בצל הנר ראשון

נכתב בתאריך 20 בדצמבר 2011 מאת משה קרון

"…קשה לי עם החנוכה.
זכרונות מאוד מאוד קשים ואין לי עם מי לדבר.
אולי אני אתקשר לבלבינה, אולי היא חיה.
זה היה חנוכה לפני שהעבירו אותנו לוורשה לגטו. הגרמנים העבירו את היהודים מהעיירות בסביבה לוורשה. בחנוכה היינו עוד בפרושקוב, כן בגטו של פרושקוב, שהיה רחוב אחד מהבית שלנו. כבר לא היתה לנו חנוכיה. אבא שלי לקח חתיכת עץ והדליק עליה את הנרות.
העברנו לידידים פולנים קצת דברים שלנו שישמרו לנו. אחר כך שלמק היה יוצא מהגטו לפרושקוב ומקבל מהפולנים קצת כסף. כל פעם הם מכרו משהו מהדברים שלנו, וזה עזר לנו, לא הרבה כסף. היינו עניים. היינו עניים מאוד.
אולי אני אתקשר לחנהל'ה, אין תשובה מהחדר שלה בקיבוץ, היא כבר לא בדירה שלה, דיברתי עם בנימין, הוא ביקש שאתקשר אליה לראות מה איתה. אין כבר בני גילי מפרושקוב רק אני. טוני גרה לא רחוק מכאן ואני לא יודעת מה המצב שלה מה איתה. אולי בלבינה חיה, אני חושבת שיש לי את מספר הטלפון שלה בקנדה.
מה שהגרמנים עשו. אני לא מדברת היום טוב. כל השבוע דיברתי בסדר, היום הדיבור שלי לא טוב.
נדליק נר.
מתי נדבר שוב…"

נושאים: עיניינים משפחתיים | סגור לתגובות על בצל הנר ראשון
הפיצו את השמועה: Del.Icio.Us

לא ניתן לכתוב תגובות ברגע זה.





« א' תשרי
ארבע הערות בענייני דת ומדינה »