משתמטים
נכתב בתאריך 4 בספטמבר 2007 מאת משה קרוןמנהיגי ישראל אינם רואים חובה לקיים מדיניות, המבטאת את אחריותה של המדינה לספק תנאי מחיה, שיש בהם מענה לצרכים הבסיסיים של אזרחיה שבשל מוגבלותם, מחלתם, גילם והכנסתם חיים בעוני.
אהוד ברק פנה לתושבי המדינה בקריאה לפתוח את המקררים ולתת מזון לרעבים.
בנימין נתניהו אמר לעניים שהם רוכבים על גב המדינה ומכבידים עליה מאוד.
אהוד אולמרט חשב ש 83 שקלים יפתרו את מצוקת שרידי השואה העניים.
מדינת ישראל הנמנעת מחובתה לתת למך ולזקן חומת מגן. לא צריכה להיות מופתעת אם אזרחיה ירגישו מחויבות נמוכה וישתמטו מהשתתפות במילוי חובותיהם השונים.
לכן, מי שמקצץ בקיצבאות הילדים, הזקנים והנכים, מי שאינו מספק שירותי בריאות הולמים לכל, מי שאינו עושה לקידום מערכת החינוך, מי שאינו מעניק השכלה בחינם, פוגע בביטחון המדינה ומאיים על שלומה.
ממשלות ישראל השתמטו ומשתמטות מחובתן כלפי אזרחיה ולכן אלה ימשיכו להשתמט משירות צבאי ולאומי. אל לממשלות ישראל לבוא בטענות אלא על עצמן.
4 בספטמבר 2007, בשעה 18:48
אולי המצב הפוך. אולי עם שמפקיד נושאים חשובים כמו עזרה לזולת וחינוך ילדיו בידי קומץ מטומטמים אינטרסנטיים לא צריך להיות מופתע כאשר אלו מאשימים את העם לכשלונם הצפוי.
אולי הגיע הזמן שהאזרחים יחדלו לסמוך על הממשלה ויקימו ארגונים שיעזרו לחלשים, ויקימו בתי ספר שילמדו את ילדיהם, בדיוק כמו שהם מקימים מסעדות, ובתים, וחנויות. אולי החובות הן באמת שלנו ואולי אנחנו משתמטים בזה שאנחנו מטילים אותן על חבורה שאין לה כל סיכוי לספק אותן.
5 בספטמבר 2007, בשעה 0:20
בן אבויה,
השאלה היא בסיסית ועקרונית, ונוגעת להבנת תפקידי המדינה ובמקרה זה מדיניותה והגדרת אחריותה כלפי האוכלוסיה שאינה מצליחה לקיים את עצמה בכבוד.
אותם אזרחים שאתה כל כך סומך עליהם שיקימו "ארגונים שיעזרו לחלשים" הם אותם אזרחים בדיוק שבוחרים את המוסדות הנבחרים שאתה מכנה אותם "קומץ המטומטמים אינטרסנטיים".
אפילו אם נניח שהאזרחים הללו יצליחו להקים ארגונים לעזרת החלשים, מלאי רצון טוב ומשופעים ביעילות, ברור הוא שללא התוויית מדיניות והגדרת מטרות, הם לא יצליחו לספק את הצרכים הסוציאליים והבריאותיים של האוכלוסיה הנזקקת שאינה מתפרנסת.
לאזרחים יש נטיה מובנת לדאוג לעצמם ולדומים להם. השבעים דואגים לשבעים, הם רוצים שילדיהם ילמדו עם ילדי שבעים אחרים, ויקבלו שירותי בריאות באותן מרפאות עם שבעים אחרים. לרוב הם מאשימים את העניים בעניים ולעיתים מוכנים לזרוק עצם וחבילת מצרכים לחג כדי לצאת ידי חובה.
אנחנו כנראה חלוקים בהבנת תפקיד המדינה בהתוויית מדיניות ובאחריותה לרווחת, בריאות וחינוך אזרחיה.
5 בספטמבר 2007, בשעה 7:53
נכון, אנחנו חלוקים ברמה תאורטית לגבי תפקיד המדינה. אבל ברמה הפרקטית, אנחנו רואים שהממשלה אינה מסוגלת לעשות את העבודה, והיא משתמשת בכספים שהיא לוקחת מהאזרחים בכח למטרות אחרות, כגון אספקת רכב צמוד ליו"ר הכנסת לשעבר.
מדוע אני סומך על האזרחים ועל הארגונים שלהם ולא על נבחרי הציבור? בגלל ששיטת הבחירות הדמוקרטית היא מאד בעייתית. לכל אזרח יש בחירה מצומצמת ביותר שהשפעתה כמעט אפסית, פעם בארבע שנים. בשוק החופשי של ארגוני צדקה, האזרח יכול לבחור מבין ארגונים רבים מתי שירצה, יוכל לקבוע את סכום התרומה, ויוכל אף להקים ארגון חדש או פשוט להתנדב. כל ארגון שלא יעשה את העבודה, פשוט יפסיק להתקיים. ואני לא רואה שום סיבה שארגונים אלו לא יוכלו להגדיר מטרות ולספק צרכים סוציאליים. הרי זה כל תפקידם.