Sub Stance

בבית הלבן יושב נשיא שלא ידענו כמותו. הוא מדבר אנגלית רהוטה וברורה והמסר שלו אינו זקוק למפרשים. אובמה אמר שינוי במסע הבחירות שלו, ובאופן מפתיע שלא כבבמקומותינו, הוא עומד מאחורי הצהרותיו וחותר לעבר השגתו. 

ארה"ב מבקשת פיוס. דרכו של אובמה אינה דרכו של השולף במערב הפרוע. הוא מבקש לבנות הידברות עם מדינות ערב ועם המוסלמים. אובמה רוצה לדבר עם כולם. הוא אינו רואה בעולם המוסלמי אוייב. ארה"ב בהנהגת ברק אובמה לא ניצבת עוד ללא תנאי לימין ישראל ידידתה ובת בריתה מול מדינות ערב והאיסלאם. 

ישראל תתחלק לשלושה מחנות, המחנה האחד הרואה באובמה חוסיין – אנטישמי, פרו ערבי שונא ישראל, המאיים להפיל עלינו חורבן ולפגוע בזכויותינו על ארץ ישראל. המחנה השני רואה באובמה ברק – תקווה גדולה, כמי שישכין שלום, שיביא לקץ ההתנחלות בשטחים הכבושים, ויכפה פתרון של חלוקה בירושלים. המחנה השלישי הוא המחנה הפרגמטי, שמבין שישראל אינה יכולה להמשיך ולהתקיים כאן ללא תמיכה וסיוע אמריקאי. המחנה הפרגמטי מבין, שלבית הלבן נכנס נשיא שאינו מתכוון לדחות את השינוי לכהונתו השניה, ושישראל לא תוכל יותר להשתמש בסחבת ובתרגילי השהייה. המחנה הפרגמטי מבין שישראל חייבת מהר מאוד להתמקם בעמדות נכונות שישרתו את האינטרסים שלה.

דלת : ראית את ההשבעה ?

חלון : ראיתי.

ד : נשיא שחור.

ח : שחור.

ד : לא נוציא ממך קריאות התפעלות.

ח : נוציא נוציא למה לא, נשיא שחור.

ד : איזה גודל צפרדע בולעים הגזענים האמריקאיים.

ח : כן אבל הוא לא שחור שחור.

ד : מישל שחורה ?

ח : מישל ? לגמרי.

ד : אם הייתי אומר לך יום אחרי התאומים שיהיה נשיא אמריקאי שיקראו לו חוסיין ?

ח : הזוי הזוי.

ד : טוב חוסיין יותר רך ממוחמד ?

ח : מוחמד הרדקור לגמרי ביזאר.

ד : תאר לך אצלנו ?

ח : מה אצלנו ?

ד : שאצלנו בראש הממשלה ?

ח : שיהיה בוזגלו ?

ד : מה בוזגלו ?

ח : ראש ממשלה ? בוזגלו זה מקסימום מפקד מכבי אש,

ד : לא מתאים לך לשמוע ברדיו "כבוד ראש הממשלה מר אבי ביטון".

ח : אבי ביטון זה שם של כדורגלן, לא מתאים.

ד : אה אולמרט מתאים לך.

ח : עזוב אותך. ובתור אסיר אולמרט יותר טוב ?

ד : תאר לך אצלנו ראש ממשלה חוסיין.

ח : ערבי ?

ד : לא אשכנזי.

ח : זה לא אותו דבר.

ד : לא עולה בדעתך אצלנו ערבי ראש ממשלה.

ח : עולה עולה למה לא עולה.

ד : אז מה לא אותו דבר ?

ח : איך הוא ישב עם ראש המוסד על תכניות ?

ד : אה,

ח : ויצום בכיפור ?

ד : לא בכיפור, ברמדאן.

ח : וביום הזיכרון ידבר בטלוויזיה למשפחות השכולות ?

ד : בעיה.

ח : ובליל הסדר ?

ד : שפוך חמתך על הגויים, פדיחה.

ח : שמע, לא הבשילו התנאים.

ד : לא לא הבשילו.

לא הרגשנו כשלקחו לנו את הדגל. עד ששת הימים הוא היה שלנו. אולי אפילו עד יום כיפור. הוא לא השתנה אותם פסים ומגן דוד באמצע, אבל באחד מן הימים זה קרה, כשראית אותו – ראית טלית. יותר נכון את הטלית של לוינגר ופורת. היו ביננו לא מעטים שהפסיקו לתלות אותו ביום העצמאות. ואם תלו אותו עשו זאת בגלל הילדים, בתוספת "בכל זאת" כזה.

לא הרגשנו כשלקחו לנו את הכמיהה לשלום. עד רצח רבין היא היתה משאת נפשנו. אולי אפילו עד הקמת החומה. הוא השתנה, שוב לא אותה יונה אותו סאדאת ובגין, חתימה על חוזי שלום, נסיגה מהשטחים הכבושים, פתיחת הגבולות חילופי שגרירים. ביום מן הימים זה קרה, השלום הפך למילת גנאי, הכמיהה לשלום לקללה. ואדריכלי השלום לפושעי אוסלו לדין.

לא הרגשנו כשלקחו לנו את הביטחון האישי, את קיצבאות הביטוח הלאומי, את רווחת ניצולי השואה, את תנועות הנוער, את טיפות החלב, את הקיבוצים, קופת החולים, אורי זוהר, המילואים, בית"ר ירושלים, והשאירו אותנו להיסתמם עם הישרדות, האח הגדול והחנון. יחד עם פרס, ביבי, ברק, הרב עובדיה ויו יו גם..

ופתאום, ככה, נפל עלינו האובמה. וכולם מתרגשים שהמשיח הוא שחור. ומדבר כל כך יפה. וקינאתנו צורבת מאוד, כי לא נראה שבבחירות הממשמשות ובאות עלינו, יעלה מתוכנו בן דמותו שנוכל לשאת אליו עיניים בתקוה שיחולל את השינוי.

"ירושלהם" גרפיטי, כיכר מנורה, מרכז ירושלים.