פצ'צ'ונג – מיצב
נכתב בתאריך 26 ביוני 2009 מאת משה קרוןלפצ'צ'ונג היתה נוכחות בחיי העולים החדשים וניצולי השואה מפולין. המפגש עם מזג האויר הים תיכוני, עם החמסינים הכבדים, פתח לרווחה את חלונות הדירות, ומרקיזות מטילות צל מגינות מפני השמש היוקדת הותקנו במרפסות. אלא שהחלונות הפתוחים היו גם פירצה הקוראת לפצ'צ'ונג, הפצ'צ'ונג הוא רוח הפרצים. ורוח הפרצים היא מאוייביו המסוכנים של הפולני. הקריאה " פ צ ' צ ' ו נ ג " זרקה מיד את כל בני המשפחה אל החלונות לסגור אותם במהירות לפני שהפצ'צ'ונג יוריד את כולם השאולה. משבי הפצ'צ'ונג נשמעו באוזני העולים מפולין כצליליו של אורפיאוס.
המיצב פצ'צ'ונג של קבוצת איפה דנה (ישראל) וקבוצת סנטראלה (פולין) מזמן למשתתף חוויה מעין דיסוציאטיבית. שחקנים חמורי סבר שאינם מדברים, מסמנים הוראות בידיהם, מודדים במוט את המשתתף ובתנועות מיומנות מתאימים לו דרגש לפי גובהו. השחקנים מבשרים בהתנהגותם את הבאות את הנתק, את הנתק בין הגוף לבין הראש, החושף את המשתתף לאתגר הכרוך בהסתגלות לשיבוש המוקד של מיקומו. – חוויה שבה הוא נדרש להגדיר מחדש את מרכז הכובד בשדה האני. הצורך בשליטה ובשמירה על המכלול עשוי לספק לחלק מהמשתתפים חוויית אי שקט ואפילו אי נוחות רבה, כאשר תשומת הלב נעה מעלה ומטה מהראש אל הגוף ושוב מהגוף אל הראש, ואינה מוצאת מרגוע עד לרגע שהמשתתף יוצא מן המיצב ומתכנס בתוך שלמותו המוכרת. אצל אחרים זו עשויה להיות חוויה נעימה ואפילו מגוננת – התמסרות להרפתקה, כניסה למסע קצר, הכלה של חוויות רב חושיות הכוללות מפגש מפתיע עם ראשיהם של שני שותפים אחרים אקראיים להתנסות, המעורר אחווה או תחושת שותפות גורל לרגע. ובו זמנית, עונג ראשוני ילדי – מהחשיפה למראות ותחושות חלומיות הזויות מעורפלות שלא מכאן (חורף, שלג, קור, רוח) שעומדים בסתירה למקום שבו נמצא הגוף כאן, עמוק מאוד כאן (קיץ, שמש, חום, לחות).
מיצב הפצ'צ'ונג חיבר אותי לחוויות ויזואליות של ילדות נטולת טלוויזיה ודלת קולנוע, – לפנס הקסם, לגליל הקליידוסקופ, למשקפת התמונות התלת מימדית ולכדור הזכוכית שכאשר מנערים אותו הוא מתמלא בפתותי שלג שצונחים אל נוף מתקתק. זו היתה חוויה של נגיעה במקום אחר שאינו כאן. הפצ'צ'ונג של איפה דנה וסנטראלה קורא תגר לרגע. במציאות ההישראלית הבלתי אפשרית הוא מציע את מכונת הבריחה שנדונה מראש לכישלון. כמו הזייה מסמים משכרים שסופה חזרה חבולה ומתסכלת אל החיים הקשים, מגישה גם מכונת הפצ'צ'ונג רגע של נחת קריר וחורפי בתוך הבלילה הקייצית הישראלית הרותחת, כשבאופק לא נראית המנוחה לבטח תחת תאנתנו וגפננו. או במילים אחרות מכונת הפצ'צ'ונג מייצגת היטב את מדיניות השלום והביטחון של ממשלות ישראל לדורותיהם. ככה אנחנו נראים ככה אנחנו חיים,- בין מלחמה למלחמה בין פיגוע לפיגוע אנחנו שמים את הראש באיזה חו"ל כלשהו, או מתמסרים לגיחות קניה בתוך הקניונים, יען כי שתו ואכול פן מחר נמות.
29 ביוני 2009, בשעה 17:22
שלום משה
שמי בועז ארמוני, הנני במאי ותסרטאי.
זה כבר זמן מה אני מסתובב עם סיפור אסון בית המכס העליון בראשי.
לראשונה נחשפתי אליו דרך הבלוג שלך, ויש בי רצון עז לחשוף את סיפור הלוחמים והמשפחות בסרט תיעודי.
הייתי מעוניין לראיין אותך בנושא.
אשמח אם תיצור עמי קשר באימייל.
תודה בועז ארמוני