לא כלום מתמול, מחר הכל ?
נכתב בתאריך 12 בספטמבר 2009 מאת משה קרוןבתוך החיים הפנימיים מתנהלים להם זכרונותינו. מחוזות נעורים שנפרדתי מהם לפני ארבעים שנים ויותר יש להם קיום עצמאי, הם עוברים יחד איתי תהליכי שינוי – לא רק אני מתבגר אלא גם זכרונותי. הזכרונות מספרים שוב ושוב את סיפורם מחדש, – מגלים עוד רובד, משמיטים אחר ומאפשרים לי לספר לעצמי שוב ומחדש את קורות חיי.
לקראת פגישת המחזור עם החברים שהיו איתי בגדוד "חורשים" בקן מרכז בתל אביב, היו לי כמה תובנות חדשות. אחת מהן התבהרה לי בנהיגה חזרה הביתה מהמפגש, בלילה על הכביש שהיה די ריק בין כפר סבא לירושלים. שמחתי עליה והרגשתי שהיא מעשירה אותי. מפגשי המחזור האלה הם גם מפגש של הזכרונות עם הנפשות הפועלות. אלה אינם מפגשי עומק של היכרות, גם הניסיון להשלמת חוסרים או סגירת פערים נדון לכישלון, אבל יש בהם כדי להוות הזדמנות להתנסות מסוימת בפרימה ובקשירת קצוות. מעבר לערב הנעים, לחוויה המרגשת ולשמחה לראות ילדים וילדות שלא ראיתי אלף שנים, חזרתי הביתה ממפגש עם זכרונות מעולם שהולך ונכחד, של דגלים וטקסים של רעיונות נשגבים שנוסחו בשפה תמימה, עם כמיהה לחברה שוויונית וצודקת ועם אהבה רבה לאדם. זה מעציב ואפילו חבל לי, אבל גם אנחנו שרנו …"עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה \ מִגַּב כָּפוּף נִפְרוֹק הָעוֹל \ אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִּימָה \ לֹא כְלוּם מִתְמוֹל, \ מָחָר – הַכֹּל.".
והכי הכי חשוב שילדה אחת אזרה אומץ ואמרה לי שהיא היתה קצת מאוהבת בי.
