Sub Stance

חורשת האקליפטוסים הגדולה שמול "בוסתן הגליל" על כביש עכו נהריה הישן מלאה בערימות של שברי הריסות מבנים. מה שהיה שם לפני ארבעים ושלוש שנים איננו עוד. משאית עמוסת חיילים מבוהלים מהבקו"מ נכנסה אז פנימה ל"בן עמי", רבים יעידו שמשם ואילך חייהם שוב לא היו אותם חיים, אני בינהם. "בן עמי" או "הבא"ח" היה בסיס הטירונים, השער לגולני, כשגולני עוד היה "גולני גולני אנני נמו שנתיים וחצי בתחת תקבלו". שבועות לא רבים לאחר מכן הוארך משך השרות הצבאי לשלוש שנים, אבל בגולני המשיכו לשיר "גולני גולני אנני נמו שנתיים וחצי". לא שוברים מסורת. סמל עבודי, רב"ט אילוז, רב"ט שמריהו, סגן משנה מויסקו והמ"פ יפה התואר ונעים ההליכות "מונטי", הפכו אותנו לחיילים. הם עשו כל מאמץ לחשל, להכשיר אותנו לשדאים היודעים לנוע בשטח. שם מתחו את גבול יכולותינו עוד ועוד. לפעמים הרגשנו שהגענו לקצה, אבל גילינו שיש עוד קצת. היו כאלה שקרסו. לא מעטים נשברו הרימו ידיים. י' ממחלקה אחרת זעק שהוא לא בשביל גולני, שהוא סובל מאסטמה, ילל יום ארוך שהוא לא יכול יותר, שהוא נחנק שהוא הולך למות. הוא היה נגרר, מרופט, מתפלש, בוכה ומתחנן שירפו ממנו שהוא לא צריך להיות כאן. שהוא לא מסוגל. התבוננו בו בחמלה, היו שבזו לו. לאחרים לא היה אומץ להרים ידיים, והמשיכו רק מבושה. י' נלחם על שלו, היה ברור לו שהוא לא יכול להמשיך והוא עשה הכל לצאת מגולני ולא על אלונקה. א-מ' נעלם יום אחד, אחר כך היו שמועות שהוא ניסה להתאבד שהוא אושפז ושנעשה ג'ובניק. איזה בוז רחשו אצלנו לג'ובניקים. א-ב' היה משופם גרום אברים, בעל גרוגרת חדה ומזדקרת, עם עיניים מבריקות לפרקים בזיק ילדי. הוא סיפר שהוא לוחם עז רוח בן לשושלת של לוחמים גרוזיניים. א-ב' לא הצליח לעמוד במטלות הכי בסיסיות ולכן קיבלנו מסדרים נוספים. בלית ברירה, התחלנו לגלח אותו ונסות לסדר לו את הציוד, אבל אז גילינו שהקיטבג שלו מלא בגרוטאות וניירות שאסף בבסיס. הוא לא היה מחובר, האם לא הפריע לו שאנחנו מגלחים אותו ? איך הוא בכלל הגיע לצבא ? לפעמים היינו פורצים בצחוק, לא צחוק רע, צחוק מהמצב הבלתי אפשרי הזה שבתוך גולני במחלקה שלנו יש מן עוף מוזר שכמותו, הוא חייך איתנו והמשיך לספר לנו על קרבות כידונים מעל סוסים דוהרים ולצטט שורות הזויות מתוך איזה שיר עם גורגי. היה בו טוב, ולמזלו שובץ במחלקה שלנו וכך לא הפך להיות קרבן להתעללות והשפלה. עד היום א-ב' הוא עבורי בן דמותו של דון קישוט האביר בן דמות היגון. יום אחד הוא נעלם. מישהו אמר שמצאו בין חפציו מסמכים ומפות ושהמשטרה הצבאית חקרה אותו בחשד לריגול. א-ב' מרגל…אנני נמו, גם י' מלך מלכי האומללים של הקיץ ההוא הועבר למקום אחר. לימים הוא הפך להיות לאחד מעשירי ישראל. קשה להאמין שי' של בן עמי הוא אותו י' שכל אחד מאיתנו מכיר. את א-מ' אני רואה מעת לעת בירושלים, איש ספרות. חשבתי לא פעם על א-ב', מסקרן לאן הוא התגלגל ומה עבר עליו. איך הוא שרד את החיים. הערב הקשתי את שמו בגוגול כמעט בלי ציפיות וקיבלתי את תמונתו. תמונה תמונה,- לא קשה לזהות אותו. אותו שפם, אותו מבט בוהה ובפיו תקוע מוצץ אדום. כמה לא מפתיע. היה שם קשה. לא העזנו לומר בקול רם כמה קשה היה שם, לפעמים קיטרנו, לא יותר. בלילות השמירה, מתוך שורות האוהלים, אפשר היה לשמוע לא פעם יבבות חנוקות דיבורים וצעקות מתוך שינה טרופה. לא להאמין איך לוקחים את הנעורים ומגייסים אותם למלחמה. לפעמים הייתי עומד בטור הארוך האיטי לפני חדר האוכל עם המסטינג וספל הפלסטיק הירוק, וחולם ככה בעמידה על "האזרחות", לא העלתי בדעתי לצאת מהמשחק הזה, לאורך רוב הטירונות היתה לי תחושה שאני לא חייל באמת, שאני משחק חייל בתיאטרון. למדתי לאהוב את השרות הצבאי בגולני. הוא הטביע בי את חותמו וסיפק חומרים לחלומות ולסיפורים לכל ימי חיי, והיה בין מעצבי השקפת עולמי. ככה זה התחיל, עם המשאית שפרקה אותנו בבן עמי. והמשיכה לאורך שנים רבות לפרוק שם עוד ועוד חיילים.
מחנה בן עמי עומד הרוס. האקליפטוסים עדיין מדיפים ריח אקליפטוסים ומועקה כבדה.