לא נהיה מה שהיינו
נכתב בתאריך 29 ביולי 2011 מאת משה קרוןראיתי אותו יושב בחזית חנות הספרים שטיין. היה לי ברור מה אני צריך לעשות.- שלפתי במהירות את המצלמה ולחצתי שלוש פעמים. חבל שלא הורדתי את החלון שהיה מאוד מאובק. אני זוכר אותו מלא וחסון. לקחתי אותו טרמפ לפני שלושים ושתיים שנים מבית היולדות בהדסה עין כרם. אשתו ילדה באותו יום שבתי נולדה. בדרך דיברנו, הוא סיפר לי שהוא נשוי לבתו של שטיין. זו תמצית הכרותנו. ליד היכל שלמה נתתי לאוטובוס מפרקי להשתלב לפני. הנהג שמאחורי החל לצפור לעברי בטירוף. בתחנת האוטובוס מול מלון מוריה, עמד צעיר עם כיפה גדולה בצבע חום-אוקר והרבה ציציות, התנדנד בדבקות והתגרד. ילדה שהתבוננה בו זזה הצידה, התרחקה מעט. ברדיו עוד מישהו אומר משהו על אמי ויינהאוז. איך אוהבים אותה מאז שהיא מתה. הנהג שלפני זרק מהחלון נייר מקומט לכדור, אני חושב שהוא אפילו לא הרגיש שהוא עשה את זה. מול בית מוזס שתי האחיות הקשישות פוסעות לאיטן. שין נכנסת כמו כל שבוע לויקטור לשלוח טופס רגיל. הרוח הזו שנושבת לכל הארץ מרוטשילד מפיחה תקוה. מישהו אמר בבוקר שיותר כבר לא נהיה מה שהיינו.
3 באוגוסט 2011, בשעה 13:55
צילום נהדר. ופוסט גם כמובן.