Sub Stance

אחרי אריה דרעי, בוז'י הרצוג, נעמי בלומנטל, שלמה בניזרי גלעד שרון ואחרים, גם ממשלת ישראל בחרה בזכות השתיקה. ממשלת ישראל בחרה לא להתייצב לפני השופט הדרום אפריקאי ריצ'ארד גולדסטון ראש ועדת החקירה של האו"ם לבדיקת אירועי עופרת יצוקה. זכות השתיקה שמורה לנחקר שאינו רוצה להפליל את עצמו בחקירה, ולפיכך הוא פשוט שותק ואינו עונה לשאלות חוקריו. ממשלת ישראל בחרה לא לשתף פעולה, לא להציג את תשובותיה להאשמות, לא להציג את גירסתה לאירועים שונים ולא להשפיע על הועדה, משום שהיא ידעה היטב מה התרחש בעזה ומה יהיה לפיכך כתוב בדו"ח. דוברי ישראל פתחו כהרגלם מימים ימימה ביבבות מרות עם פרסום הדו"ח שקובע שישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה.

השופט ריצ'ארד גולדסטון הוא יהודי. עיתון הארץ מדווח שביקר אין ספור פעמים בישראל, שהוא מגדיר את עצמו כציוני, שימש כנשיא "אורט" העולמי ועמד במשך 25 שנה בראש אגודת ידידי האוניברסיטה העברית בדרום אפריקה. בתו ניקול שהתגוררה אחת עשרה שנים בירושלים אמרה שאלמלא אביה עמד בראש ועדת החקירה – המסמך היה חמור אף יותר. התגובה הישראלית המייללת אינה יכולה אמנם לטעון שמדובר במסמך שנכתב על ידי ערל שונא ישראל שינק אנטישמיות מחלב אימו, אבל לבטח תמצא את הניסוח המתאים להבהיר משהו בסגנון "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ".

מלחמה היא מטבעה פשע. פשע כנגד החיים, כנגד בני אדם וכנגד הסביבה. כלומר אין מלחמות שאינן פשע. גם מלחמת מגן שנכפית על עם שוחר שלום ועל צבא שכולו פרחים בקנה ובנות בצריח וצח כשלג  גם בה יש בה פשע. ככה זה, זה כמו שטיפות המים מרטיבות. מושג כמו "טוהר הנשק" הוא מושג ציני ושקרי. האירוע הנורא הזה שנקרא מלחמה גורם לא רק להרג של חיילים ואזרחים אלא יוצר סביבת פשע, גורם לכך שיתרחשו מעשים פליליים ובלתי מוסריים שבנסיבות אחרות לא היו מתבצעים. כל מלחמה חייבת להסתיים בועדת חקירה ובעקבותיה העמדה לדין של האחראים לפשעיה.

סוף סוף ישראל והחמאס מוצאות את עצמן יחדיו, מבוצרות באותו הצד של המיתרס מול השופט ריצ'ארד גולדסטון. שתיהן אינן מקבלות את פסיקותיו. כאן טוענים בין היתר שהדו"ח הוא פרס לטירור, הכרזת מלחמה על ישראל ושהוא מגמתי. ושם טוענים aהדו"ח אינו מאוזן, מחטיא בביקורתו ואינו הוגן. לא להאמין כמה שראשי החמאס וראשי ישראל דומים.

איך זה יכול להיות שאחרי שאהוד ברק שבר לעזתים את העצמות, ואת הבתים, והרג בהם ופצע בהם, הם לא נרתעים וממשיכים בשלהם ? האם יש מישהו יותר מהעזתים שהיה צריך עכשיו להרתע מ"בעל הבית שהשתגע" ? מה קורה כאן ? הרי הבטיחו שכוח ההרתעה הושב. הרי אמרו שהם יחשבו פעמיים לפני שהם ירימו רקטה ? נדמה שאולי מי שהשתגע זה ההוא שאין לו בית. עכשיו בטח יקפצו ההם ויגידו (אמרנו לכם !) שהכל בגלל שלא היה שלב גימל. שהיה צריך להיכנס באם אמא שלהם, ולא להשאיר שם אף אחד מהחמאס חי. לטחון ולטחון ולטחון בית אחר בית עד למיטוט הנהגת החמאס. אבל משום מה מתגנב לליבי הספק, שכמו שאין לישראל כוח הרתעה בעזה, כך גם אין דבר כזה מיטוט הנהגת החמאס. כי גם אם ימוטטו את הנהגת החמאס, האם לא תבוא במקומה הנהגת חמאס אחרת ? ויקראו לה למשל הג'יהאד האיסלמי או משהו דומה ?

מי יודע כמה סיפורי זוועה יש כמו הסיפור הנורא של ד"ר עז אדין אבולאיש. אסון נורא.

מלחמה שאינה מסוקרת באופן ראוי, היא מקור לשמועות ולהערכות שאינן מהימנות. המדינה דורשת מעיתונאיה הן באמצעות צנזורה והן בלחץ חברתי להתגייס למאמץ הלאומי ולגלות נאמנות. אם הדו"ח הנקרא "תמונת מצב בעזה מאת המתאם ההומניטרי" של האו"ם נכון, ואם הידיעות המתפרסמות הבוקר באתר "זכויות האדם בעזה ובישראל בצל הלחימה" נכונות ,יש מקום לדאגה רבה ולחשש, שיש בנעשה בבית החולים של הסהר האדום בעזה, כדי להוות חלילה "פעולה שדגל שחור מתנוסס מעליה, ואשר עומדת בניגוד מוחלט לדיני המלחמה ולעקרונות המוסר האנושי הבסיסיים ביותר". – אין להסכים לחסות ולשתוק בצילו של דגל שחור. זאת, גם אם הצד השני אינו מקיים ואינו מציית לאמנות הבינלאומיות ולעקרונות המוסר.

ההערכות הן שעד כה ניספו בעזה למעלה מאלף איש ובהם למעלה מ 300 ילדים וכ 100 נשים. כ 4500 נפצעו מהם כ 1600 ילדים וכ 670 נשים. כ 38 אלף אנשים מתגוררים ב 41 מקלטים של אונר"א ברצועה, ורבים אחרים מתגוררים בבתי קרוביהם. כלומר יתכן שכ 40,000 בני אדם ויותר נעקרו מבתיהם. האם לא די ? האם אין כל אלה מדיפים ריח רע של אסון רב מימדים ?

מלחמה היא הרג והרס. יש לעשות הכל כדי להגיע להפסקת אש מיידית.

שאלה: למה אתה מתנגד למלחמה ?

תשובה: אני מתנגד למלחמה.

ש: נו ?

ת: באשר היא מלחמה.

ש: יורים עליך טילים ?

ת: טילים זה אקט מלחמתי ?

ש: ודאי !

ת: אז אני מתנגד לטילים, זה ברור. אמרתי אני מתנגד למלחמה.

ש: ואם יורים עליך ?

ת: תגיד לי קרה לך שהלכת ברחוב ותקפו אותך סתם ?

ש: לא קרה לי, אבל קרה לאחרים.

ת: תקפו אותם סתם ?

ש: שדדו אותם, גנבו אותם.

ת: זה שגנב או שדד עשה את זה סתם ? מה אתה חושב ?

ש: אני מבין לאן אתה חותר, אז לחמאס יש סיבה לתקוף אותנו ?

ת: יש לו סיבה. ואני מתנגד למלחמה.

ש: אני הבנתי, מה הלאה ?

ת: או עכשיו התחלנו את הראיון. צריך לדבר.

ש: עם החמאס ?

ת: גם עם איראן.

ש: אחמדינאג'אד ?

ת: לדבר גם עם אסאד ומשעל וגם עם נאסרללה.

ש: היית מדבר עם היטלר ?

ת: ודאי.

ש: אתה רציני.

ת: התוצאה הסופית של השואה היתה שואה.

ש: נו, באמת.

ת: תאר לעצמך שבעקבות הדיבור עם היטלר, היית יכול להציל מאה יהודים ובהם את סבתא וסבא שלך.

ש: טוב. עכשיו יש מלחמה. זו עובדה.

ת: אני מתנגד למלחמה ותומך בהפסקת אש מיידית.

ש: אין הפסקת אש. הלחימה ממשיכה. מה אז.

ת: נו לא ברור לך ?

ש: אתה מתנגד למלחמה, בעזה עומדת יחידת צה"ל מול לוחמי החמאס ?

ת: אני מבין לאן אתה חותר.

ש: כן.

ת: יש לך ספק ?

ש: אתה מתחמק ?

ת: זה שאני מתנגד נחרץ למלחמה, זה שאני משוכנע שניתן היה למנוע אותה, זה שאני בעד הפסקת אש מיידית מכל סוג, לא אומר שאני בוגד במדינה שלי ושאני רוצה שחיילי צה"ל ינגפו.

ש: חייל צה"ל עומד מול חייל חמאס.

ת: אני נגד מלחמה. בסיטואציה המתוארת, אני מאוד ארצה שחייל צה"ל יירה ראשון. שצה"ל ינצח ולא יפסיד, מה זה לא ברור ?

ש: לא ברור.

ת: ועכשיו זה ברור לך שאני נגד המלחמה ?

ש: נו, כן.

ת: ברור לך שאני לא מזוכיסט ולא בוגד. ולא עוכר ישראל ?

ש: שמת לב שאתה שואל שאלות ולא אני.

ת: או קיי.

ש: ואם נניח שתוקפים אותך סתם ולא רוצים לדבר איתך.

ת: אז אני בעד להתקיף בחזרה.

ש: להלחם בהם ?

ת: בכל הכוח כדי להפסיק את התוקפנות.

ש: אני לא מבין אותך.

ת: אני נגד מלחמה, ויחד עם זאת לא מוכן בנסיבות שתיארת להיות קרבן ולא לגונן על עצמי.

ש: למרות שאתה מתנגד למלחמה.

ת: בדיוק, באשר היא מלחמה.

ש: וואללה.

ת: וואללה.

אחת מהדרכים ללמוד מה קורה בעזה היא לקרוא בלוגים של עזתים. ליילה בלוגרית פלסטינאית עיתונאית במקצועה מעזה, חיה בארצות הברית עם בעלה ויחד מגדלים את שני ילדיהם יוסוף ונור. לבלוג שלה קוראים "לגדל את יוסוף ונור: יומנה של אם פלסטינאית".  ליילה מתארת את שיחותיה עם הוריה החיים בעזה באינספור קריאות הטלפון היומיות שלהם, והחרדה לגורלם. לאחרונה החל אביה מוסה רופא פנסיונר לגדל בביתו תוכי, באחד מהפוסטים תמהה ליילה ושואלת את אביה האם התוכי שורד את ההפצצות או חלילה מת מהתקף לב, האב מספר לה שהתוכי שורד גם שורד את המצב הקשה אבל במקום להשמיע את קריאותיו הרגילות משמיע קריאות "בום בום"…

"הומור תחת מצור" קראה ליילה לפוסט שלה.

דבר לא היה נגרע, לו ישראל היתה מכריזה השבוע על הפסקת אש חד צדדית. נהפוך הוא, היה ניתן למנוע את המשך הלחימה, ניתן היה לבנות הסכמות למניעת לחימה ופעולות אלימות עוינות בעתיד. הפסקת האש לא היתה מחבלת בפעולה הקרקעית אם זו היתה נבחרת לבסוף כאופציה ההכרחית, היא היתה שולחת את החיילים אל המערכה מתוך ידיעה שנעשה ניסיון רציני אמיתי להגיע להסכם ולהבנות. ישראל בחרה ללכת בדרך המוכרת לה "לא מדברים עם החמאס", כפי שבעבר לא דיברה עם אשף. אני חוזר על מה שכתבתי כאן לאורך השנים – על ישראל למצוא ערוצי הידברות עם כל אויביה כולל עם נשיא איראן אחמדינאג'ד. ההידברות אינה מתן הכשר לטרור אלא הבנה שעם אויבים צריך לנסות לדבר. שעדיף להשקיע במאמץ המדיני מאשר לשפוך עוד דם, והרי כבר למדנו שבעקבות מלחמה מגיעים תמיד אל אותה נקודה בדיוק – הסכם מדיני במקרה הטוב ועוד מלחמה במקרה הרע. היציאה לפעולה הקרקעית בעזה לא מקרבת את השלום, היא מעצימה את השנאה והעוינות ועלולה להביא לעוד שפיכות דמים והרס אצל שני הצדדים.

אחרי יומיים של הפצצות מהאוויר מאות הרוגים ופצועים והרס רב ברצועת עזה, זה הזמן שבו ממשלת ישראל צריכה להכריז על הפסקת האש חד צדדית. מהמלחמה הזו לא יצא טוב כי מהרג ומהרס לא יוצא טוב. עלינו להודיע לחמאס שאנו מעוניינים בהסדר שלום כולל במזרח התיכון על בסיס יוזמות שונות כמו הסעודית, קוראים לו לוותר על האופציה הצבאית ולשקול חתימה על הסכם שביתת נשק ושחרור אסירים.

על ממשלת ישראל לשקול מחדש את צעדיה בהתאם לתגובת החמאס על הכרזתה.