גלעד שליט, אודי גולדווסר ואלדד רגב
נכתב בתאריך 25 ביוני 2008 מאת משה קרוןהטענה ששחרור מחבלים ואסירים תמורת חיילים שבויים או גופותיהם תיצור תקדים מסוכן ותעודד חטיפות אין לה רגליים. נהפוך הוא, ההיסטוריה מוכיחה שהעובדה שישראל שיחררה בעבר רבים תמורת השבת בנינו או גופותיהם, לא גרמה לעליה בחטיפות חיילים. חטיפות חיילים, נסיונות חטיפה או לקיחת חיילים בשבי אינם בגדר "מכת מדינה", – לאורך שנים ארוכות למדנו שהיקף אירועים אלה זניח. לכן, הטענה המושמעת היא מופרכת. העבר מוכיח את ההיפך.
הטענה שהמחבלים שישוחררו יצטרפו למעגל הטירור, גם היא טענה חלשה מאוד. אירועי טירור רצחניים ומעשי ואלימות התרחשו גם כאשר אלפי מחבלים ישבו בבתי הסוהר. האוטבוסים התפוצצו יום יום ברחובותינו גם כאשר פעילים בכירים, מהנדסים למיניהם ורוצחים נתעבים ישבו בבתי הכלא הישראליים. לא זכור לי קשר בין גלי הטירור הרצחניים לבין שחרור מסיבי של מחבלים ואסירים. קרוב לודאי, שחלק ואולי רוב המחבלים שישוחררו יחזרו ויצטרפו לארגוני הטירור – אולם ספק רב הוא אם הצטרפותם תשפיע על "מדיניות הטירור" או על התגברותם. אוטובוס שיתפוצץ חלילה ברחובותינו, אין כל משמעות בעיני לעובדה שהמחבל שהתאבד בתוכו היה טירוריסט שמעולם לא ישב בבית סוהר או כזה ששוחרר מהכלא בעיסקה להשבת חיילינו.
יש להגיע מיד להסדר להשבת השבויים חיים או חלילה מתים. ההתמהמהות והפקרת חיילינו בשבי הוא מעשה נבלה.
