Sub Stance

לעורכי החדשות ברדיו היו לא מעט אלטרנטיבות לפתוח בהן את מהדורת הבוקר:
חשוד שהשליך אבן מביתו לאיצטדיון
צעירה חשודה שירתה סמוך לבית שכנתה
שוטר נדקר במהלך נסיון מעצר
שני גברים יידו בקבוק תבערה לחצר תחנת משטרה
בן 13 הודה שנהג לסחוט באיומים תלמידי בית ספר
רימון הלם הושלך למסעדה ליד העיריה
ניסיון לשוד נהג מונית
נערים שדדו ופצעו תיירת קשישה
ומכל האפשרויות אלה ואחרות בחרו עורכי החדשות לדווח על נער שנעצר כשברשותו סכין.
מדוע בחרו העורכים לדווח דווקא עליו ? משום שכל העבירות האחרות בוצעו בהרצליה , נתניה, נהריה וכו' ואילו הנער עם הסכין נעצר סמוך למערת המכפלה. דבר שמשנה לחלוטין את הידיעה ומקפיץ אותה לראש החדשות.

(נ.ב – כמובן, שבשום מקום לא דיווחו על מ.א מכור שמת בירושלים ממנת יתר)

הגיע אלי במייל מסמך שהוכן ע"י עו"ד ענת גונן, מנהלת סניף קו לעובד בחיפה ומרכזת את הסיוע לעובדים התאילנדים. קריאתו מלאה אותי בושה וזעם על הגזל והעושק שנוהגים בפועלים התאילנדים וקרוב לודאי שגם בפועלים אחרים. אני בוחר להביא כאן את הדו"ח כלשונו:

עובדי חקלאות תאילנדים
ניתוח תלונות העובדים
כתיבה ותחקיר: עו"ד ענת גונן*
בשנה האחרונה ריאיין "קו לעובד" 147 עובדים תאילנדים מכל רחבי הארץ, שפנו לעמותה בתלונות על תנאי העסקתם. כל העובדים הללו נכנסו לישראל בשנים 2005-2007, ומן הנתונים שמסרו לנו ניתן להיווכח בעלייה מתמדת של דמי התיווך הנדרשים מהם. יש לזכור, כי כל עובד שהגיע אלינו מסר פרטים המאפיינים את תנאי ההעסקה של עובדים אחרים במקום עבודתו. עם זאת, אין המדובר במדגם המייצג את כלל העובדים התאילנדים.
שני מגזרים מרכזיים של עובדי חקלאות ממעיטים לפנות לעמותה בתלונות: העובדים במשקי קיבוצים, ועובדים המועסקים באזור הערבה. רוב הקיבוצים, ככל הידוע לנו, משלמים לתאילנדים שכר מינימום בהתאם לחוק. העובדים המובאים לישראל באמצעות "החברה לפיתוח הערבה" משלמים דמי תיווך נמוכים באופן משמעותי מן הממוצע, שעלה מדיווחי הפונים אלינו. עם זאת, גובה השכר היומי ושכר השעות הנוספות נמוכים משכר המינימום גם במשקי הערבה.

להלן יפורטו נתוני הסקר בנושאים הבאים:
– גובה דמי התיווך ששילמו העובדים
– שכר יומי ממוצע
– גמול שעות נוספות
– הלנת שכר
– תלונות אחרות
1. דמי תיווך:

טווח דמי התיווך נע בין 5,500 $ ועד 12,500 $. סכומים אלה ניגבים מן העובדים במולדתם על-ידי חברות התיווך התאילנדיות, והכסף מתחלק ביניהן לבין חברות התיווך הישראליות. במקרים רבים זוכה גם המעסיק בארץ לתשלום של 1,000-1,500$ עבור כל עובד.
את סכומי העתק הללו (במונחי העולם השלישי) מממנים העובדים באמצעות הלוואות, שרובן הלוואות חוץ בנקאיות בריבית גבוהה (3%-5% לחודש). לעלייה בגובה דמי התיווך לא התלוותה עלייה מקבילה בשכר העובדים, למרות ההעלאה של שכר המינימום בשנים האחרונות. כל פגיעה נוספת בעובד – הלנת שכר, גירוש בכפייה וכד' – מונעת ממנו לעמוד בתשלומי ההלוואה. הוא ובני משפחתו מסתבכים בקנסות וריביות מצטברות ללא מוצא.
דיווחים שקיבלנו מן החקלאים משלימים את התמונה. מסתבר כי החברות, אשר נציגיהן מציעים לחקלאים תמורה כספית עבור הזמנת עובדים (כ- 1,000$ לעובד), הן אכן החברות הגובות מן העובדים את דמי התיווך הגבוהים ביותר (קרוב ל-10,000$ לעובד).
2. שכר יומי ממוצע:

שכר המינימום, כפי שנקבע בחוק, עומד כיום על סך 19.95 ₪ לשעת עבודה. נתוני השכר של התאילנדים, לעומת זאת, מצביעים על מדיניות אחידה למדי בכל אזורי הארץ: התעלמות בוטה מחוק שכר המינימום.
המעסיקים, כמנהגם מזה שנים, מנפקים לעובד תלוש-שכר פיקטיבי, המדווח על מספר שעות עבודה קטן בהרבה משעות העבודה בפועל. על-פי תלוש כוזב זה יכולים המעסיקים לטעון, שהם עומדים בתשלום שכר המינימום. כך, למשל, דיווחו לנו עובדים של חברת "מקור הוד בע"מ" בנהלל   על 13 שעות ביום של איסוף ביצים במשך שבעה ימים בשבוע (כ-360 שעות בחודש). התלוש הפיקטיבי הניתן להם הוא על 200 שעות עבודה חודשיות בלבד, ושכרם החודשי הוא 3,700 ₪. תצהירים שנגבו מן העובדים ורישומים שערכו בעצמם הועברו ליחידת הסמך, האמורה לפקח על תשלום שכר המינימום. לצערנו, יחידת האכיפה מתמקדת בחקירת המעסיק והמסמכים שברשותו, ואינה גובה עדויות ישירות מן העובדים. אין פלא אפוא שהפרה שיטתית של חוק שכר המינימום ממשיכה להתקיים באין מפריע.
בנוסף לכך, ישנם מעסיקים הכופים על עובדיהם לחתום על רישום שעות פיקטיבי. חתימת העובד היא תנאי שמציבים המעסיקים לקבלת השכר, וחלקם אף מוסיפים לכך איום של גירוש לתאילנד אם לא יצייתו להוראותיהם.
3. גמול שעות נוספות:

רוב הפועלים התאילנדים מועסקים גם בשבתות (51% מבין המרואיינים לסקר) ובשעות נוספות רבות. החוק דורש לשלם תוספת של 25% עד 50% עבור כל שעה נוספת: כלומר, כ- 25 ₪ עד
30 ₪ עבור שעת עבודה. בפועל מקבלים העובדים לא יותר מ- 14 ₪ בממוצע עבור שעת עבודה נוספת – פחות מתעריף שכר המינימום עבור שעת עבודה רגילה.
4. הלנת שכר:
מתוך 147 העובדים המרואיינים למטרת הסקר, 114 דיווחו על הלנת שכר (כלומר, 77%!). זוהי התלונה השכיחה ביותר בקרב העובדים התאילנדים הפונים לעמותה.
הלנת שכר למשך חודשים היא דרך נוחה לקבלת "הלוואה" ללא ריבית, כאשר המעסיק נקלע להפסדים. ידוע לנו על מליני שכר סדרתיים, ועל עובדים שחיכו לשכרם 5 חודשים ויותר. לעיתים גם כאשר המעסיקים נענים לפניותינו, הם פורסים את תשלום השכר המולן למספר תשלומים ומאלצים את העובד להשלים עם הלנה נוספת. התסכול רב עוד יותר במקרים בהם על אף פסקי דין כנגד המעסיקים והליכי הוצאה לפועל לא ניתן לגבות את השכר עבור העובדים. לאור הסחבת בטיפול של יחידת האכיפה בתלונות, הלנת שכר קודמת אינה מונעת מהמעסיקים להמשיך ולהעסיק עובדים חדשים, וכמובן להמשיך ולהלין גם את שכרם וחוזר חלילה.
נוהג נוסף של מעסיקים רבים הוא לבצע את תשלום השכר לעובדים באמצעות חברות התיווך. חברות אלה שולחות את השכר לחשבונות הבנק של העובדים בתאילנד, בדרך כלל לאחר שקיזזו לעצמן עמלה שמנה, ולרוב תוך עיכוב ממושך של השכר ברשותן. בתמורה להעברת הכספים דרכן מקבלים המעסיקים הטבות שונות מחברות התיווך – השתתפות בכיסוי הביטוח הרפואי של העובד, למשל.
הוראות חוק הגנת השכר מחייבות לשלם את השכר ישירות לעובד, אבל גם חוק זה אינו נאכף. נסיונותינו לדרוש ממעסיקים לשלם את השכר ישירות לעובדים שביקשו זאת, נתקלו בסירוב. אחרי הכל, גם המעסיקים וגם חברות התיווך נהנים מן ההסדר, על אף הפרת החוק, ויכולים לנצלו כדי להטיל ניכויים לא-חוקיים על העובד.
5. תלונות אחרות:
24% מתוך הנשאלים התלוננו על תנאי מגוריהם, ו- 26% התלוננו על החרמת דרכוניהם (דבר המהווה עבירה פלילית). תשלום של תנאים סוציאליים, המוקנים לכל עובד בישראל על-פי חקיקת מגן (כגון חופשה בתשלום, הבראה ופיצויי פיטורים) הוא חיזיון נדיר ביותר.
התופעה המכוערת ביותר בענף החקלאות היא החזרה בכפייה של עובדים לתאילנד. בעמותה מתקבלות פניות רבות של עובדים הנדרשים לעזוב את הארץ לפני שהשלימו 5 שנות עבודה, ולעיתים גם לפני שהשלימו את החזר החובות של דמי התיווך.
ברוב המקרים העובדים מובאים לשדה-התעופה במרמה. המעסיק מודיע להם, שהם מועברים למעביד חדש, ומחייב אותם לבצע "צ'ק אין" בנוכחותו. לפעמים נעשית החטיפה תוך שימוש באלימות, או בהתחזות של נציגי המעסיק לשוטרים. לפי שעה מסרבת הפרקליטות להגיש כתבי אישום בגין חטיפה לצורך הוצאה מהארץ (עבירה חמורה שעונש של 20 שנות מאסר בצידה), ובכך להרתיע מעסיקים נפשעים.
יתר על כן, מדיניותו של משרד הפנים בענף החקלאות מעודדת בעקיפין את התופעה. בענף זה עדיין מתקיים הסדר הכבילה של העובד למעסיק (בניגוד לפסיקת בג"צ לפני למעלה משנה). למעסיק מותר לייבא עובד חדש רק כאשר עובד ותיק שלו יוצא מן הארץ. במקרים רבים עובד העומד על זכותו לקבל שכר הולם במועד מתויג כ"בעייתי", מאוים בגירוש לתאילנד וכאמור בקלות בלתי נסבלת אפשר להביאו בניגוד לרצונו לשדה התעופה לצורך הטסתו והחלפתו בעובד חדש.
עובדים מאוימים בגירוש בוחרים לנטוש את המעביד. משרד הפנים אינו מנהל מאגר של עובדים הזקוקים למעסיק חדש ומסרב להפנות עובדים למעסיקים בעלי היתרים פנויים. כתוצאה מכך ברוב המקרים תוך זמן קצר העובדים נעצרים ומוחזקים במתקני הכליאה עד שיימצא להם מעסיק אחר או עד לגירושם.
מנהג מקובל נוסף הוא ניכוי משכר העובד כדי לשלם את האגרה, שמטיל משרד הפנים על המעסיק. אגרה זו אמורה לייקר את העסקת העובדים הזרים, ולהוות תמריץ להעסקת עובדים ישראליים במקומם. כמו כל כוונה טובה, שאינה מלווה בהקפדה על מימושה, כך גם זו הפכה למקור נזק ועוול נוסף.
במצב הנוכחי מהווים מהגרי העבודה סובסידיה לחקלאים. שכרם הנמוך, זמינותם לשעות עבודה בלתי מוגבלות, רווחים עקיפים מדמי התיווך, ו"מכירת" עובדים על-ידי מעסיקים (שקיבלו היתרים למעלה מצורכיהם האמיתיים), כל אלה תורמים לתחרות בלתי-מאוזנת עם העובדים הישראליים, שרבים מהם נפלטו בשנים האחרונות מהענף.
המלצות:
1.     שינוי בשיטת הבאתם של העובדים לארץ, באופן שיצמצם את גביית דמי התיווך הבלתי חוקיים.
2.     יצירת ניידות של עובדים באמצעות מאגר, שאליו יופנו מעסיקים בעלי היתרים פנויים. המעסיקים יחוייבו לקלוט עובדים מן המאגר בטרם יותר להם לייבא עובד חדש. עובדים שיעזבו מעסיקים הפוגעים בזכויותיהם יוכלו להצטרף למאגר ולהחליף מעסיק.
3.     הגברת האכיפה של חוקי המגן, תוך לקיחת עדויות וראיות מן העובדים ולא רק מעסיקיהם. לשם כך יש להקים  מערך של מתרגמים לתאילנדית.


* עו"ד ענת גונן היא מנהלת סניף קו לעובד בחיפה ומרכזת את הסיוע לעובדים התאילנדים

כנס הוורדקמפ 2007 שנערך אתמול באפקה, הוקדש לוורדפרס. מארגניו ראויים למחמאות על היוזמה, הארגון ובעיקר הרוח הטובה שהרעיפו סביב בחן רב.
לורל ואנפוסן נשאה את הרצאת הפתיחה Content Connections ניסיתי להפריד בין שלל מחוות הקול המתיילדות, העוויות הפנים והמניירות הגופניות המביכות של המרצה לבין התוכן, התאמצתי ולא הצלחתי. לורל היא כנראה מנוסה, אלא שאת ניסיונה לא הצליחה למנף מעבר לרמה של טיפים שחוקים.
לעומת זאת שני הפאנלים היו מעניינים ורציניים, האינטראקציה בתוכם היתה טובה ולפעמים משעשעת, – יאיר רווה בנה להגנתו חומה מהכוסות החד פעמיות. עשה חשק לשמוע עוד גם את אוריאל אוחיון וכפיר פרבדה.
ההרצאות הטכניות של שרית עמר, שרון גפן ומאיה מרום היו טובות , אלא שהן היו צריכות להערך במתכונת סדנאות בקבוצות קטנות.
זיו קיטרו, מרצה תוסס ניכר שהוא נהנה ממנעמי הבמה, דיבר על הפודקאסטים ובין היתר על חשיבות הפודקאסט לאוכלוסיית העיוורים וכבדי הראיה. קיטרו זכה לתגובה תמוהה של גדי שמשון, על כך שיש בפודקאסט משהו יהיר – ההאזנה תובעת התמסרות, בעוד שבקריאה ניתן לדלג ולהגיע למה שרוצים… נו באמת…ומה על הוידיאו, האנימציה, הקולנוע המוסיקה וכיו"ב.
יוזמי כנס הוורדפרס הישראלי הציבו בין מטרותיו את הפצתו. חסרו לי בכנס יותר משתתפים בני ארבעים ומעלה, ויותר מאלה ששדה עבודתם אינו אינטרנט, מחשבים וסביבתם. ואולי גם הרצאת הגות (סליחה על המילה) שתשקיף על הבלוגוספירה מהיבטיה הסוציולוגיים פסיכולוגיים, למשל.
מכיוון שהיו לי התחייבויות אחרות, לא נשארתי להרצאות שגלשו מעבר לזמן.
שוב תודה ליוזמים.

WordCamp 2007 Israel, Afeka

מגדלי יאיר רווה:

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוציאה הודעה לעיתונות לקראת יום הקשיש הבינלאומי ובו נתונים על קשישי ישראל.
כ 10% מאוכלוסיית ישראל 693 אלף הם קשישים – בני 65 ומעלה.
50% מהנשים הקשישות הן אלמנות.
1 מתוך 4 קשישים גר לבדו.
בעוד ש 12% מכלל האוכלוסיה היהודית הם קשישים הרי שמתןך האוכלוסיה הערבית בישראל הם מהויים רק 3%
57% מכלל הקשישים הן נשים ו 43% הם גברים.
ככל שעולה הגיל אחוז הנשים הקשישות עולה.
חלקם היחסי של קשישים בקרב עולי בריה"מ 19% גדול פי שניים כמעט מחלקם של הקשישים באוכלוסיה הכללית 10%.
בתל אביב אחוז הקשישים הגבוה ביותר מכל שאר המחוזות 14.8%.
רק 17.4% מכלל הקשישים שייכים לכח העבודה האזרחי.
ככל שההשכלה גבוהה יותר עולה שיעור הקשישים בשוק העבודה.
ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת משק בית למבוגרים עומדת על 7410 ש"ח, שהם 69% מהתצרוכת הממוצעת בישראל לחודש העומדת על 10816 ש"ח.
אחוז ההוצאה על בריאות 7% לעומת 5.1% אצל כלל האוכלוסיה.
24.5% הם בעלי מחשב לעומת 62.4 באוכלוסיה הכללית.
ל 17.7 % מכלל הקשישים יש מנוי לאינטרנט לעומת 48.9% באוכלוזיה הכללית.
43% מדווחים על תחושת בדידות לעומת 31% באוכלוסיה הכללית.
37% מהקשישים מדווחים שמצבם הבריאותי טוב או טוב מאוד לעומת 77% מכלל האוכלוסיה.
51% מקרב הגברים הקשישים מורשים לנהוג לעומת 15% מכלל הקשישות.
הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם מעניינים אולם חסרים נתונים באשר לעוני בקרב הקשישים :
כמה קשישים אינם קונים את התרופות שנרשמו להם ?
לכמה קשישים אין חימום בחורף ?
לכמה קשישים אין משקפיים, מכשירי שמיעה או שיניים תותבות למרות שהם זקוקים להם ?
לכמה קשישים אין מסגרת סיעודית לה הם זקוקים ?
YNET מדווח שמעל 2000 קשישים נפגעי אלימות טופלו בשנת 2006, לך תדע כמה קשישים נפגעי אלימות לא נפגעו ?

בשעה זו ממש מפגינים מול משרד ראש הממשלה מר אהוד אולמרט עשרות קשישים במחאה על מצבם הכלכלי הקשה מנשוא. אלא שבשעה זו ממש נתון ראש הממשלה בחקירת המשטרה בחשד שבהיותו שר אוצר עשה להטיית מכרז בנק לאומי כדי שחבריו יזכו בו.
שאלה למר דיכטר השר לבטחון פנים הממונה על המשטרה :
מר דיכטר הנכבד, האם לא מצאת זמן יותר טוב לחקור את ראש הממשלה אלא דווקא בשעה שעשרות קשישים מפגינים מול משרדו ? ספק אם ראש הממשלה יוכל לענות על שאלותיהם הנוקבות של חוקריו כאשר כל מעייניו ומחשבות בקשישים העניים המפגינים מול משרדו וכשליבו יוצא אליהם .

מועצת יש"ע – מחלקת המחקר יוצאת במבצע פרסום רב רושם הטוען "הסכם אולמרט אבו – בלוף יתפוצץ לנו בפנים". שמחתי מאוד לגלות שלמועצת ישע יש מחלקת מחקר, וניסיתי לקבל קצת יותר מידע אודותיה – מי החוקרים העושים במלאכה, מהם נושאי המחקר, איזה פרסומים הוציאה המחלקה לאור וכיוצא באלה פרטים, אך העלתי חרס בידי. כתבתי בגוגל "מועצת יש"ע מחלקת המחקר" בכל הצורות האפשריות והגוגל לא הושיע. נכנסתי לאתר של מועצת ישע וערכתי בו חיפוש יסודי ולא מצאתי זכר למחלקת המחקר. אז הקלדתי את הכתובת המופיעה בתחתית המודעה http://abu-blof.blob.co.il/ וגם שם לא גיליתי את עקבות מחלקת המחקר. אז עלה בדעתי שאולי יש צדק בדברי אנשי מועצת יש"ע שהכל באמת בלוף ?

כמו שההורים, הסבים וסבתות נפעמים מהפעוט שפותח את פיו המתוק ומתחיל לפלוט לחלל המשפחתי מילים והברות גאוניות, כך אנו מתרגשים מהיכולת המופלאה של ממשלתנו לשתוק. איזו ממי של שתיקה ! כמה שהשתיקה הזו בוגרת וחכמה, איך כל הממשלה מצליחה לציית לצו השתיקה – כמו תזמורת מיומנת הנוצרת את כל כליה לאות משרביטו של המאסטרו הכל יכול : – הס ! או "דום שתיקה !" וכבר אני רואה בעיני רוחי, איך המניסטרים שלנו משחקים "אחד שתיים שלוש דג מלוח ! וכולם קופאים ללא ניע על עומדם ואין פוצה פה ואין מצפצף אפילו.
רק אתמול הם רצו כאחוזי תזזית אחרי כל אוחז מיקרופון ואחרי כל צל של מצלמה. בבת אחת הפכו מדליפים סדרתיים, לאילמים, חרשים עיוורים – ממשלת הלן קלר במיטבה ! עיתונאים ותיקים משפשפים את עיניהם כלא מאמינים, רק אתמול תחת כל עץ רענן, ישב לו שר וליהג מפה ועד שם על הא ועל גע, ולפתע השלך הס, אין מוציא ואין מביא. הכל מתחרים בכל בגודל שתיקתם, בעוד זה שותק ההוא עולה עליו בשתיקתו שבעתיים. הלהיט היום היא השתיקה, כל המרבה בשתיקה הרי זה משובח. עוד מעט יתהדרו בדומייתם, וכל אחד ישלוף את שתיקתו להוכיח לעם ששלו ארוכה יותר.

מנהיגי ישראל אינם רואים חובה לקיים מדיניות, המבטאת את אחריותה של המדינה לספק תנאי מחיה, שיש בהם מענה לצרכים הבסיסיים של אזרחיה שבשל מוגבלותם, מחלתם, גילם והכנסתם חיים בעוני.
אהוד ברק פנה לתושבי המדינה בקריאה לפתוח את המקררים ולתת מזון לרעבים.
בנימין נתניהו אמר לעניים שהם רוכבים על גב המדינה ומכבידים עליה מאוד.
אהוד אולמרט חשב ש 83 שקלים יפתרו את מצוקת שרידי השואה העניים.
מדינת ישראל הנמנעת מחובתה לתת למך ולזקן חומת מגן. לא צריכה להיות מופתעת אם אזרחיה ירגישו מחויבות נמוכה וישתמטו מהשתתפות במילוי חובותיהם השונים.
לכן, מי שמקצץ בקיצבאות הילדים, הזקנים והנכים, מי שאינו מספק שירותי בריאות הולמים לכל, מי שאינו עושה לקידום מערכת החינוך, מי שאינו מעניק השכלה בחינם, פוגע בביטחון המדינה ומאיים על שלומה.
ממשלות ישראל השתמטו ומשתמטות מחובתן כלפי אזרחיה ולכן אלה ימשיכו להשתמט משירות צבאי ולאומי. אל לממשלות ישראל לבוא בטענות אלא על עצמן.

הגעתי הבוקר למשרד ממשלתי מכובד לעניין פעוט. המודיעין של המחלקה שוכן בחדר גדל מידות. מאחורי הדלפק, בחזית, ישבו שניים ובינהם צלחת חד פעמית עם עוגיות. מאחור ישבה על השולחן פועלת ניקיון. לצידי עמדו עוד שני עובדים. די מהר הבנתי שהגעתי לחמ"ל המשרד, ושנוכחותי מפיחה רוח חיים במודיעין המחלקה המנומנמת. לגבר בעל הגוף קוראים אריה, איך לא.
אריה – כולם גנבים
אני – כן ? כולם גנבים ?
אריה – אני אומר לך, שמע לי כולם גונבים ?
אני – מי גונב ?
אריה – תראה הביטוח גנבים, אתה עושה ביטוח למכונה גונבים אותך. מתברר שכל מה שהבטיחו לא הבטיחו ולקחו את הכסף. כולם גנבים.
אני – אם כולם גנבים, אז מה איתך ?
אריה – אני, אני לא יודע. (חושב) אני לא.
אני – כולם מתלוננים שכולם גנבים.
אריה – נו.
אני – אז אם כולם מתלוננים שכולם גנבים, וכולם אומרים שהם לא גנבים, אז יש בעיה.
אריה – מה הבעיה.
אני – או שכולם גנבים, או שכולם לא גנבים, או שקרנים.
הפקיד מאחורי הדלפק – וואללה נכון, חצי גנבים והחצי השני שקרנים שאומרים שהם לא גנבים.
אני – אז גם אתה אומר שכולם גנבים.
הפקיד – הסתבכנו.
אריה – אני אומר לך באחריות, הביטוח אלה הגנבים הכי גדולים במדינה. אין אמונה בביטוח.

המהומה הציבורית בעקבות דבריו המרושעים של פרופ' הלל וייס עלולה ליצור את הרושם שמדובר באירוע חריג ולא היא. חלק מהמתנחלים החיים בשטחים הכבושים יצרו תת תרבות השואבת את תכניה מהדיכוי, הניצול והגזל. השילוב של סדר חיים המושתת על עמדות גזעניות והפקרות אלימה, הבאה לביטוי בהפרת  חוק וסדר, הפכה את השטחים הכבושים למקום פרוע ומרושע, שיש בו חיים השווים יותר מחיים אחרים. פרופ' הלל וייס גס הרוח ורע הלב, הוא גירסה מעודנת של כנופיות אלימות, פורעי חוק עוקרי מטעי זיתים, מנשלי אנשים מבתיהם, רודפי איכרים ורועי צאן, על כמותם נשא הנביא ישעיהו את קולו וזעק : "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם". הרוע והרשע של וייס שהופנו כנגד קצין צה"ל, שכה הדהימו את התקשורת בניבזותם, הם מנת חלקם היום יומית של הפלסטינים החיים תחת הכיבוש. רק מי שאוטם את אוזניו ועיניו ולא קורא שבוע אחר שבוע את גדעון לוי ומיקי קרצמן, דוחות ארגוני זכויות האדם ובצלם, על הנעשה בשטחים הכבושים, יזדעזע מגברת שרמוטה ומיסטר וייס. הכיבוש משחית, החיים בצילו גורמים להשתחתת הנפש עד אבדן צלם אנוש. פשעיהם, התנהגותם וערכיהם של חלקים הולכים וגדלים מקרב המתנחלים הם אסון לחברה הישראלית וכתם נורא על היהדות. לכן, הדיון הציבורי חייב לכלול בתוכו לא רק את המקרה הפרטי אלא את התופעה.

ליחסה המשפיל של מדינה ישראל לניצולי השואה היסטוריה ארוכה. ממשלות ישראל והישוב הותיק לא זו בלבד שלא ידעו כיצד לנהוג בפליטים הניצולים, אלא גילו עמדה מתנשאת ואטומה. השואה הפכה להיות קרדום לחפור בו וניצולי השואה לסרח עודף. אולמרט אינו שונה מהם, הוא  משוכלל. המציאות היא פלסטלינה בידיו. ללא ניד עפעף הוא אומר דבר והיפוכו. הוא מאמין שביכולתו להפוך בעזרת פרקליטיו יועציו, ומיחצ"ניו כישלון לניצחון. שיווק נכון, המצאת מילים מכבסות, מינוח הולם יכפיפו את המציאות לצרכיו. ניצולי השואה אינם מעניינים אותו, הם משעממים וגורמים לו בעיקר לפהק. חולים, עניים, מוכי גורל, קרבנות ונזקקים לא עושים לו את זה. אין לו עניין בהם. לכל היותר, הוא יזרוק להם מחר עצם שתהפוך בהבל מילותיו בעוד שנה לפרה שלמה. הם קונים הכל. ולכן אולמרט גם ימכור להם עצם במחיר פרה וידאג שחבר טוב ישלשל לכיסו את דמי התיווך. מה שלדעתו ההמונים צריכים זה קצת בורקסים ושעשועים ושילכו קיבינמאט. אהוד אולמרט מעוניין באהוד אולמרט. ומי שמצליח לעשות לו את זה הם המליארדרים, התורמים הפוטנציאליים, הכרישים, הבולענים, בוני איים יווניים ורוכשי ומוכרי נדל"ניו. בשבילם יהפוך עולמות, כדי לקדם את האינטרסים שלהם ישנה סדרי עולם ומדינה. אהוד אולמרט אינו שונה מאחרים (ביבי ? ברק ?) הוא בולט מהם בחוסר הבושה ובכישורי השקר. והוא בעיקר חף מכל תום לב.