טיפול רפואי ככלי ענישה
22 ביולי 2009האם לחברה יש זכות לשלול מאדם טיפול רפואי יקר ערך משום שאינו מקפיד על אורח חיים בריא ? האם יעלה על הדעת שיוחלט לא להשתיל לב לאדם משום שהוא אוכל מזון רב שומנים בכמויות גדולות ? אינו מתעמל ומשקלו חורג באופן משמעותי מהמשקל המומלץ והוא מעשן שתי חפיסות סיגריות לפחות ביום ?
האם יעלה על הדעת שנמנע טיפול רפואי מאדם שגופו התרסק, והוא נזקק לסדרת ניתוחים אורטופדיים מורכבים וטיפול שיקומי ארוך, רק משום שפציעתו הקשה נגרמה משום שביצע מעשה אובדני ? ומשום שהוא מצהיר שיחזור וינסה שוב להתאבד בהזדמנות הראשונה ?
הרפואה אינה שיפוטית. מתן טיפול רפואי אינו פרס או עונש על התנהגותו של אדם. מתן טיפול רפואי אינו יכול להיות מותנה בהתנהגות טובה ובריאה, אלא בהתאמתו לצרכיו של החולה. כמובן שחוזה הביטוח הרפואי מהווה לצד שיקולים רפואיים את הבסיס למתן טיפול רפואי.
לא כך הדבר כשמדובר באוכלוסיית המכורים לסמים ולאלכוהול. טיפולים רפואיים מותנים לעיתים קרובות בהפסקת ההתמכרות. גרי ריבנבך בן ה 22 התמכר לאלכוהול בגיל ההתבגרות. הוא אושפז בבית החולים הלונדוני במצב קשה כאשר האבחנה היתה שהוא זקוק להשתלת כבד. גרי מאוד רצה לחיות. הרופאים העריכו שהרגלי השתייה שלו ימשכו גם אחרי שיושתל בגופו כבד, ולכן הם גזרו את דינו למוות, ומנעו ומנעו ממנו את הטיפול מציל החיים. הרופאים לא נתנו לגרי סיכוי להוכיח שהם טועים בהערכתם, הם לא התרשמו מהעובדה שהפסיק לעשן וציית לכל הוראותיהם. זהו מקרה המאפיין את יחסה של חלק מהרפואה למתמכרים.
