יום הבלוג
נכתב בתאריך 31 באוגוסט 2007 מאת משה קרוןיום הבלוג. כמו רבים אחרים גם אני בוחר חמישה. וזה לא קל. מראש החלטתי לוותר על הבלוגים הפופולריים והטובים. החלטתי להציג לפניכם בלוגים פחות מוכרים מהארץ ומהעולם:
1. אורית קמיר – מעידה על עצמה "אידאליסטית בלתי נלאית, משפטנית, פמיניסטית, מרצה, אוהבת מסעות, חתולים, סרטים, חברות וחברים". ואני מוסיף שהבלוג שלה נותן ביטוי לחשיבתה המרתקת, להיותה בעלת מודעות חברתית עמוקה וליכולת כתיבתה המעולה.
2. נטוש של שרון רז – הוא בלוג של ארכיטקטורה ומוסיקה, הלוקח אל השוליים, אל המבנים הנטושים ההולכים ונכחדים בערים ומחוצה להם. באמצעות ידענותו וטעמו המוסיקאלי התוודעתי למוסיקה נהדרת כמו זו למשל של דויד פרץ.
3. rebecca's space – אני לא זוכר איך הגעתי לבלוג של רבקה ואיני יודע מדוע אני ממשיך לקרוא אותו, אבל עובדה. מעת לעת אני מבקר אותה ולומד על חייה, מחשבותיה ולבטיה של האישה הצעירה הזו מסידני שבאוסטרליה המגדלת לבדה את בתה הקטנה סקרלט.
Iran Graffiti .4 – בשיטוטי בארץ ובעולם אני בוחן גם את הקירות. צרכן גרפיטי. אמנות הרחוב, הגרפיטי, עבודות הסטנסיל וכתובות קיר, אינה ממתינה לצופה שייכנס למוזיאון ולגלריה או שיפתח את העיתון והשבועון. מחד גיסא היא בוטה, משחיתה, חסרת סבלנות ולעיתים פחדנית ומאידך גיסא היא עשויה להיות חכמה, לוחמת ואמיצה. אני אוהב במיוחד דיוקנאות סטנסיל. הנה למשל גרפיטי באיראן.
Modblog .5 – היחס שלי לקעקועים ולפירסינג הוא דו ערכי – רתיעה וסקרנות. אני נוהג מזה שנים לשוטט באתרי קעקועים להתרשם, להתפעל ולהזדעזע, להכיר את האופנות והרוחות המשתנות, לנסות להבין את התופעה, את בני האדם שמוכנים לכסות את עורם לנצח באיורים וכתובות ואת אלה שמעדיפים את עור האדם על קירות הרחוב. אכן, יש דמיון מסוים בין אמן הגרפיטי לאמן הקעקועים.
