ואם ואם ואם
נכתב בתאריך 4 באוגוסט 2006 מאת משה קרוןמה מוביל את ממשלת ישראל לחזור על מהלכים שגויים ?
העיר שדרות וסביבתה נמצאים תקופה ארוכה תחת ירי יומיומי של רקטות קאסם. הרקטות נורות מתוך רצועת עזה ששטחה 350 קמ"ר (גבול קצר עם מצרים וגישה לים). ולמרות זאת צה"ל אינו מצליח להפסיק את ירי הקאסמים.
צפון ישראל נמצא זה שבועות תחת התקפת ירי טילים מתוך לבנון ששטחה 10,452 קמ"ר (גבול ארוך עם סוריה וגישה לים).
האם חוסר הצלחתנו הזמנית (בסדר ? כתבתי "זמנית" ! לא לכעוס.) בהפסקת הירי מרצועת עזה כמו גם היסטורית מלחמותינו יכולים ללמדנו משהו על הצפוי לנו במלחמת לבנון השנייה ?
יש לנו ניסיון ויש לנו זיכרון, שמאפשר לענות על שאלות לא מועטות :
אם נשב בחיילנו ושריוננו בשערי כל כפר ועיירה בואך הליטאני, ובשערי צור, צידון ואפילו ביירות ?
ואם נהרוס את תשתיות לבנון, וננתקה ממקורות חיוניים ?
ואם נחסל ממוקדות את מנהיג החיזבאללה ?
ואם נכלא את מנהיגי ארגוני הטרור בבתי הכלא שלנו ?
ואם נהרוס את תחנת השידור "אל מנאר" ?
ואם נתקיף את סוריה ?
ואם נתקיף את איראן ?
האם תהיה לכל אלה השפעה על הפסקת ירי הטילים על ישראל ?
התשובה שלי היא לא.
הניסיון שלנו במלחמות לבנון ובעזה מול הקאסמים היה אמור להיות יקר מפז – להוביל אותנו לחיפוש ולמציאת דרכים חדשות לחלוטין (טקטיקות ואסטרטגיות, צבאיות ומדיניות) להתמודד עם המציאות החדשה. ולא היא.
הכניסה ללבנון היא חזרה על מהלכים שהוכחו כשגויים וכבלתי אפקטיביים.
בשלב מסוים תנועת הצבא תתייצב. זו דרכו של צבא. הוא יתחפר בעמדות זמניות ותוקמנה מפקדות זמניות (כתבתי "זמניות" ? כתבתי.). שהייה של שבועות בלבנון, משמעותה מעבר של הרוב המחלט של הכוחות לעמדות נייחות במרבית שעות היממה. זה עלול להיות השלב שאליו מייחל החיזבאללה, מכאן הוא יתחיל לזנב בצבא ולנגוס בו. כך היה בעת ישיבתנו הקודמת בלבנון ומה שהיה הוא שיהיה.
העברת החזית לעורף הישראלי אינה חידוש מפתיע אלא מהלך צפוי.
שדה הקרב העכשווי הוא רחובותינו ובתינו.
איך מפסיקים את ירי הטילים ?
בסופו של דבר אחרי שנקיז דם רב, תמצא החומה המתאימה שתיירט כל טיל שינסה לחצות את גבולותיה של ישראל, אבל אז אנו עלולים למצוא את עצמנו מתמודדים עם חשיפת העורף לאיומים ביולוגיים וכימיים, שיוחדרו לא באמצעים תלולי מסלול. ככל שנמצא פתרונות יעילים יותר למלחמה ולהגנה מעל, כך תגדל הסכנה ונמצא את עצמנו מול מנהרת איום גדול עוד יותר מתחת.
עלינו להפעיל את כל מאמצינו על מנת למצוא גם את הדרך להידבר עם אוייבנו. להגיע איתם להבנות על מנת להפחית את המניע לשנוא אותנו, להרגיש מאויימים מנוכחותנו כאן.
המוטיבציה לא להלחם בנו עשויה להצטמצם כאשר מצד אחד נשמור על איכות כוחנו הצבאי ונשפר את יכולותיו, ומצד שני נבהיר במעשים שפנינו לשלום ולשיח -למציאת פתרונות לא כוחניים לבעיות ולסכסוך רווי הדם.
נשאלתי השבוע האם הייתי מוכן להיכנס להידברות עם היטלר ערב מלחמת העולם השניה ?
ריגשית היה לי קשה מאוד לענות על השאלה, אבל פרגמטית אני עונה כך: אם היה לי סיכוי קטן ואפילו אפסי למנוע את השואה הייתי מוכן לשבת ולדבר עם היטלר.
וגם אם היה לי סיכוי אפסי לדחות את השואה.
וגם אם היה לי סיכוי אפסי להציל רק את המשפחה שלי.
אם היטלר היה מוכן להיכנס להידברות עם יהודי על אפשרות אי השמדת העם היהודי, יתכן שהוא לא היה "היטלר".
