כמה טוב שיש לנו את גדעון ומיקי
נכתב בתאריך 21 במרץ 2007 מאת משה קרוןבמאמרו "כמה קל לשנוא אותם" כותב נדב שרגאי היום בהארץ:
חברון של מדינת תל אביב היא עיר ערבית, שבה מתגוררים כמה מאות יהודים באופן זמני עד "הסדר הקבע". חברון של ציבורים דתיים וחרדיים נרחבים היא עיר האבות, שבה כונן דוד את מלכותו, עיר שהיישוב היהודי התקיים בה "מאז" ויתקיים "לתמיד".
חברון היא גם בבואה נאמנה לקו החוצה את החברה הישראלית בין הציונות החילונית, שבשבילה הארץ היא בראש ובראשונה בית לאומי וארץ מקלט, לבין הציונות הדתית-אמונית, שבשבילה הארץ היא ראשית לכל ארץ התנ"ך, ארץ יעוד ונחלת אבות.
"מדינת תל אביב" כותב שרגאי ומגלה אותי ממדינתי, וזאת משום שאני חושב שהכיבוש והשליטה בעם אחר, הוא אסונה של מדינת ישראל וש"מפעל ההתנחלות" הוא המכשול הישראלי לשלום ואחד הגורמים לשפיכות דמים ולעוולות נוספות. הניסיון לדחוס את מתנגדי הכיבוש ושוחרי השלום ל"שנקין" או (ברוחב לבו של שרגאי) למדינת תל אביב, הוא להפוך אותי לקוריוז, לגחמה ריקנית ופוחזת, שרואה בארץ "בית" ו"מקלט", בעוד שהם האמוניים רואים בה "ארץ תנ"ך, יעוד ונחלת אבות". להם יש עומק, שורשים ואידיאה, ואילו אנו ("החילונים") תלושים החיים את הרגע – מצאנו כאן אליבא דשרגאי מקלט להניח בו (בינתיים ?) את הראש.
חברון של התקשורת הישראלית היא גם מקום של שחור ולבן. כמה קל לשנוא את המתנחלים, לצייר אותם כרע האבסולוטי, ככובש, כמנשל וכפולש אלים. אחרי מאות מחבלים מתאבדים פלשתינאים, הוציא מקרבו היישוב היהודי בקרית ארבע את המחבל היהודי המתאבד הראשון – ברוך גולדשטיין. אחר כך באו "קטנות", כמו קללת "השרמוטה", דוכנים הפוכים ואף פגיעות בערבים לאחר פיגועים. הוסיפו לכך את העובדה, שאפילו חיצונית יהודי חברון משתדלים מאוד שלא להיראות כמו הישראלים מתל אביב, והרי לכם המתכון לשלילה הטוטלית של היישוב היהודי בחברון על ידי הישראלי הנאור.
אחרי "מדינת תל אביב" ו"הציונות החילונית" מתברר שיש לנו עוד שם: אנחנו "הישראלי הנאור" או "התקשורת" והתקשורת כידוע "עוינת" ומציירת את המתנחלים כרע אבסולוטי, ככובש וכו' – אז תיקון אני לא מצייר את המתנחלים ככאלה אלא קובע שעל פי ערכי "ההתנחלות" היא "כיבוש" והכיבוש ככל כיבוש הוא מושחת ומשחית אלים ומדכא. שרגאי מנסה לגמד את הדיכוי השיטתי של הפלסטינאים בשטחים הכבושים ולהציגו כ"קטנות" – איזה ברוך גולדשטיין אחד, שרמוטה וכמה דוכנים הפוכים.
שרגאי מצמצם את עמדות מתנגדי הכיבוש ומסיט את המוקד מהכיבוש אל המתנחלים, הלבושים ונראים אחרת כך שקל לשנוא אותם. אנו דנים בכיבוש ולא במתנחלים. אני מתנגד לו ומתבייש במה שהוא מעולל לנו ולעם הפלסטיני, לעיתים קרובות הוא גם מכעיס אותי מאוד. הכיבוש הונצח על ידי השלטון שעשה שימוש במתנחלים ולהיפך – חלק מהמתנחלים הם בעיני קרבנות הכיבוש שכן הוא השחית רבים מהם, השחית עד מאוד את מידותיהם ומעשיהם.
מאמרו של נדב שרגאי מספק תמונה על הדרך שבה תופסים תומכי הכיבוש את מתנגדיו, כיצד משכתבים ומעוותים את המציאות. מאמר זה הוא עוד תזכורת לחשיבות עבודתם של גדעון לוי ומיקי קרצמן.
