פחחחחחח
נכתב בתאריך 24 במאי 2011 מאת משה קרוןאיזה מחיאות כפיים. איך שהם קמו שוב ושוב ושוב והריעו לכבוד ראש ממשלת ואיך שהוא אמר סנק יו סנק יו והם המשיכו לעמוד ולמחוא כף. "מחי מחי כפיים ניסע לירושלים אבא יקנה נעליים אחת שתיים שלוש ידיים על הראש", ככה קפץ לי פתאום הקוף לראש "אחת שתיים שלוש ידיים על הראש". ואיך שהקרפדה הירוקה רוותה נחת מהבנג'מין שלה, שיודע להגיד "מידל איסט". נראה אתכם אומרים "בינלאדן" כמו שרק הוא יודע להגיד לאמריקאים "בינלאדן". ואיך שהוא עמד על שלו והיה תקיף ועשה להם עם היד אגרוף. הם היו סמוקים מרוב נחת ומייקאפ וקמו וישבו וקמו וישבו "במעגל נחוגה לשבת לקום, לשבת ולקום", ואם זה היה נמשך עוד חצי שעה אפשר היה לעשות להם "פול שכב פול שכב" ולהוריד אותם לשכיבות שמיכה. איך שהוא יודע לגעת בהם, לדבר אליהם בשפה שלהם. כמה שהוא נפלא ויודע בדיוק של אלפיות השניה להשהות, לעפעף, להסתובב שמאלה וימינה "ימינה ימינה שמאלה שמאל לפנים אחורה" בלי להתבלבל אפילו פעם אחת. להיות שובב ומהורהר, נחרץ ומתחנחן אין אין עליו. והקרפדה איך שהיא ידעה להיות הכי ירוקה בביצה ואיך שהיא עמדה מתמוגגת ומחאה כפיים ואמרה לעצמה בלי קול "ימותו הקנאים". ורק אני האידיוט הקשבתי טוב טוב טוב ולא שמעתי כלום כלום כלום, פרט למשק כנפי האינתיפאדה. ואז חיממתי לנו את הכרוב שבישלתי אתמול.
27 במאי 2011, בשעה 23:08
הי,
צרפתי קישור של כתבה שמצאתי עכשיו ב-ynet, על מי שמכונה אדי בטריאה.
יש איזושהי דרך לעזור לאיש הזה?
יש מחויבות של המדינה לתמוך בנפגעים?
תודה
נ.ב. – יש לנו חברים משותפים והשבוע הייתי בתערוכה בחיפה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4074716,00.html
28 במאי 2011, בשעה 6:28
הי,
אי אפשר לרפא אדם שאינו פונה ומבקש להרפא. שאינו רוצה בכך.
"המדינה" מגישה למכורים אפשרויות גמילה ושיקום, אבל חסרה מאוד בעבודת השטח ברחוב.
הסיפור של אדי אכן נוגע ללב.
משה
אכן היייתי בפתיחת התערוכה בחיפה…
28 במאי 2011, בשעה 15:03
ת ו ד ה
וגם
יש איזשהו מקום / ארץ שבה נעשית עבודת שטח שמצליחה?
28 במאי 2011, בשעה 23:32
עבודת שטח מתבצעת פה ושם ע"י עובדי חבורות רחוב (קידום נוער) ופרויקטים יחודיים כמו "פרויקט לוינסקי". יש מקומות בעולם שבהם מתנהלת עבודה במוקדי בעיות כמו למשל בתחנת הרכבת הגדולה של מילאנו ועוד.
יש לך ענייין מיוחד בנושא ?
29 במאי 2011, בשעה 9:43
ת ו ד ה
אני שואלת את השאלה הכללית, בהבט סקרני. לדעת אם יש סיכוי גדול יותר כשהעזרה יותר נגישה.
לגבי השאלה הספציפית, אדי בטריאה, אני שואלת בגלל שלהרגשתי המדינה אחראית לטפל בו. במקרים כמו שלו, אני מניחה תמיד שהאדם נזנח באיזושהי נקודה של הטיפול בו.
אני מתרשמת שמי שיש לו רקע מבוסס וסביבה אישית תומכת, יש לו גם סיכוי להינצל. אנשים שסביבתם הקרובה חלשה, יפלו, ואף אחד לא יהיה במקום הנכון ובזמן הנכון כדי לעזור להם.
29 במאי 2011, בשעה 20:51
אני מסכים עם דבריך.