אולמרט שתמיד הן יודעות להעדיף לחייב חשבונות זרים ומופלאים על אלה המשפחתיים. על התשובות המבריקות האלה הייתי מוריד לו בנוסף לשליש עוד חודש מתקופת המאסר שאולי תיגזר עליו.

כותרת מאמרו  "כולנו אולמרט" של ישראל הראל (לשעבר מזכ"ל ויו"ר מועצת ישע, מיסד ועורך "נקודה") המתפרסם הבוקר בהארץ, עוררה בי לרגע את הסקרנות לעובדה, שיתכן שאחד ממנהיגי המתנחלים בשטחים הכבושים התחיל להפנים את העובדה שהכיבוש משחית . אך לשוא. לא תמצאו במאמר הזה כל רמז לתפקיד שמילאו הכיבוש וההתנחלות בהשחתה. נהפוך הוא, באופן ציני הוא טוען:

 "מהרגע שבו שינה אולמרט את טעמו הפוליטי הוא שודרג – אף נדחף – במעלות התפקידים"

ובמקום אחר הוא תוקף דווקא את דויד גרוסמן:

 "היכן נשמע קולו, וקולות שאר אדמו"רי הספרות, אבירי המוסר, בימים אלה ? האם גם הם, כפרקליטיו של אולמרט, ממתינים רק להוכחות פליליות ?"

השחיתות לא פרצה לתוך חיינו ביום אחד. הגדרתה משתנה במהלך הדורות – זהו נושא מרתק למחקר סוציולוגי היסטורי. אך מנקודת המבט הקצרה שלנו, מלחמת ששת הימים ובעיקר תקופת הכיבוש  שבאה בעקבותיה,- הם נקודת מפנה. הקריאה "הכיבוש משחית" נישאת בפי רבים בקול רם, ללא מורא ולאורך כל השנים. המענה מנגד היה גילגול עיניים מתחסדות כלפי מעלה, קריצה והתנשאות. – הכלבים נבחו והבולדוזר שרון הקים בחשכת הלילה עוד התנחלות. מי שרקד סביבו עם ספרי תורה, נשא אותו על כפיים וכמעט משח אותו למלך ישראל, מנסה היום להדביק את התיק של אולמרט לכולנו, ולהצמיד ברשעות את דויד גרוסמן לפרקליטיו של אולמרט. לא פחות.

האמת ? – פדיחה.

הוא העו"ד הממולח, המח, חבר הכנסת, יושב ראש ועדותיה, לוחם בפשע המאורגן, עומד על הקווים בימקא ובטדי, שר הבריאות ושר אתה מת, ראש העיר ירושלים תובב"א, ממלא המקום, מרים מאשפתות, מכתיר ומדיח, קונה בזול מוכר ביוקר, ממלא המקום, ראש הממשלה, זה שבא ויוצא אצל שועי עולם לבוש במיטב החליפות, ענוד בשעונים כבדים, פוסע מעדנות על שטיחים אדומים. הוא ולא שרף, הולך אצל אחד מוישע טאלענסקי, שיעביר בשבילו את האמריקען אקספרעס שלו בריספשן של הריץ' קרלטון הוטעל, כי הויזה שלו מהארץ מוגבלת ? ככה קרה לו ? שנשאר באמצע אמריקה בלי גרוש על התחת ? האמת !? – פדיחה.

ארון הקודש של השלום יקר מדי מכדי שנפקיר אותו בידי חשוד סדרתי.

את הנסיגה מהשטחים הכבושים תמורת הסכמי שלום, חשוב שתוביל הנהגה ברה, שאין בהחלטותיה חלילה מניעים זרים ושפלים, הפועלת בכוונה כנה למנוע מלחמות ומתוך חתירה להביא שלום. הנסיגה מהשטחים הכבושים תחלק את העם לשניים, תתבע מחיר כבד וכואב, בעיקר מאלה שייעקרו מבתיהם -הנסיגה מהאדמות הכבושות תפצע את נפשם. יש בחתימה על הסכמי השלום גם נטילת סיכונים רבים, – לכן, יש חשיבות עליונה לסמכותיות ההנהגה, וזו נגזרת מרמתו המוסרית של המנהיג המוביל.

אם ראש הממשלה אוהב את מדינתו יותר מאשר את כסאו, אם אכן טובת המדינה בראש מעייניו, – ישעה את עצמו. עכשיו.

כמו עבריין מן השורה , כדאי גם לו להתחיל עם השטיקים הידועים כמו לחבוש כיפה, להחזיק תהילים ביד, לספר שהוא יתום, חולה, שבעצם הוא סובל מהלם קרב מאז מלחמת לבנון השניה. אם המצב יסתבך הוא יוכל להתעלף, לקבל התקף לב, אירוע מוחי, לטעון לאי שפיות זמנית או קבועה, לחסכים ראשוניים, להסביר שהכסף אצלו הוא תחליף לציצי שנגזל, שבעצם הוא מכור חסר תקנה לבעלי ממון, ג'אנקי של מיליארדרים, נדל"ן, סוויטות, נסיעות לחו"ל, ארוחות מלכים, שהוא מסניף שורות של דולרים יורו דינרים פאונדים קורונות דרכמות מה שיש הולך. חשוב מאוד שיצטייד כבר עכשיו בעדי אופי, במכתבי המלצה ותודה לכל המעוניין בדבר, בתעודות הצטיינות, אות הכושר, תעודות מחלה, סיכומי אישפוזים תצלומי רנטגן והדמיות, מאוד מאוד חשוב שהמם כף שלו בטירונות יספר איך עמד לחרף נפשו, איך שהמסטינג, הפק"ל, התד"ל ,הרובה הצ'כי שלו תמיד הבריקו, שבעל בסטה בשוק יספר איך היה מגיע להריח עגבניות בלאדי, עזר לילדים עניים בשעורי בית, שהיה מסייע לקשישות לחצות כבישים סואנים, מעודד באימונים את בית"ר ירושלים צ'רנוחה, ארצי בן יעקב דני נוימן יוז'י סורינוב צחצחו אצלו את הנעליים אין גדולה כמו ביתר. ובינתיים יחתום על הודנה משופרת עם החמאס, יכריז על איסמעיל הנייה כאוהב ישראל מושבע חסיד אומות העולם, יתחייב לרדת מרמת הגולן, יזמין את אסאד להשתכשך בכנרת בליטאני בחצבני לתת לו נובל לשלום ולאחווה לקרוא לרחוב הראשי בכל עיר על שם חאפז אסאד השם יקום דמו לחלק את ירושלים להחזיר את תל אביב לתת לרבבודיה את הבג"צ לסגור את נתבג בשבתות וחגים ובכל שני וחמישי לחוקק את חוק החמץ המשופר חוק חזיר חוק השרימפס חוק הצניעות לתת לפורוש ולגפני ולרביץ ולאלישיב לקבוע אחת ולתמיד מיהו יהודי לתת מיקוה לכל פועל תפילין סידורים כיפות טליתות ציציות קפוטות שטריימלך קניידלך קובות חמוסטות מופלטות געפילטע פיש חריימה קוגל חמין הכל נשואין אזרחיים קבורה חופשית השתלות אברים על הבר הומואים לסביות טרנסג'נדרים דנה אינטרנשונל אודטה דנין גימל יפית אלף בית יהושע חנינות ישוחררו אברושמי פולארד עומרי שרון בניזרי הירשזון רוזנשטיין עופר מקסימוב אסירים עם דם על המרפקים עם איסיאש בעיות ברכיים והכי חשוב חינוך תזכרו חינוך ואהבה ואחוות עמים ואהבת לרעך כמוך ובעבור שינאת חינם חרב בית המקדש הר הבית בידנו הוא זכאי הוא זכאי הוא זכאי.

הרבה דיו נשפך, באשר לכשירותו של אדם חולה בסרטן הערמונית, שזה עתה יצא חבול ומוכה ממלחמה כושלת ומדו"ח של ועדת חקירה, שחייב להגן על עצמו כנגד חמש חקירות מורכבות שהמשטרה מנהלת כנגדו, ושאם לא יעשה זאת כראוי, עלול למצוא את עצמו חולק תא עם הרב שלמה בניזרי. ובנוסף לכך, צריך לנהל מדינה שהחמאס יורה לעברה מדי יום טילים, שהחיזבאללה עומד להשתלט על שכנתה מצפון – לבנון, שהשכן הסורי מאיים עליה שללא תהליך מדיני יבחר בדרך המלחמה, ושנשיא איראן מפתח נשק גרעיני ומכריז על כוונתו לחסל את מדינת ישראל. כמו כן, עליו להתמודד עם בעיות פנים שעלולות למוטט את החברה הישראלית מבפנים.

אם טובת המדינה היתה עומדת מול עיני ראש הממשלה, היה קם ומכריז, שהחקירות שמשטרת ישראל והפרקליטות מנהלים כנגדו אינם מאפשרים לו להקדיש את הימים והלילות הנדרשים לביצוע מלאכת ניהול המדינה, עליה הוא מופקד. ולכן, מתוך אהבת המדינה ודאגה לתושביה הוא מעביר את תפקידו לממלאת מקומו. אלא שלא זו בלבד שראש הממשלה לא נוהג כך, אלא שנוצרת הרגשה שמשרתו של מר אולמרט היא קרנות המזבח שלו. – הוא נאחז בה לגונן על עצמו ולא עלינו.

הגעתי הבוקר למשרד ממשלתי מכובד לעניין פעוט. המודיעין של המחלקה שוכן בחדר גדל מידות. מאחורי הדלפק, בחזית, ישבו שניים ובינהם צלחת חד פעמית עם עוגיות. מאחור ישבה על השולחן פועלת ניקיון. לצידי עמדו עוד שני עובדים. די מהר הבנתי שהגעתי לחמ"ל המשרד, ושנוכחותי מפיחה רוח חיים במודיעין המחלקה המנומנמת. לגבר בעל הגוף קוראים אריה, איך לא.
אריה – כולם גנבים
אני – כן ? כולם גנבים ?
אריה – אני אומר לך, שמע לי כולם גונבים ?
אני – מי גונב ?
אריה – תראה הביטוח גנבים, אתה עושה ביטוח למכונה גונבים אותך. מתברר שכל מה שהבטיחו לא הבטיחו ולקחו את הכסף. כולם גנבים.
אני – אם כולם גנבים, אז מה איתך ?
אריה – אני, אני לא יודע. (חושב) אני לא.
אני – כולם מתלוננים שכולם גנבים.
אריה – נו.
אני – אז אם כולם מתלוננים שכולם גנבים, וכולם אומרים שהם לא גנבים, אז יש בעיה.
אריה – מה הבעיה.
אני – או שכולם גנבים, או שכולם לא גנבים, או שקרנים.
הפקיד מאחורי הדלפק – וואללה נכון, חצי גנבים והחצי השני שקרנים שאומרים שהם לא גנבים.
אני – אז גם אתה אומר שכולם גנבים.
הפקיד – הסתבכנו.
אריה – אני אומר לך באחריות, הביטוח אלה הגנבים הכי גדולים במדינה. אין אמונה בביטוח.