השתיקה נסדקת
נכתב בתאריך 7 באוגוסט 2008 מאת משה קרוןטלטלה בעקבות פרסום הכתבה אתמול במעריב.
ו' צילצלה. מתנצלת שמטרידה אותי. אבל אני כמו אח שלה. התמונה של אחיה מופיעה עם כל האחד עשר בעיתון. וגם בעמוד הראשון. "ארבעים שנה מאוחר מדי" אני אומר לה, "תמיד שראיתי חיילים עם התג של גולני אמרתי זה הילדים שלי האחים שלי הרגשתי". ושוב היא כואבת את הזלזול במשפחה את השקרים שפיזרו. אני מספר לה שוב את הרגע ההוא, את המוות שחיכה חמש דקות מאיתנו. "אני שמחה שנשארת בחיים" היא אומרת לי. אני שומע את הבכי שלה שאחיה לא היה בר מזל כמוני. הבוקר ג' מתקשר ואומר לי "כל הזמן אני מרגיש אשם שנשארתי בחיים, נשארתי במקרה בחיים", עד היום הוא ישן עם תרופות. והפחדים והחרדות כל החיים. "זה הולך איתי כל החיים. אתה היית הבכיר" הוא פונה אלי "ואני שואל אותך מה לעשות, מה יותר טוב בשבילי, אולי לכתוב את העדות שלי שכולם ידעו את האמת ? " אני אומר לו שהשנים חלפו, והאמת של כל אחד שונה והזיכרון האישי כתב את עצמו שוב ושוב לאורך עשרות השנים, והאסון נכתב מחדש אצל כל אחד מאיתנו. אלוף הפיקוד מת והמח"ט מת והמג"ד בטח כבר סנילי והמ"פ במזרח, וגם הוא היה אז כה צעיר, והגירסא שלו עומדת מול הגירסא של המג"ד. ואת שנעשה כבר אין להשיב לא את ההתנהלות האכזרית, ולא את ההשתקה, ולא את הניסיון להעלים את האסון. כאלה חצופים ואטומים היו, שחשבו שיש בכוחם להשתיק את מותם של אחד עשר חיילים. שיש בכוחם לאייד אותם. כך רכבו באותם ימים על גלי הניצחון המפואר, ישבו על פסגות משכרות, ושרו את שירי הצבא המהולל והציאו לאור את אלבומי הניצחון "נאצר מחכה לרבין אי יא יא יא אי". לא היתה להם כוונה, לתת לאיזה כיתה טירונית מפלוגה ד' בגדוד 13 של גולני שהתרסקה לחתיכות קטנות קטנות, להשבית את תרועת הניצחון "את שארם א שיך חזרנו אליך שנית". וכל כך קל היה אז לעשות זאת. – כי כולם צייתו, ואמרו אמן, ויישרו קו. השתיקה החניקה את הכאב וייבשה את הדמעות. הכאב נשאר חנוק ויבש ורק השתיקה נסדקת.
האזור הממוקש מול בית המכס העליון
בית המכס העליון
15 באוגוסט 2008, בשעה 20:30
משה היקר! אולי זה גורלך למען מי שנשאר מהמשפחות להוציא את האמת לאור….
30 ביוני 2009, בשעה 21:30
אני היתי אחד משלושת החובשים שהיו בפיצוץ האדיר
חילקו אותנו לשלוש כיתות כל כיתה נכנסה לבונקר
אני הייתי בבונקר הראשון וכשעמדנו להכנס נשמע הפיצוץ האדיר
לא הבנתי מה קרה ברגע הראשון
היה פצוע ראש בשם שלמה סבג מכרמיאל
חבשתי אות ראשו ומיד פיניתי אותו לבית החולים בצפת.
בחזרה מבית החולים כעבור מספר שעות
התבשרתי על האסון הנורא
בהם נהרגו
9 חיילים מהפלוגה
הסמל גמיל אהרון
מפקד הכיתה אליהו בן יקר
והחובש ניסים ציאג
סה 11 הרוגים
יהי זכרם ברוך ותהי נשמתם צרורה בצרור החיים
החובש מזרחי חזי מירוז מעלה אדומים
30 ביוני 2009, בשעה 22:54
חזי שלום,
ארבעים ושתייים שנה אחרי האסון בבית המכס העליון, ממשיכות להגיע עדויות של אנשים שונים שהיו בפלוגה ושלכל אחד יש את זוית הראיה שלו ואת הזיכרון האישי שלו. כשנפלו עלינו האבנים מהשמים אחרי הפיצוץ הנורא, שכב לידי על אותה תלולית עפר חייל בשם סבג. ראיתי שאבן פגעה בו בקסדה אבל לא זכרתי שהוא נפצע או פונה לבי"ח ? אבל יכול להיות שהיה יותר מסבג אחד בפלוגה. מכל מקום אתה מוסיף מידע חדש שלא ידעתי. ועל כך תודה.
5 ביולי 2009, בשעה 13:30
למשה שלום
אני לא יודע אם הכרנו או אם אתה זוכר אותי
היה מדובר בפלוגה של טירונים שהיו סה 4 חודשים בצבא
אני הייתי בסגל כחובש.הכרתי יותר את המפקדים ופחות את החיילום
שהיתי במחיצת החיילים עם הסגל.החיילים הגיעו אלינו לאחר 3 חודשי טירונות
ועברו מסלול מהיר של חודש ואז ה.פ. הודיע שהם מוכנים לקרב.
אכן בפיצוץ עפו אבנים רבות ואבן פגעה בראשו של שלמה סבג
תיקון טעות קלה.סבג היה תושב מגדל העמק ולא כרמיאל.
לאחר שחבשתי את ראשו קיבלתי הוראה מאחד המפקדים שאיני זוכר מי היה
לפנותו מיד לבית החולים בצפת.פינינו אותו בטנדר ויליס ישנה עם נהג מילואים
שהיה בעל הרכב.היינו ברכב הפצוע אני והנהג.
בזמן הפינוי עד לחזרתי לא ידענו על האסון שפקד אותנו.
בחזרה פגשתי את המ.כ. עמיקם גוטמן שבישר לי על האסון.
אשמח לשמוע ממך
כי יש לי עוד הרבה מה להוסיף
החובש מזרחי
חזי מירוז מעלה אדומים
5 ביולי 2009, בשעה 17:04
חזי שלום,
קרוב לודאי שהכרנו, אבל חלפו כל כך הרב שנים מאז…
אני הייתי מ"כ צעיר שהגיע לפלוגה היישר מקורס מכי"ם בג'וערה.
מכיוון שאני תושב ירושלים, אני מציע אם זה מתאים לך שנפגש ונשווה גירסאות.
אעביר אליך לאי מייל את מספר הטלפון הנייד שלי.
ביי
משה