Sub Stance

הרחוב רוצה דם – את ראשם של הצ'אושסקואים שיושבים למעלה, ליד הצלחת. הקיטוב החברתי ההולך וגדל, הפערים החברתיים שהובילו למחאה החברתית ולקריאה "צדק חברתי" – בונים את העוינות. המושג "ערבות הדדית" הפך למושג מילוני ארכיוני. במדינה היהודית בגירסת הקפיטליזם החזירי – כל אחד לעצמו. למי שיש, יש הכל ובשפע – לו, לבניו, לנכדיו, לניניו ולבני ניניו. למי שאין, יש הרבה הרבה פחות – פחות חינוך, פחות בריאות, פחות מזון, פחות קורת גג משלו. התסכול והכעס שהרחוב רוחש כלפי היושבים סביב סיר הבשר, מוצאים את פורקנם בשמחה לאיד. אין שמחה גדולה מזו שהרחוב חש נוכח נפילתם של המושחתים מהפסגה אל שאול תחתיות.

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הורשע על ידי בית המשפט המחוזי. בעוד כשבועיים ייגזר עונשו. אסור שאת משפטו ינהל העם. גם לא פרופסורים למשפט. נכון, הוא אינו עוד אזרח, אבל בעומדו בבית המשפט הוא זכאי למשפט הוגן. לעולם לא נדע איך הרוחות המנשבות בכיכר העיר משפיעות על הכרעות בית המשפט. הרי גם שם יושבים בני אדם.

אנחנו רוצים "לנקות את האורוות". יש הרגשה מבוססת שיחסי ההון והשלטון הם אבי אבות הטומאה, כל ראשי הממשלות האחרונים, כולל זה הנוכחי,  נגועים בה. אוצרות הטבע שלנו במקום שיהיו משאב לטובת עתידנו – נמכרים בזול. הפנסיה שלנו, תשלומי הביטוח הלאומי, מס הבריאות ומס ההכנסה במקום שיופנו ליעדם המקורי, משרתים את האינטרסים של פוליטיקאים מזה וטייקונים מזה. השחיתות לא התחילה בהולילנד ולא נעצרה שם. אך המלחמה בשחיתות אינה סיבה שאולמרט ואחרים לא יזכו למשפט הוגן.

אדם דוקר אדם. איך זה קורה. איך קורה שאדם נוטל חפץ חד מתקרב לאדם אחר ומחדיר אותו בכח לגופו. תחשבו רגע על עצמכם – אתה לוקח סכין ונועץ אותה בבטנו של מישהו אחר שלעג לך או פגע בכבודך. אני יודע שאתה לא מעלה זאת בדעתך, ובצדק. גם אני חושב שאצל רובנו המוחלט זה מצב מופרך בלתי אפשרי. אנחנו מוקפים קווי הגנה שמווסתים ומנתבים את התנהגותנו. כדי שהדוקר ידקור צריכים כמה וכמה קווי הגנה לקרוס. קווי הגנה אלו אינם קורסים אחד אחרי השני בשבריר השניה, שקדם להחדרת הסכין לגופו של אדם אחר. חלקם ואולי רובם קרסו הרבה קודם לכן. הניסיון לתלות את המעשה אך ורק בשתיית אלכוהול אינו משכנע. צריכה להתקיים תשתית אישיותית סביבתית קודמת. השפעת האלכוהול היא ברוב המקרים בגדר גורם מאיץ שמייצר את התנאי הנוסף הקריטי.
אחד מקווי ההגנה האלה הוא ערכי : היחס לאחר לזולת. הפיכת האחר, הזר, הלא מוכר, שאינו שייך לי לחפץ. היכולת המנטלית להפוך ״בן אדם״ ל״דבר״ היא נרכשת. החברה שלנו בעידן ״הקפיטליזם החזירי״ לא רק מאבדת משנה לשנה את הערבות ההדדית, אלא זונחת את האדם באשר הוא אדם להיות אדון לעניו, לחוליו ולמצוקתו. אנחנו מחפצים את העובדים הזרים, הפליטים וכמובן את הפלסטינים וסופו של תהליך אנחנו יוצרים אקולוגיה המעודדת את חיפצון הזולת באשר הוא זולת.
אדם דוקר אדם – זה לא מתחיל ברגע אחד.

גרפיטי בתל אביב

כמה כתבה בחדשות יכולה להיות לא מאוזנת ? עד כמה היא יכולה להתעלם מאספקטים הקשורים לבריאות הציבור ? את התשובה לכך תמצאו במהדורת חדשות 2 ב 18.4.14 בה שודרה כתבתו של אילן לוקץ' "קלף מנצח: האנשים שהפכו את הפוקר למקצוע". הכתבה היא שיר הלל למקצוע שהטיב לתארו אחד מהמהמרים : "הדרך הקשה ביותר להרוויח כסף קל". בכתבה לא נשמעו אפילו פעם אחת המושגים: "התמכרות" "מהמרים כפייתיים". איני מטיל ספק בעובדה שיתכן ויש פה ושם שחקני פוקר שאינם סובלים מהתמכרות. אולם, בין שחקני הפוקר יש כאלה שמשלמים מחיר נפשי, בריאותי חברתי ומשפחתי כבד. יש ביניהם כאלה שאיבדו את היכולת לווסת ולשלוט בהתנהגותם הכפייתית (ואני לא מדבר על דניאל מעוז שרצח את הוריו ושב לשלחן ההימורים). הם ממשיכים בהתנהגותם ההתמכרותית חרף הנזקים שההימורים גרמו להם. משהו קורה במוחם של מהמרים שמניע אותם להמשיך ולהמר.

מהמרים כולל שחקני פוקר מחשב מדווחים על : ניתוק קשרים עם חברים, פרידה מבנות זוג, פרידה מנשים וילדים, אבדן חסכונות ונכסים, שקיעה בחובות, שימוש בשקרים חוזרים ונשנים –  למשל הם יטענו שהרוויחו למרות שהפסידו, הזנחת בריאותם, נסיגה בהרגלי היגיינה אישית, ירידה בחשק המיני והימנעות מיחסי מין. עזיבת מקום עבודה, נשירה מלימודים, דיכאון, התקפי חרדה, ויתור על ערכים שבעבר הנחו את חייהם, עליה במוטיבציה לבצע עבירות פליליות למימון הפסדים, נטיה לשימוש בסמים ממכרים מרגיעים, מעוררים משככי כאב. ה – NCPG, or the National Council on Problem Gambling מעריך בכ 80% את המהמרים ששוקלים התאבדות. אחד מחמישה מהמרים ביצע ניסיון אובדני – פי שניים מאשר אלה הסובלים מהתמכרויות אחרות. אכן אוכלוסיית המהמרים היא אוכלוסיית סיכון אבדני. אבל את אילן לוקץ' זה לא מעניין חדשות 2 שידר כתבה המעודדת את הפוקר ככלי פרנסה ובכך לא שירת את טובת בריאות הציבור.

טיפול בהתמכרויות 057-537-2468

"כולם שותים יותר ממני". זה אחד מהמשפטים הראשונים שאני שומע שוב ושוב ממטופלים המגיעים לקליניקה, באופן פראדוכסלי זה עלול להיות משפט המחזק את ההערכה שמדובר בשתיין כבד.

המחקר קובע ששתיינים כבדים נוטים להערכת יתר את כמות שתיית האלכוהול של אחרים. ההערכה המוטעית הזו הנטועה עמוק בקרב שתיינים, מקורה כנראה בעובדה ששתיינים כבדים מוקפים בסביבה בה שיעור השתיינות הכבדה רבה יותר מהממוצע. סביר להניח שכך הם גם מוצאים צידוק לשתיינותם. התפיסה הנורמטיבית המוטעית Normative Misperception היא מדד מנבא לשתיינות כבדה. מחקרים מראים שתיקון התפיסה הנורמטיבית המוטעית אצל שתיינים כבדים, הביא להפחתה בכמות הנצרכת לפחות בטווח הקצר. האפליקציה המרשימה Drinks Meter עושה שימוש גם במדד זה ומבקשת מהנבדק להעריך האם הוא שותה כמו הממוצע מעל או מתחת. אם יש לכם חבר שתיין כבד המליצו לו על האפליקציה ונסו אותה גם אתם. אני ניסיתי.

זה עתה פורסמו נתוני הסקר העולמי הגדול ביותר שנערך אי פעם בנושא השימוש בסמים The 2014 Global Drug Survey (GDS2014) בהנהלת ד"ר אדם וינסטוק (Dr. Adam Winstock). הסקר הקיף כשמונים אלף משתתפים משבע עשרה מדינות שונות. (ישראל ? לא).

הממצא שאינו מפתיע כלל הוא שהאלכוהול הוא היום הסם הגורם נזק ליותר אנשים ומעורר את הדאגה הרבה ביותר אצל בני המשפחה והמקורבים לשתיין.

בראש עשרים הסמים בהם השתמשו ב 12 החודשים שקדמו לסקר, עומד ללא עוררין האלכוהול אחריו הסיגריות ובמקום השלישי הקנביס. בולט בהעדרו מהרשימה ההירואין. יש לי תחושת בטן שההירואין נמצא נמוך מתחת לרדאר.

אחד מהמדדים לנזקי סמים הוא פנייה לחדרי מיון בעקבות שימוש. גם כאן רוב הפונים שהגיעו לחדרי מיון עשו זאת בעקבות שתיית אלכוהול. נתון בולט נוסף הוא אחוזי הפנייה לחדרי מיון בעקבות שימוש בקנביס, כן אותו קנביס שכה רבים מעלים אותו על נס, מתברר שבמדינות כמו גרמניה שוויצריה ודנמרק פונים רבים לחדרי המיון בעקבות השימוש בו.

רכישת סמים לא חוקיים כרוכה לעיתים במגע עם סביבה עבריינית לא נחמדה. רוכשי קנביס בגרמניה צרפת ושוויץ דיווחו על חשיפה גדולה יותר לאלימות בעת הרכישה מצרכני קנביס במדינות אחרות.

אלה הם רק מעט מהממצאים של הסקר שווה לעיין בו ובסרטונים הנילווים אליו.

אם אכן יתממש איום פרישת  מפלגת הבית היהודי מהממשלה, לא הייתי פוסל על הסף את הרעיון ש"מחנה השלום" יצטרף לממשלה בראשות נתניהו. למהלך כזה יש יתרונות והראשון שבהם אפשרות ליצירת שינוי כיוון  מ"שיחות שלום" להסכם שלום, והשני שהוא עשוי להביא ל"מפץ" מפלגתי בימין שיסמן את המחנות – בין תומכי הסכם שלום – שתי מדינות לשני העמים לבין מתנגדי החזרת השטחים.

יתכן שמהלך כזה הוא בעל סיכוי נמוך להביא לפתרון הסכסוך בין שני העמים. סיכוי נמוך מצדיק את הניסיון. האופק של מחנה השלום לא מבשר טובות. קרוב לודאי שבוז'י, זהבה ואחרים לא ירכיבו את הממשלה הבאה. לנתניהו יש יתרונות על פני מחליפיו הפוטנציאליים סער, בוגי, כחלון או ליברמן. זה הזמן להעיז. זה צעד שעשוי להפתיע. בשביל שלום חייבים.