ארבע הערות בענייני דת ומדינה
נכתב בתאריך 2 בינואר 2012 מאת משה קרון1. יום שישי ה 30 בדצמבר 2011 החומוס אצל לינה היה טוב כמו החומוס אצל לינה. מיץ התפוזים הטרי היה מיץ תפוזים טרי שנסחט ממש במקום. משם הלכנו בסימטאות העיר העתיקה, ואז נקלענו בין המון אדם שזרם בתום התפילה במסגד אל אקצה מהרחובות סוק חאן אז זיית (בית הבד) ואל וואד (הגיא) בואך שער שכם. שם במפגש שני הרחובות, עמדנו נפעמים כעשרים דקות, נוכח המראה של נחיל אנושי צפוף ואינסופי, שנהר בינות לרוכלים שהכריזו בקולי קולות על מרכולתם. הרגשנו בטוחים כמו תיירים אחרים וכמו שני צעירים חובשי כיפות שנקלעו לתוך הזרם.
אני מעלה היטב בדעתי מה היה קורא לי ולזוגתי (שתחיה, ודאי שתחיה) אם היינו נקלעים יום למחרת לכיכר השבת. או איך היו נראים שני צעירים ערביים עוטי כאפיות אם היו מוצאים את עצמם לפתע בקרב המון חרדי משחיר. בלשון פשוטה – אם צריך לבחור בינהם,- מומלץ מאוד להיקלע להמון מוסלמים היוצא ממסגד אל אקצה ובשום פנים ואופן לא להמון חרדים המתגודד בככר השבת.
2. נכון שהחרדים אינם עשויים מיקשה אחת. ויש בהם עדיני נפש, אוהבי אדם וצדיקים משכמם ומעלה. יש בתוכם מי שממיתים עצמם באוהלה של תורה ואינם משחיתים עיתותיהם בהבלי קווי מהדרין ושאר מרעין בישין. אבל אנחנו בעוונותינו, לוקים בנטיה להכליל ולשמוע את הצעקה והיריקה ולא את לחש התפילה ורישרוש הדף היומי. כנראה שבשולי הדת היהודית מתגבשות כתות יהודיות, שיש לנהוג בהן כמנהגנו בכתות מסוכנות. כנראה שאליאור חן וחסידיו צמחו מתוכן או לידן.
3. אנו, הרוב הלא חרדי הזמני ביותר, במקום להאבק בשולי, שומה עלינו להתמקד בעיקר ולפתוח במבצע הצלה – הפרדת הדת מהמדינה! אם לא נעשה זאת מיד, יקיץ רחמנא ליצלן הקץ על חופש הרוח. יש להנהיג את הפרדת הדת מהמדינה תוך הבטחת חופש הפולחן הדתי, ובד בבד לאסור את קיומן של מפלגות דתיות. המדינה לא תממן ולא תקיים פעילות דתית. מוסדות דת יוכלו לגבות מס חבר מקהל המאמינים.
4. הדת היהודית היא מיסיונרית, ועושה מאמצים עקביים ושיטתיים להעביר יהודים חילוניים אל שורותיה ("החזרה בתשובה") תוך שימוש בכל האמצעים. קיים חופש פעולה מיסיונרי מוחלט ורובו המכריע במימון משלם המיסים. הגיעה העת שהמדינה תממן גם את התנועה בכיוון ההפוך – תסייע לחוזרים בשאלה. אני מציע לתכנן סל קליטה לחוזרים בשאלה. לית מאן תפליג, שהחוזרים בשאלה באים בשערי העולם החופשי כשהם חסרי כל. כמו פליטים מארצות נדחות – בודדים, חסרי שפה, נטולי כישורי חיים וללא עורף כלכלי וחברתי. עלינו לעשות הכל ע"מ לסייע לכל מי שחפצה נפשו לעזוב את החברה החרדית שיהיו בידיו התנאים הבסיסיים להקלט ולהשתלב בחיק העולם החופשי.
העיר העתיקה ירושלים
2 בינואר 2012, בשעה 9:11
ברוך השב אל הבלוגוספירה, מחשכת ספרי הפנים.
כרגיל, רשומה כתובה לעילא ולעילא. חבר, היית חסר.