הפצצות שעל סף דלתנו
נכתב בתאריך 18 באוגוסט 2012 מאת משה קרוןלמה האיום שנמצא 1600 קילומטר מביתי הוא רב יותר מהאיומים שנמצאים 2 קילומטר ממנו ?
שוב ושוב אנו נכלאים בסיסמאות המביסות אותנו, בנוסחאות הקובעות שיש אויב גדול שמאיים להשמיד אותנו, שנשקף לנו ממנו איום קיומי ממשי, ושיש רק פיתרון אחד: מ ל ח מ ה. הקם להורגך השכם להורגו. האויב הזה הוא תמיד מדינה אחרת, עם אחר, או ארגון אחר – האויב שלנו הוא תמיד לא יהודי או בקיצור גוי.
למשל מדוע פעולת טרור אכזרית כמו פיגוע דריסה, בה ניקטלים חייהם של שלושה אנשים, מאיימת הרבה יותר ויש לה השלכות מרחיקות לכת אזוריות, מאשר תאונת דרכים פגע וברח, שגם בה ניקטלים חייהם של שלושה אנשים על מעבר חציה, בידי בשר מבשרנו. איך זה שפעולות לינץ', עלילות דם ופוגרום, הם מאז ומעולם מעשי נבלה של שונאי ישראל, אנטישמים צמאי דם ואכזריים, שטובחים, גוזלים, שורפים ואונסים יהודים. ושיחס שונה לחלוטין מלווה מעשים זהים המתבצעים על ידי יהודים בגויים, בראש חוצות ערינו או בשטחים המוחזקים.
אם מחר נחשוף ארגון טרור שהצליח להקים בערינו רשת להפצת חומרים כימיים שפוגעים בגופם ובנפשם של ילדינו, תקום כאן קול זעקה מרה, נדבר על שפלות הרוח על האכזריות והתיחכום, נבכה את בנותינו ובנינו שנפלו קורבן לאויב השפל, הממשלה תתכנס, שר החוץ יתבע"תנו לצה"ל לנצח" ואת "חוק הנאמנות". אבל כשבראש חוצות ערינו בחנויות ובפיצוציות בבעלות יהודים, נמכר לבנינו ובנותינו חומר כימי ממכר ומזיק בשם מיסטר נייס גאי אנחנו ממלאים את פינו מים ולשוננו איראן.
הפצצה המאיימת עלינו היא כאן על סף דלתנו והיא מאיימת עלי יותר מזו המצויה בידיו של האיראני.
חנות המפעל בלב תל אביב לממכר מיסטר נייס גאי
