מילים מילים
נכתב בתאריך 18 באוגוסט 2006 מאת משה קרוןהנה מונחים לפנינו מאמרים ודברי פרשנות, עדויות מן החזית וסקירות מומחים מהעורף וכולם כל כך נבונים, חכמים, שנונים ויודעים להציב את סימן השאלה במקום הנכון. ובהחלטיות מתריסה להדגיש בסימן קריאה את הקביעה שאין עליה ערעור. וכולם מזהים את הכשלים והמחדלים, וזה לא יתכן ואיך בכלל הם נרדמו בשמירה והפקירו אותנו, ולא סיפרו לנו שהטילים וטענו שאפשר בכלל לקצר את שרות החובה ולוותר על חלק ניכר מהמילואים. ומרוב שכולם יודעים כה טוב ומצביעים בבירור על האחראי והאשם וההססן והלא מקצוען וזה שאינו מנוסה, ומרוב מנתחים, פרשנים, מדווחים, פורסי מפות ומקפלי מצעים, מחוללי בחירות, סוקרים, חוזים, מרוב עצים לא רואים את הדב ולא רואים את היער. ויש נשבעים שראו במו עיניהם את הדובים ונגעו במו ידיהם ביער. עתה משהגיעה עת צחצוח החרבות, והיות ש"אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה" ירבו אצלנו חורצי הסכינים לצד הלשונות המתפתלות. והכאב ימשיך להיות גדול והוא ילך ויתכנס לתוך החדרים הקטנים מוגפי התריסים ויספג לתוך הכרים והכסתות, הרחק מעיננו. אנחנו נבחר שוב להרצין מבט ובחולצה לבנה לקרוא פעם בשנה "ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד". ולא נחסוך במילים. מילים.
