נופש בהר חברון
29 ביוני 2007מנוי ב"הארץ" משמעותו בין היתר לקבל יחד עם העיתון הרבה דואר זבל. דואר הזבל שלי עושה את דרכו למקום הראוי לו. רובו המוחלט ביותר של דואר הזבל שלי שקוף, לעיתים נדירות משהו צד את מבטי לשבריר שנייה ואז יש לו סיכוי קלוש שאתן לו יותר מזה. ההקדמה הארוכה הזו היא לא רק להסביר מדוע פתחתי את החוברת הדקיקה שנושאת את הכותרת הירוקה "זה בטבע שלנו" חוברת מקדמת תיירות, כמו כל אמצעי שיווקי, היא מעוטרת בצילומים של נופי הארץ, אנשיה היפים, שדותיה ופריה. כותרת המשנה "25 שנה בהר חברון ובחבל יתיר". הספונסרים : משרד התיירות, הקק"ל, הרשות לפיתוח הנגב והמועצה המקומית הר חברון. סמל משרד התיירות מככב בו בכל עמוד ואיתו המוטו "קטנה גדולה ומרגשת ישראל חופשת". בלב החוברת מפה של המועצה האזורית הר חברון הכוללת את ירושלים ובית שמש בצפון ערד ובאר שבע בדרום, קרית גת במערב וים המלח במזרח. כמובן שאין מסומן בו הקו ירוק הוא קו הסכמי שביתת הנשק עליו חתמה ישראל. למען האמת, לא ציפיתי לראותו בחוברת זו, אבל לתדהמתי המפה מתעלמת לחלוטין מהישובים הערביים שבתחומה. ניקו את השטח מערבים. גם באתר המועצה האזורית מופיעה מפה זהה ומפה נוספת ל"התמצאות" שגם היא מחקה בהינף הגרפיקאי עם הפוטושופ שלו כל זכר לפלסטינים בסביבה. ערבים יוק. עכשיו הבנתי עוד רובד במשמעות הכותרת של החוברת "זה בטבע שלנו". כמו שאני הפכתי את דואר הזבל שלי לשקוף, והשלכתו אל פח האשפה הפך להיות מהרגל קבוע להתנהגותי הטבעית, כך המחיקה של כל זכר לשכניהם השקופים של המתנחלים בשטחים הכבושים הפכה לחלק מטבעם או כמו שהחוברת אומרת "זה בטבע שלנו". ומי שרוצה להכיר לעומק את שנעשה בהר חברון מוזמן לעיין בדיווחי בצלם.
