קו התרת הדם
נכתב בתאריך 18 באפריל 2010 מאת משה קרוןהעימות בין השמאל לימין ובעיקר בין קצותיהם מחריף. לצד דיונים עניניים ונוקבים שמעוררים סערת רגשות מובנת, הולכים ומתעצמים גילויי האלימות המילולית המסמנים את הצד שכנגד כאויב מסוכן.
באחד האתרים המזוהים עם הימין, הופיעה כנגד המפגינים בשיח ג'ארח תגובה שאמרה בערך : לפזר באש חיה עפ"י חוק…כעבור כמה שעות הוסרה כנראה התגובה, לא הצלחתי למצוא אותה, אני מניח שמנהל הפורום האחראי הסיר אותה ובצדק. תגובה כזו הקוראת לשימוש בנשק משקפת הלך רוח שאי אפשר להתעלם ממנו. למתקפה על הקרן החדשה לישראל ועל פרופ' נעמי חזן אישית מגוייס הזמר עמיר בן עיון. ביוטיוב עלה זה עתה שירו "אני אחיך" שמתואר כשיר מחאה, למרות שהמילים בצירוף התמונות לוקחים אותו למקום שמתקרב הרבה יותר להסתה:
…" אני מוסר את נפשי בשביל המשפחה שלך ואתה יורק לי בפנים…אחרי שלא הצליחו להרוג אותי בחוץ אתה בא והורג אותי מבפנים…אתה משחיז את הסכין…אני אחיך אתה אויב, אתה שונא אותי אני אוהב, כשאני בוכה אתה צוחק מאחורי גבי…אתה הורג אותי…"
אנחנו נוגעים בקו התרת הדם במחלוקת החריפה הפנימית. נכון, זוהי מחלוקת חוצה, אך אסור שהיא תוביל לרצח. הגיע הזמן שיקום מבוגר אחראי בכל צד ויעצור את התהליך, שאם לא כן, מישהו עלול להיות מוסת ומודח.- וזה קרוב אלינו הרבה יותר מכפי שנדמה לנו.
18 באפריל 2010, בשעה 14:27
תודה לך משה על הקול שאתה מרים, על שאינך טומן ראשך, על רגישותך, על הצעקה ועל האזהרה
18 באפריל 2010, בשעה 14:27
התגובה היא שלי, הלה
19 באפריל 2010, בשעה 7:09
בדיוק אתמול ראיתי את מילות השיר הזה. חבל שאומן כל כך רגיש ומוכשר לא רואה מבעד למסך הכעס שלו, שמונע על ידי תעשייה משומנת.
אני חושב שהאלימות באוויר היא תוצא של הפער ההולך וגדל בין איך החברה רואה את מצבה ואת עמדתה (קורבן) לבין איך שהעולם, ובתוכו גם מיעוט בתוך החברה (השמאל הביקורתי) רואה את המציאות (תוקפן). אני לא זוכר פער כזה בעשרים שנה האחרונות.
20 באפריל 2010, בשעה 21:23
"הצעה לגרפיטי":
יגאל עמיר בניון