ארכיון הנושא 'קירות מדברים'

קצין אס (או) אס ז"ל

19 באוקטובר 2010

שלט חוצות ירושלים, דרך חברון פינת ינובסקי, מול בית האומות 19-10-2010.

יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. השנאה מהולה בבורות.

הצעה לכתובת גרפיטי

9 באוקטובר 2010

מתרגלים טרנספר ?

ה' מפנק מפנק מפנק

9 בספטמבר 2010

היחסים בין הקדוש ברוך הוא לצאן מרעיתו הולכים ומשתכללים. מי שהיה פעם "אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת"  או לחילופין "פוקד עוון אבות על בנים על שילשים ועל ריבעים" הפך בימינו למסז'יסט צמרת היודע "לפנק לפנק לפנק", להרעיף על קהל הבליינים שפע כיופים וטובות הנאה. אחרי קטע ההשתטחות על קברי צדיקים ו"אבאל'ה תרחם", מגיע השלב שבו האל מחלק לכולם כי בא לו לפנק אותם. תמו הימים שבהם המאמינים עבדו את האלהים, הגענו לימים הטובים שבהם האלהים עובד אצל מאמיניו מצ'פר אותם ומביא להם הפתעות. לא עוד פוגרומים וגזירות ימי תענית וצום, לא עוד איומים ועונשים מכבידים כי עשו הרע בעיני ה'. עכשיו מפנקים. בא להם בהפוכה, השם. כל מה שלא יעשו – יקבלו פינוק  על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, גם בסדום וגם בעמורה. יאללה וודקה.

הצעה לכתובת גרפיטי

20 ביולי 2010

פ  א  ש  י   ז  ם

הצעה לכתובת גרפיטי

11 ביולי 2010

נדחתה ב-3 חודשים ההחלטה בעניין שכר הבכירים

שירותים ציבוריים לשרות הציבור

5 במרץ 2010

קטע הוידיאו הזה שמעלה חיוך הוא גם מרגיז. מצד אחד הוא עושה אולי שירות טוב למניעת הפצת האיידס ולהרחבת השימוש בקונדום למען בריאות הציבור. אך מצד שני הוא עושה ממש שירות רע ליחסים בין בני אדם ובעיקר ליחסי המין. יש בו מסר של זילות ליחסים בין בני אדם, קשרי המין שמיוצגים בו הם המוניים, זולים, נטולי עומק, מזדמנים ואנונימיים. לא להאמין איזה נפילה דרך ארוכה עשו יחסי המין ממרומי הגורן אל מעמקי האסלה , – בתי השימוש הציבוריים.

סברס

24 בפברואר 2010

זה נראה חידתי, לא ברור מספיק, חסר אמירה ישירה. אולי בכך כוחו ואולי זה מקור חולשתו. הוא עדין לא מטריד, סביר להניח שנסתר מעיני רוב הציבור. אולי הוא צריך זמן להבשיל לצבור נוכחות. על השלטים החדשים המסמנים בירושלים את השכונות השונות (רעיון טוב, ביצוע ככה) הוצמדה בשבועות האחרונים מדבקה (sticker) של פרי הצבר בצבעים. מצד אחד פרי הצבר הוא סמל מקומי – דימוי שחוק עד דק לבנינו המתוקים מבפנים והעוקצניים מבחוץ, לבן הארץ – היהודי החדש הלא הוא הישראלי, שצמח כאן למחוק את חרפת היהודי הגלותי. מצד שני משוכות הצברים הפרוסות ומפוזרות פה ושם היו במשך שנים, ועבור חלקנו מהוות עד היום, זכר לכפרים ערביים שחרבו עד יסוד במלחמת 48. פרי הצבר אם כך הוא דימוי לחורבן ולתקומה, לדבר והיפוכו. השלטים החדשים ועליהם שמות השכונות הם שלטים מעוצבים ערכאית – כחול על גבי לבן, ועליהם שמות השכונות כולל השמות שאיש אינו משתמש בהם, אותם שמות שכשלו בדר"כ בתפקידם להחליף ולמחוק את השם הערבי (קוממיות, גאולים מי נפתוח, במקום טלביה, בקעה וליפתא, וכיו"ב). השלטים האלה אינם מסתירים את רודנותה של העברית בשרות המדינה, את יחסה אל הערבית והאנגלית – כיתובם עברי גם בערבית ואנגלית למשל Komemiyut.  רובדי "הסכסוך" מבצבצים בין"קוממיות" ל"טלביה", ושם בינהם טורח אמן הרחוב החרוץ להדביק את פרי הצבר הלא הוא הסברס.

מחוּק

15 בפברואר 2010

מוחקים את האותיות והמילים, שורטים אותן, במקומות אחרים מכסים אותן בצבע. מעלימים ומבטלים את לשונם מהמרחב הציבורי מהרחוב. אחד מסימני הזהות המובהקים של קיומנו היא שפתנו. אחד ממופעיה הציבוריים החשובים של השפה הם שלטי הרחוב. המחיקה השיטתית של הערבית משלטי הרחוב בירושלים היא אמירה ברורה ובוטה. לכתובת הקיר, לציור הקיר ולמדבקה עוצמה רבה ותפקיד חברתי תרבותי, היו ימים שחלק מהשיח הציבורי התנהל באמצעות סטיקרים שהודבקו על השמשה האחורית של מכוניות. באופן דומה יש כוח רב למחיקה. אלא שהמחיקה הזו אינה פונה לכלל העוברים והשבים, אלא פונה בעיקר אל דוברי הערבית כלומר אל הערבים. מישהו לא מסתפק בעקירתם מבתיהם, הוא מבין את המשמעות שיש למחיקת שפתם, להעלמתה השיטתית מהרחוב, במאמץ לדיכויים.

ויהי חושך

11 בינואר 2010

ליאו ופיפו Leo & Pipo

9 בינואר 2010

כשעברתי היום ברחוב עזה בואך טרה סנטה התבוננתי באנשים שמילאו אותו בצהרי יום שישי בצהלה לא מובנת, הרהרתי בכך שבעוד מאה שנים רובם לא יהיו כאן, ואחרים שעוד טרם נולדו ימלאו אותו ויהלכו בו בבגדים אחרים, יסעו בו בכלי רכב שונים ישתמשו במכשירים ובכלים אחרים וידברו בעברית שונה מהעברית שבה אנו משוחחים. יתכן שהרחוב ישא את אותו שם ושבניין טרה סנטה ימשיך ויעמוד בו ואולי אפילו ישקיף אל ככר צרפת, אל מלון המלכים מזה ובית שופרסל אגרון מזה. האדמה עליה אנו חיים נשארת אותה אדמה אך אנו החיים אנו בני החלוף. ליאו ופיפו (Leo & Pipo) אמני רחוב הפועלים בפריז משבצים בתוך רחובות העיר על קירותיה דמויות מהעבר, כאלה שחיו במאה ה 19 או בתחילת המאה העשרים. עבודתם עוסקת בזמן שחלף, מזמנת מפגש יומיומי בין האדם הפוסע ברחוב לבין מי שחי בו לפני מאה שנה ויותר. טכניקת העבודה של זוג אמני הרחוב היא הדבקה (Paste up) של צילומים גזורים בגדלים שונים. דמויות של נשים גברים וילדים הלבושים בבגדים האופייניים לתקופתם. ליאו ופיפו עוסקים במידה רבה בזיכרון ובהנכחתו, הם מוציאים את המוצג מהמוזיאון ואלבומי התמונות אל קירות הרחוב. האמנים מקצים מקום במרחב החי ברחוב, לזה שחי בו אי פעם, שכאן היה ביתו וברחובות אלו התהלך. האמנים מחזירים לרחוב לזמן קצוב ייצוג של תושבי העבר שהטביעו בו את חותמם, זמן קצוב כי אמנות הרחוב זמנה כמו חייו של אדם קצוב והיא חפה מכל נצח.

הלום חיים

28 בדצמבר 2009

אמן לא ידוע מדביק על קירות פריז גזירי נייר שעליהן מצוירת דמות של איש וגלגל הצלה L'homme à la bouée. בתוך סצנת אמנות הרחוב של פריז הוא ייחודי ומצליח להטריד ולגעת. האיש העירום והקרח צבוע בצבעים דהויים ורדרדים מאפירים, גלגל ההצלה צבוע באדום לבן. האיש כמו ניצל מאניה שניטרפה בים ונפלט אל רחובות העיר, מסתובב עם גלגל ההצלה על קירות הרחובות וניבט לעין כל. מתברר שהמצוף שהיה אמור להציל אותו הפך להיות לכלאו למקום בו הוא לכוד ולעיתים עם אחרים. גם באותן עבודות שבהן לא מופיע המצוף האיש מתנהג כאילו שהוא אסור ואזוק – הכלא מסתבר בתוכו. בדרך כלל הוא בוהה מפוחד או מבוהל מאוד. האיש המום והלום חיים. פה ושם הוא מציץ מגניב מבט אל החיים מבעד לחרכים, אל מעבר פינת הרחוב, מקרין בדידות וריקות.

זה לא הוא, אומר לך כנראה האמן, זה אתה. אתה מוטרד נוכח העבודות הללו משום שאתה נדרש לצפות בעצמך ללא כחל וסרק. זה אתם המקיפים את עצמכם בחגורות ביטחון בנכסים ומותרות, אתם הצרכנים האוגרים מוצרים ומשאבים כדי להיטיב עם חייכם, הפכתם לעבדיהם ואתם לכודים בתוך מלכודת הצרכנות המשעבדת. באחת העבודות נראה זוג ללא גלגל הצלה בתנוחה עוברית צונח מטה אל ההתרסקות, – האם איננו יודעים לחיות ללא המצופים למיניהם ? כפרטים כזוגות וכקבוצות ?
סדרת העבודות מציגה דמות האומרת עצב רב, היא חסרת תאווה, מדוכאת, מגושמת שאיבדה את החופש שלה. הוא שבוי או אסיר. אסירם של החיים המודרניים. יש בה מידה לא מבוטלת של סממנים קפקאיים, אבסורדיים, העבודה אינה נעדרת הומור דק, אך בעיקרה פסימיות רבה וטעונה בביקורת על טבע האדם ועל מצבו.

העוברים והשבים תולשים חלקי נייר מהעבודות וכך מאבד האיש עם המצוף את איבריו ונוסף לעבודה מימד של קרבנות ועזובה. החורף הקשה העובר על פריז – הרוחות והגשמים יעשו את שלהם ועבודות רבות יערמו כעיסות נייר וייסחפו בזרמי המים, זה טבעה של אמנות הרחוב שמתכלה ומתפוררת ומפנה מקום על קירות העיר לעבודות אחרות.

הצעה לכתובת גרפיטי

6 בספטמבר 2009

d790d79cd79bd795d794d795d79c-d791d79cd791d791