מיעוט קטן, רקוב וניקלה.
10 בינואר 2007באחת מתכניות הטלוויזיה המדליקות חדשות לבקרים כוכבים נולדים בשמינו, כינתה כבוד השופטת בתחרות את פרח הזמרים האהוב עליה בכינוי "מושחת" – המילה הזו קיבלה לפתע גוון שובבי ממזרי, וזה כנראה גם מה שקרה ל"ממזר" שהחל את דרכו כבן ניאופים, כמוחרם, מוקצה ופסול חיתון וסיים אותה כמחמאה חביבה, שאין בה כל עלבון. וכך מן הסתם יעשה ל"מושחת" שיהפוך להיות שם תואר חביב, כינוי לפיקח, הכישרוני, הערמומי והמסתדר. ה"בוגד" היה פעם זה שהפנה עורף למולדתו ולאחיו וחבר לאויב, והיום הוא נואף. והנואף של היום הוא שובב "ממזר" ואולי אפילו בקרוב "מושחת".
כדי להדגיש את חומרת מצבנו אנו נוטים לדבר על "השחיתויות" שהן ארוכות יותר מ"השחיתות", אך נראה לי שמושג זה חסר את ריח הרקב, טעם העליבות ומגעה של השפלות הניבזית. התחושה שאצלנו במשחתת "כולם מושחתים" משחקת לידיהם של הנבלים ומאיצה את תהליך המעטת ערכן של של העבירות. ולכן מן הראוי להשיב דברים על תיקונם – לא כולם מושחתים, כלל וכלל לא. המושחתים גם אם הם מונים מאות או אלפים אחדים, הם מיעוט קטן, רקוב וניקלה.
