שתה ואכול
נכתב בתאריך 18 באפריל 2011 מאת משה קרוןחשבנו שהמדינה הזו לא שייכת לאיש ושהיא אינה רכושו. ברשות המבצעת משרתים היום כבעבר אנשים המתנהלים באופן שמעלה חשד סביר שהם משוכנעים שהם הם בעלי הבית ושמגיעות להם זכויות יתר וטובות הנאה, שבעלי דעות ואמונות שונות משלהם חייבים להצהיר על נאמנותם לבל יבולע להם. במעשיהם ובעיקר במחדליהם חורצים את גורלנו ואת אופיה של המדינה.
לישראל ממשלה גדולה מאוד אבל העניינים החשובים אינם מגיעים לדיון על שולחנה. מתחזק הרושם שהמקום המכריע ביותר בחיינו הוא המרחב שבין גליל נייר הטואלט לידית הניאגרה בביתו של אביגדור, בהתרחשות בסינפסות העצמאיות של אהוד הגאון או בין שפתיה של הגברת שרה לאוזנו של בנימין. הערכים הנשגבים המעצבים את השקפת עולמם מעובדים ומזוקקים בבית מדרשם של בעלי הון.
ואנחנו, אנחנו נמשיך לשבת מול המסך הקטן, ונמשיך להתפעם מנפלאות שתלי הסיליקון והבוטוקס ולסובב את שיפודי הבשר מעל הגחלים הלוחשות לנו שתה ואכול.
