תל אביב בת מאה
נכתב בתאריך 4 באפריל 2009 מאת משה קרוןאני עובר ברחובות תל אביב ומגלה שפול אוסטר ב"המצאת הבדידות" צדק, לאורך רחובות העיר ואתריה ממתינים זכרונות ילדותי ונעורי. וכשאני חולף על פני מקום זה או אחר עולה הזיכרון וניצב לפני בהיר וחד כמו תמונה שאינה דוהה לעולם. העיר השתנתה מאוד, בתים נהרסו ובמקומם נבנו אחרים, אך הזכרונות בעקשנות ובנאמנות נותרו במקומם. כמו הבית החד קומתי שעמד בבוגרשוב פינת קינג ג'ורג' ושימש את קן מרכז של השומר הצעיר. בית זה נהרס לפני שנים רבות, במקומו נבנה בית קומות חסר חן, שהוא עצמו כבר קשיש מאפיר, יהא אשר יהא, שם ימתינו זכרונותי. בכל פעם שאני חולף על פני בוגרשוב פינת קינג ג'ורג' הם שבים. ברחוב אלנבי סמוך לככר מגן דוד, הראש פונה ימינה אל המקום שבו עמד ויטמן הזקן חמור סבר ששלט ביד רמה וקפוצה בחנות הגלידה שלו, וריח המוקה-פונץ' שכמעט עולה באפי מתערבב בריח הצ'יפס הנישא מ"פינת המשלט". וממול במבנה העגול חנות הנעליים "פיל" ושם מחכה ה"יו-יו" שמגיע עם הנעליים החדשות. יום הולדת שמח תל אביב.
5 באפריל 2009, בשעה 8:10
זה זרק אותי מיד ל"סוף דבר" של יעקב שבתאי.
בכל פעם שאתה כותב על זכרונות ההתבגרות והנערוּת שלך משנות השישים בתל אביב, זה גורם לי שמחה מצד אחד, אבל מצער אותי מצד שני, כי אתה לא כותב על זה מספיק. תכתוב עוד!
5 באפריל 2009, בשעה 18:46
נון, תודה.
24 באפריל 2009, בשעה 9:08
אבי, יצחק רז (ג'ינג'י) פיסל את הפיל בחנות הפיל ההיא, אולי ברשותך תמונה? ורדה