על אנשים, חומרים ומה שבינהם
העתיד שלנו זה יפן. נוכל לקדם את האינטרסים המשותפים לנו וליפנים. הוא יחתום על כמה הסכמים כלכליים ואולי גם על אמנה משותפת הקוראת לגילגול הסושי בעולם לכיוון ירושלים.
אחרי שדו"ח וינוגרד נילמד היטב, המלצותיו יושמו, הופקו הלקחים, תוקנו הקילקולים ומעולם מצבנו לא היה כה טוב, הגיע הזמן לטוס ליפן.
תשננו את זה היטב – יפן ! זה העתיד שלנו. הכי חשוב – יפן.
בראיון תוקפני כהרגלו, בחר השר רוני בראון להשען על הערה 8 לסעיף 17 בפרק השביעי של דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד. בדו"ח הסופי בפרק המסקנות 17 סעיפים 7 ו-8 יש הרחבה נוספת הקובעת :
7. 'ליקוי' הוא כל ממצא של פער (בלתי רצוי) בין החלטות או התנהלות בפועל ובין ההחלטותאו ההתנהלות שהיו מתבקשים, על פי אמות המידה המקצועיות להערכתם. בכל פעילות
אנושית יש מספר זה או אחר של ליקויים. בדרך כלל אין בוחנים התנהגות כזו ואין מכוונים אליה זרקור. יש מקרים בהם ליקויים מקומיים הופכים חסרי משמעות, בשל הצלחה כוללת בביצוע המשימה. יש גם שליקוי קטן גורם לתוצאות-שרשרת חמורות. לכן עצם הקביעה כי בבחינה נמצאו ליקויים, אינה אומרת הרבה על הערכת מכלול הפעולה הנבדקת8. 'כשל' הוא ביטוי שיש בו קביעה מרחיקת לכת יותר. בכל כשל יש ליקוי, אולם לא כל ליקוי מצביע בהכרח על כשל. כאשר 'כשל' מיוחס לאירוע, להחלטה או להתנהלות, יש בדבר שיפוט כולל ושלילי על האירוע, ההחלטה או ההתנהלות. כאשר פעולתו של אדם מתוארת כ'כשל' יש בכך קביעה הערכתית כי הפעולה כללה סטייה שלילית ניכרת ובעלת משמעות של ממש מאמות המידה הנכונות להערכתה. יחד עם זאת, נזכיר ונבהיר כי הקביעה כי בהתנהגותו של אדם נמצאו כשלים, ואף כשלים חמורים, לבדה, אינה בהכרח מספקת כשלעצמה על מנת לבסס מסקנה על יכולתו של האדם להמשיך בתפקידו.
לפיכך, עולה ממסקנות ועדת וינוגרד, שגם אם בהתנהגות ראש הממשלה אולמרט נמצאו כשלים חמורים, ביכולתו להמשיך בתפקידו.
אחת ההערות המסקרנות בדו"ח החלקי של ועדת וינוגרד היא הערה מס' 8 בפרק השביעי בעמוד 116. לאחר שהועדה מטילה אחריות מיניסטריאלית ואישית לליקויי קבלת ההחלטות על ראש הממשלה, היא מציינת בסעיף 17 שתפקידי המפתח (רוה"מ שר הביטחון ושר החוץ) הם גם אלה שעליהם יוטל ליזום את תהליכי השיפור הנדרשים. בהערה 8 נאמר:
… "מנהיג המודה בטעות יוכל להכיר גם בצורך לתקנה. אלא שלא ברור אם ניתן להלין בישראל על מי שאינו מוכן להודות בטעות, שכן יש נטייה בתרבות הישראלית "לגמול" על כל הודאה בטעות בהדחה. רק מי שאינו עושה אינו טועה. התייחסות לטעות צריכה להיות דיפרנציאלית, ותלויה כמובן בגודל ובחומרת הטעות. תרבות שאינה מאפשרת למי שטעה להמשיך בתפקידו במקרים מתאימים אינה תרבות לומדת, והיא עלולה לאבד את האנשים המנוסים ביותר שלה רק על מנת לאפשר לאנשים שעדיין לא טעו לחזור על הטעויות שמהם היו נמנעים אלה שכבר טעו בהן. אחת מתוצאותיה הגרועות שלתרבות כזאת היא סירוב להודות בטעות, על כל השלכותיה, בשל מציאות הגומלת על הודאה כזו בדרך הנתפשת כבלתי צודקת."
אני חולק על החלק העובדתי בעמדת זו של הועדה. התרבות השלטונית בישראל (בממשלה וברשויות המוניציפליות), מעולם לא היתה מאופיינת בהודאה בטעויות, ולפיכך גם לא רווחת התופעה של הדחה הבאה בעקבות הודאה בטעויות. ולכן בניגוד להערת הועדה אכן ניתן להלין על כך. הביטוי הרווח במקומותינו "אני נושא באחריות" הוא דוגמא לביטוי ריק מתוכן, אין מאחוריו דבר אלא הפרחת מילים למיסוך.
האם הערה מספר 8 נועדה להגיש לאולמרט קנה להשען עליו ? יתכן שהיא מבטאת דעה בתוך הועדה .
הוא עשה מה שלא עשה דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, הוא מכניס את ממשלת ישראל לפאניקה. לא מפסיקים לדבר עליו ולדון בלהגיו. מנהיג חיזבאללה חסן נאסראללה יצא בסוף השבוע בהצהרה שבידיו חלקי גופות של חיילי צה"ל, ושממשלת ישראל אינה מגלה בהן עניין ונוקטת סחבת במו"מ על שחרור החטופים. סגנונו השחצני והמתרברב וחיציו הנשלחים למקומות הרגישים כל כך, הצליחו להוציא את שרי ישראל מכליהם. "נסראללה מנסה בכוונה לנגן על עצבינו. לא צריך להיבהל ממנו, ולא צריך להיכנע לו. צריך לחסל אותו", אמר שר הפנים מאיר שטרית, שלפני שבועיים נתן, בועדת המשנה של הכנסת למאבק בסחר בנשים, מופע שכולו אי שליטה עצמית וחוסר יכולת איפוק . גם שר השיכון זאב בוים אמר : "נסראללה הוא עכבר ביבים… צריך לחסל אותו". שר הדתות יצחק כהן אמר "את נסראללה צריך לחסל וככל המוקדם כך ייטב…ושנאסראלה הוא כמו "היטלר ודומיו. עצם יציאתו מהמחילות של האיש האכזר והמטורף הזה מדאיגה". שרי ישראל שבחרו להשתמש באוצר הדימויים המתלהם שלא היה מבייש משטרים גזעניים, שיחקו לידיו של נאסראללה וירדו לרמתו.
הדרישה להרוג את נאסראללה כשהיא באה משרי ממשלה ולא מיושבי ברזלים בקרנות הרחוב, היא שערורייתית, ומעמידה את ישראל בשורה אחת עם משטרי החושך. חיסולו של מנהיג חיזבאללה עלול לגרום לירי טילים אל ישראל ואף למלחמה שאיראן עלולה לקחת בה חלק. האינטרס הישראלי הוא שבראש החיזבאללה יעמוד מנהיג חזק ששולט, ולא שחלילה תתרחש בו אנדרלמוסיה כגון זו האופיינית לרשות הפלסטינית.
