ואז מגמדים אותך לתוך מכרז
נכתב בתאריך 8 ביולי 2011 מאת משה קרוןאחרי כל השנים האלה של עבודה קשה והשקעה מופלאה של צוות, שהיה מוכן ללכת איתך במדבר הצחיח ולהקים מרכז טיפולי- התפרסם המכרז. ואחרי שנאחזנו בציפרניים, והמשכנו לטפח את המקום שלנו מתוך הכרה בחשיבות הטיפול בבני נוער וצעירים שהתמכרו לסמים ולאלכוהול, והכרה בנחיצות קיומו של השירות הציבורי לטובת האוכלוסיה המוכה, אחרי כל השנים האלה של עבודה סיזיפית בימים ובלילות, אתה קם יום אחד ונדרש להתמודד במכרז. לא סתם מכרז – מכרז של להיות או לחדול. אם תזכה תמשיך, אם לא תזכה במיכרז – שלום לך. גמרנו. כמו בתכניות הריאלטי, ככה גם בחיים, רק אחד זוכה והשאר מודחים. וכל זאת למה ? כי יש במדינה חוק וסדר ויש גם "חוק מכרזים", כי אנחנו חיים בחברה שחרטה על דיגלה "הפרטה". והמדינה החליטה ש 23 המקומות שיש היום לגמילה לבני נוער וצעירים (16 במג"ל בירושלים ו 7 במלכישוע בגילבוע) בישראל, יאוחדו למרכז ארצי אחד, ועליו יתמודד כל מאן דבעי. כן כן, לא טעיתי, בישראל יש היום 23 מיטות לגמילה לבני נוער וצעירים לא יותר. אחד או יותר משני המרכזים הפועלים היום ומגישים שירותי גמילה לבני נוער, אחד מהם או שניהם יסגרו את שעריהם וישלחו את כל עובדיהם הביתה, יחד עם הניסיון שנצבר, ההשקעה שהושקעה – את הכל ישליכו לכל רוח. איני מומחה לחוק המכרזים ואיני מבין בהפרטה, אני רק יודע שאי אפשר לקחת את כל הניסיון, ההשקעה, מסורת העבודה, את כל מה שעשית במשך כמעט שני עשורים, לכמת או להציג אותו באופן שמייצג את עבודתך ואת רוחה בתוך הטפסים היבשים של המכרז. ואחרי כל השנים הארוכות האלה, אתה צריך למלא את עמודי המכרז ולעמוד ב"תנאי הסף", לחזר על הפתחים ולבקש ממי שמכיר את עבודתך לכתוב עבורך המלצה שתצורף למכרז…ובאמת האנשים שפניתי אליהם היו נחמדים ונעתרו ברצון לבקשתי. המעטפה שולשלה השבוע לתוך תיבת המכרזים, ואנחנו מרגישים איך מגמדים מפעל חלוצי והופכים אותו למעטפה חומה שתכריע את גורלו.
גם אם נזכה במכרז, קשה יהיה להיפטר מהתחושות הקשות של חווית המכרז.
8 ביולי 2011, בשעה 18:28
בושה וחרפה.
8 ביולי 2011, בשעה 22:05
שלום משה.
כן, ככה זה לצערי גם אצלנו בעמותות השירות הלאומי…משנה המחיר ולא הערך..הכמות ולא האיכות….
מקווה שתזכו ותמשיכו למרות הכל.
איתמר.
10 ביולי 2011, בשעה 8:40
תודיע לי שאפשר לפרסם את זה לתקשורת. זה לא יכול להיות שדבר כזה ישאר בינינו. מה שלא כתבת כאן זה על ההתראה הקצרה שקיבלת להגשת המכרז והדרך שבה נודע לך עליו. אפילו הודעה כמו שצריך, מכובדת, ראויה הייתה הופכת את העניין לטיפה טיפה טיפה יותר "מתורבת" ואנושי. לא ייאמן. ובנתיים מחזיקה אצבעות למגל צעיר שהעשייה המופלאה, הייחודית שיצרתם שם נותנת איזו טיפה של תקווה ואופטימיות בג'ונגל ששמו ישראל.
11 ביולי 2011, בשעה 6:09
הי משה,
חיים ארוכים יהיו לך! בשבוע שעבר עליתי לירושלים. כשחזרנו לתל אביב, ביציאה מירושלים הצבעתי לכיוון מי נפתוח ואשכרה נתתי הרצאה על מג"ל צעיר ועל האיש עם הצמה והנשמה, סבא משה 🙂
למיטב זכרוני מבחינת סדר הזמנים מג"ל צעיר הוא כבר לא כל כך צעיר, והוא דוקא האח הבכור (בכמה שנים טובות) של מלכישוע-צעיר. אף אחד לא יכול לקחת מכם את העשייה: לא משרד האוצר, לא משרד הבריאות וגם לא הרשות הלאומית למלחמה (אנחנו עדיין במלחמה) בסמים ובאלכוהול. בהערכה רבה, אבי
11 ביולי 2011, בשעה 6:38
אבי,
תודה לך דבריך החמים.
למרות ההערכה הרבה שרוחשים לנו ולעבודתנו ארוכת השנים – מטופלים, בני משפחותיהם, עמיתים לעבודה ואפילו משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, המיכרז יכול "לקחת" מאיתנו ומכל אחד אחר הכל, ולהשאיר אותנו בלי כלום. מפעל שהושקעו בו זעה, אהבה וכישרון עלול להגיע לסוף דרכו. זה טיבעו האכזרי של מיכרז. כך החליטה המדינה שהיא רוצה לכלכל את ענייניה.