מגן אנושי
29 באוגוסט 2014אחת מהטענות של ישראל כנגד החמאס היא שהוא משתמש באזרחים בעזה כ"מגן אנושי". כלומר שהוא מציב את מפקדותיו, מרכזי השליטה, מאגרי התחמושת, הטילים והמשגרים בלב אוכלוסיה אזרחית ליד ובתוך בנייני מגורים, מסגדים, בתי חולים בתי ספר וכיו"ב. כמו כן פורסם שראשי החמאס בחרו להסתתר מתחת לבית חולים בעזה. פתחי מנהרות הלחימה יצאו לעיתים קרובות מתוך בתי מגורים או סמוך אליהם ובתי מגורים מולכדו והפכו לבתי תופת. כך עבר שדה הקרב לתוך שכונות עזה ומחנות הפליטים, דבר שגרם להרג אזרחים, לפציעת רבים, להרס בתיהם ורכושם.
ומה איתנו ? האם ישראל לא נוהגת בעצמה כך ? בואו תחשבו ונסו להיזכר כמה מתקני צבא וביטחון, מפקדות ומחסנים ממוקמים בלב אוכלוסיה אזרחית בישראל ? – סמוך לבתי מגורים, משרדים, בתי ספר ומתקנים אזרחיים נוספים. כל אחד מאיתנו יכול להרכיב רשימה כזו. האם ההחלטה למקם את אחד ממרכזי העצבים החשובים של צה"ל בלב עיר, אין בה מימד שיכול להחשב כשימוש באוכלוסיית ישראל כ"מגן אנושי" ? האם פריסת סוללת תותחים או מרגמות בסמוך לישובים אינה מסכנת אותם ?
מאז ומעולם המלחמות הן ארורות. אין עוד מקום כזה שהוא "שדה קרב" – מקום במדבר או בעמק רחב ידיים – מרוחק מישוב ומאזרחים, שבו נעמדים זה מול זה צבאות ונלחמים עד טיפת דמם האחרונה וזה שהוכרע או נכנע נוצח. אין יותר חזית ועורף. המלחמה היא מתחת מעל ובתוך הבית. החיילים לובשי מדים ואינם לובשי מדים. כלי הרכב ונושאי הגייסות מסומנים, צבועים ונושאים דגלים, אך גם כלי רכב אזרחיים, אוטובוסים, אופנועים ואמבולנסים. המלחמה היא פשע נגד האנושות. קורבנותיה הם גם "בלתי מעורבים", שאינם נושאים נשק – אזרחים שכל רצונם הוא לצאת בבוקר לעבודתם ובערב לשבת סביב סיר הבשר או הטופו. קרבנותיה הם גם החיילים שגוייסו להגן על ארצם, באמצע החלום שטוו, כדי לשלם את מחיר ריפיון ידי מנהיגיהם, את מחיר כישלונם לפתור סכסוכים במשא ומתן, ואת מחיר ההזיות המשיחיות של כהני הדת הנושאים את שם האלהים לשוא – קוראים בשמו לצאת למלחמת קודש באוייב הכופר לשחרור האדמה הקדושה שטומאה.
