המפקחת
נכתב בתאריך 22 במאי 2011 מאת משה קרוןעברו ארבעה ימים ומה שנשאר מדמותה הן ציפורניה המלאכותיות הצבעוניות רעשניות להפליא ורשע. מהרגע שכף רגלה דרכה אצלנו נמרחה הבעת תיעוב מתנשא על פניה. היא שאלה שאלות ולתשובות שקיבלה לא היה כל ערך. היה ברור שהיא סובלת מהפרעת קשב חמורה ושהבנת הנשמע שלה בעייתית. זה היה יכול להוסיף לה אצלי נקודות אם המקור להפרעה היה אורגני, אך במקרה של הדוקטור המפקחת האזורית, חוסר הקשב נבע ממקורות תוקפניים. אנחנו בכלל לא שייכים לאזור שלה, אבל הפקידות הממשלתית העליונה הורתה והיא מבצעת. נתנה לנו להרגיש שאנחנו העונש שלה. טעיתי כשחשבתי שהיא צדה את מנת הטרף היומית שלה כאשר מצאה במקרר גביע גבינת קוטג', שביום אתמול פג תוקפו, או כשגילתה שהרופא שלנו לא נוהג להטביע חותמת מעל חתימתו. הכל היה כלום, שטויות קטנות, קפריזות טרום ווסתיות, עד שראיתי אותה מתקרבת לעבר דלת השירותים מרימה את רגלה ופותחת אותה ספק בדחיפה ספק בבעיטה, – נמנעת מלגעת בידיה (זוכרים את הציפורניים) בדלתות המזוהמות של הבית שימוש של הנרקומנים המלוכלכים בגמילה. זו תמונה שחוזרת, שבה ועולה. תמונת הדוקטור לפסיכיאטריה המפקחת האזורית, שנכנסה לתוך המרכז שלנו ברגל גסה, ואל תשאלו אותי מה היה אחר כך.
