העכבר
נכתב בתאריך 20 במאי 2009 מאת משה קרוןכמו שהוא בא משום מקום כך הוא נעלם. היה בו משהו מאנפף, מעקם אף או ליתר דיוק מושך חוטם, למרות שאולי לא משך בחוטמו יותר ממושכי חוטם נפוצים. הוא היה עכבר אפור שנבלע בקלות בין יתר האפורים. היה בו משהו עגום חסר שמחת חיים, כשלא היה מוטרד היה משועמם בוהה לשעה קלה, ואז משנזכר שהוא בכל זאת המנכ"ל דאג להתיז מבין שפתיו כמה משפטים נכונים, חסרי ברק שהכין מראש. כמי שסיים כמה וכמה קורסים בצבא והגיע למה שהגיע בזכות עבודה קשה ועקשנית, ידע להפגין "אסרטיביות" נטולת כריזמה וקסם אישי. עם כניסתו לתפקיד הטביע מיד חותם, הוא תלה על קירות חדר הישיבות אמרי שפר ממסוגרות, אופנה שהיתה מקובלת בלשכות המפקד בבסיסים עורפיים בשלהי המאה הקודמת. הוא שינה מספר נוהלים והגדיר סדרי עבודה חדשים, במתכוון רצה לעורר תרעומת קלה, להבהיר שיש מנכ"ל חדש. הוא המשיך להעסיק את הדובר הנפוח של קודמו, וזה פיצה אותו בהפצת תמונתו על ימין ועל שמאל ואירגן לו ראיונות והופעות בכלי התקשורת. אני מצולם\מרואיין משמע אני קיים. אלא שעכבר נשאר עכבר אפרורי ונבלע בכל רקע. הוא ידע שאת העדר מעוף וקסם אישי הוא חייב להשלים בריחוק בעמימות בהקרנת מסוייגות אנטיפטית. הוא לא היה חכם אבל קשה להגיד עליו שהיה טיפש. ההתנסחויות שלו היו חלשות והנפילות שלו לא היו קטסטרופות. היה נעדר כל השראה. הוא לא האדם שיועד לקחת את האירגון ולמנף אותו אל אופקים חדשים. יותר מכל הוא ידע שיש לו ביד הזדמנות פז שאין שניה לה – חריץ גבינה משובח, והוא ניצל אותה עד תום. הביג בוס השמן שמינה אותו, ידע שיש לו איש נאמן חייל לכל עת, העכבר היה מוכן לשבת שעות ליד דלתו. בהכנעה צייתנית הוא מילא אחר דברו של הרוסי ופיזר משרות לאנשי שלומו מדן ועד אילת, הוא הבין שעם הרוסי לא משחקים בכיפוף ידיים, ובכלל אמר לעצמו ששווה להשקיע גם ברוסי, שעוד יישב יום אחד על הכסא של הביג בוס השמן. כהונתו היתה מאופיינת בנסיעות מרובות ביותר לחו"ל. לפעמים היה נדמה שהעכבר יושב בחדרו המרווח עם הגלובוס ובוחר את היעדים המרוחקים ביותר והיקרים ביותר למסעותיו. הוא הגיע לקצווי תבל כדי "ללמוד" את הנושא שעליו הוא מופקד. כמיהתו לקחת חלק בועידות בינלאומיות לא ידעה שובע, העכבר הכבוי הפך לחבר בחוג הסילון. זה היה ברור כשמש לבכירי הארגון שהמנכ"ל שלהם מעופף, חלקם עשו מאמצים להצטרף לסוכנות הנסיעות חינם אין כסף, שנפתחה אצלם במפתיע מתחת לאף. חיים רק פעם אחת, שתה ואכול כי מחר נחזור אל חורי העכברים. ואכן, הוא סיים את כהונתו ושב מן הסתם אל חורו והחגיגה כמו כל חגיגה כנראה נגמרה.
