החנפן
12 בינואר 2008זה היה מביך. היו רגעים שהרכנת הראש החלה להראות כמו השתחוות, עוד חצי שעה כזאת והיינו מקבלים כריעת ברך מושלמת. צונאמי המחמאות התארים ודברי הכיבושין הכינו את השטח לנגיעות. לא טפיחות שכם אלא מגעי ליטוף\חיבוק, החותרים אל החיבור המלא גוף אל גוף וקדימה אל נקודת הג'י. כמה טוב שניתוח העפעפיים עבר בהצלחה כמו הניתוח הקודם להסרת המשקפיים – כך מתוך הראש המורכן יוצאות להן שתי עיניים להבה היא היא לו הו הוא הוא לה הה. רק הפה עוד לא מושלם, כאן נקודת התורפה שלו, הפה התאב גדול מדי – חושף את הלשון העבה שיודעת ללקק ואת השיניים שיודעות לנגוס נדל"ן. סבתאל'ה למה יש לך פה גדול כל כך, למה יש לך שיניים חדות כל כך, שאלה כיפה אדומה. ברגעי ההתייחדות הוא בטח פנה אליו ואמר לו משהו כמו "תקרא לי אודי, טוב ג'ורג' ג'ורג'י ג'ורג'לה".
