אמי הלכה לעולמה
נכתב בתאריך 7 בפברואר 2013 מאת משה קרוןאמי נפטרה שלשום.
אתמול ליווינו אותה בדרכה האחרונה.
אחי וילדי כתבו דברי הספד. אני נשאתי דברי הספד לא כתובים.
הדברים שכתב אחי שמוליק:
לפני כמעט 70 שנים, בשנת 1944, שכבה אשה צעירה, בת 20, בבית חולים במנזר בדרום פולין. היא הגיעה לשם כמה חודשים קודם בזהות נוצרית בדויה, וסיפרה שיש לה הכשרה וניסיון כאחות סיעודית. האמת היא שכישוריה כאחות לא עניינו איש במנזר המסכן הזה. מרבית החולים שהובאו לשם סבלו מטיפוס או שחפת ואף אחד מהם לא החלים אף פעם. זה היה מקום שפולנים נוצרים יכלו למות בו פחות או יותר בכבוד באותם ימים אפלים.
אמא הסתדרה שם היטב. לוידוי השבועי בחרה תמיד בכומר הקשיש, שלא הקפיד על מילות התפילה. אבל לבסוף, ודי כצפוי, נדבקה גם היא בטיפוס הבהרות, קדחה מחום, והיה ברור שיש להכינה לדרך האחרונה. הובא אליה כומר מוודה, והיא החליטה לגלות לו את שמה האמיתי ומוצאה היהודי. אולי נותר מישהו בעולם שיתעניין מה עלה בגורלה. אבל בכל זאת נותרה בה עוד טיפת כוח חיים, והיא התחרטה ולא גילתה את סודה.
בלילה בעודה קודחת בערפילי המחלה, שמעה קול בכי חרישי. פקחה את עיניה וראתה לצידה נזירה אחות מתייפחת ומבכה אותה. כשהבינה שעליה הוא הבכי, היא הוצפה באושר רב ובשלווה נפלאה. הידיעה שיש בעולם מישהו שכואב את מותה הייתה מתנה נדירה ובלתי צפויה באותם הימים.
אך היא החלימה. משפחתה, הוריה האהובים ושני אחיה הצעירים, נספו כולם. והיא, פליטה בודדה וחסרת כל, בנתה חיים כמו שרק גיבורה כמותה יכולה. יחד עם אבא שממש אסף אותה, הגיעו לישראל בספינת מעפילים רעועה ושכרו חדרון בשכונת התקווה, בבית הקיצוני מול הכפר העויין. כשנולד אחי הבכור, למדה לתלות חיתולים תוך התחמקות מיריות צלף. ותמיד ידעה להגיד: כבר הייתי אמורה למות לפני כך וכך שנים. כל שאר החיים מאז ניתנו לי במתנה.
לפני מספר שנים נסעתי איתה בעירה תל אביב, עיר שעליה נהגה לומר שהמדרכות והעצים מכירים אותה ומברכים אותה. ואז לרגע הפנתה מעלה את מבטה למרומי המגדלים שצמחו בה, ואמרה: "אני אדם שיש לו מדינה. זה משהו שלא יאומן".
הרבה אנשים בוכים עלייך היום אמא. בוכים על מתנות החיים וחכמתך הרבה והרגש העצום שלך. על הנתינה והחמלה שלימדת אותנו. על ההומור המדהים. על החושים הבלתי נתפסים שבהם תמיד ידעת הכל עלינו. על ידייך החמות והרכות שלא נרגיש עוד. אבל אנחנו יודעים, כך לימדת אותנו, שהבכי האוהב הזה הוא הניצחון האדיר שלך.
שלום אמי האהובה. אני גאה לבכות עלייך.
הדברים שכתבה בתי דפנה:
סבתוני שלי אהובה,
אני מקווה שהשכלתי לומר לך מספיק דברים יפים בחייך.
ובכל זאת, אני רוצה לומר לך עוד כמה דברים במעמד הזה, על אף שהשיחות האישיות בנינו לא יגמרו לעולם.
קשה לתמצת קשר של שתי נשים- סבתא ונכדה.
זכיתי.
זכיתי להיות האישה הראשונה בשושלת חייך- אחרי שני אחים, שני בנים, שני נכדים- הגעתי אני. בבגרותי, ואחרי שעברתי לתל אביב השכלנו שתינו לגלות את המתנה הזו ולנהל בעצמנו את הקשר הבלתי אמצעי שלנו.
שיחות אישיות, ארוחות צהריים אצלך, שלאפ שטונדה משותף במיטה, קפה של אחר הצהריים עם איזו עוגייה ליד. משוחחות תוך שיטוט- בין היסטוריה רכילות ואמנות, היטלר וברטולט ברכט, פרושקוב ותל אביב.
את-
הסבתא הסוציאל דמוקרטית שלי
הסבתא האלמותית
ליברלית, אנושית, חושנית, שובבה ומלאת הומור- אתגרת את מוסד הסבתאות והפכת אותו לשילוב מושלם בין קרעפלך לדים-סאם.
מהכורסא שלך ביד אליהו שלטת בכל העולם.
ידעת בדיוק מה קורה. הכרת את השינויים שהעולם עובר מבלי להסתובב בו,
הבנת את הלך הרוח של התקופה ויכולת להנות ממנה. סוף סוף העולם התקדם לרמה שלך.
הכורסא שלך הייתה כורסת הפסיכולוגית, מבלי שלמדת יום אחד פסיכולוגיה,
ההיסטוריונית, מבלי לפרסם עוד אף מחקר,
האקטיביסטית- מבלי לעלות על הבריקאדות בהפגנות,
הפמיניסטית- מבלי לשרוף אף חזייה.
שוחרת שלום וצדק, בעד שוויון לכל אישה ואיש באשר הם- שעוד טרם קיבלה על כך פרס.
אני אוהבת לחבק אותך, להחזיק את היד היפיפה שלך , ללטף את השיער הלבן המופלא שלך.
כמה עוצמה יש באישה אחת.
הדברים שכתב בני אסף:
סבתא אהובה,
סיפרתי לנבו ויעלה.
יעלה ציירה לך ציור ותלתה אותו על החלון שתוכלי לראות אותו בדרך למעלה.
שאלתי אותם אם יש דברים שהיו רוצים לאחל לך או לבקש ממך עכשיו שתהי קרוב לאלוהים.
נבו ביקש שתשמרי עלינו מגנבים ותהרגי את הרעים ותהפכי אותם לטובים.
הוא גם איחל לך "שנה טובה" וחיים חדשים טובים.
יעלה הייתה מאוד מוטרדת שיהיו לך בקבר שמיכה, וכסא שתוכלי לשבת עליו, ושיהיו לך גם מנורה ונר ומקרר.
סבתאלה,
חיית חיים שלמים וארוכים
שנסתיימו בדיוק בזמן
לא מוקדם מדי
ולא מאוחר מדי
עם בעל שאוהב
עם שני בנים מסורים
ונכדים ונינים.
דבר אחד לא היה לך וזה נעורים אמיתיים.
מספר פעמים התלוננת בפני על זה שלקחו ממך את הנעורים ונזכרת בערגה באותו
מחנה נוער בקיץ באמצע התופת בו זכית לחודש של נעורים
אליהם התגעגעת כל חייך.
אז אם יש גן עדן, אני רוצה לאחל לך שתקבלי שם נעורים אמיתיים. הפעם בלי מלחמה ואימה ברקע.
ממש נעורים
עם בטחון
ואהבה ראשונה
והתרסה
וחלומות על עתיד
ותקווה
ומשפחה.
שתהיה לך שנה טובה וחיים חדשים טובים עם שמיכה כסא ומנורה ונר ומקרר ונעורים.
אוהבים אותך
ואוהבים אתכם משפחה יקרה
יעלה נבו שירי ואסף
הלה קרון לבית שוסטר 1923-2013 Hela Kron
הלה קרון לבית שוסטר 1923-2013 Hela Kron
הלה קרון לבית שוסטר 1923-2013 Hela Kron
