אשה מתה וחמישה נפגעו קשה

8 בינואר 2008

קראתי הבוקר ב"הארץ" שאשה אחת מתה ושחמישה נפגעו קשה.
אם ההרוגה והנפגעים קשות היו קרבנות מטען חבלה שהחמאס הטמין באוטובוס בו נסעו, הם היו זוכים למקום טוב בראש החדשות. תמונותיהם היו מתנוססות בעמודים הראשונים, היינו מתוודעים לסיפור חייהם, לבני משפחתם, שכנים היו מספרים לכתבנו איזה אנשים טובים הם היו, חבורת צעירים היתה ניצבת מול המצלמות ותובעת ביטחון וצורחת מוות לערבים כאן ועכשיו, אביגדור ליברמן היה דורש לתת לצה"ל לעשות את העבודה שהוא יודע לעשות ולהיכנס בהם בכל הכוח. ראש המועצה המקומית היה מתרעם על כך שאף נציג של הממשלה לא בא ללוויות והיה מעלה מחדש את הדרישה להגדלת תקציב המועצה.
אבל האשה שמתה, מתה מקור. ומכיוון שהיא מתה מקור, היא מעניינת כשלג כדאשתקד. וכך גם הנפגעים, המטופלים בטיפול נמרץ – כולם נפגעו לרוע המזל אף הם מהקור.
ומכיוון שהם קשישים, שנפגעו מקור ולא מחמאס – הם לא מעניינים. מותם ופגיעתם אינם חדשות ראויות.
קשישים שנפגעים מקור, הם קשישים שאין להם כסף לממן חימום בדירותיהם.
בישראל בחורף 2008 מדווח האחראי על המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים בנהריה ד"ר אריה איזמן על עליה במספר האנשים שאושפזו בעקבות היפרתרמיה – ירידת חום הגוף מתחת ל 35 מעלות. טוב שיש לנו את נחמיה שטרסלר להזהיר אותנו "שלא יעבדו עליכם" – שיש לנו צמיחה, ושיפור ברמת החיים, וירידה באבטלה, וצמצום הפער בין עניים לעשירים, ולכן אל תתנו לסיפורים הזניחים האלה על קשישים ששכחו להדליק את ההסקה לבלבל אתכם.

כתבו עליו בעיתון

31 בדצמבר 2007

יותר מאי פעם אני עובר ברחוב ורואה אותו מוטל על המדרכה. אם אין תחתיו קרטון פרוס כמצע, אם אין שקית ניילון מהוהה ככרית מתחת לראשו, אם הוא מקופל כעובר או שוכב על גבו פרוס ידיים לצדדים ופה פעור – אלה אולי הדקות האחרונות שלו. עבור רובנו הוא שקוף. הוא הלא רואה ולא נראה.
אתמול בן עדתו בן דמותו, שכב ברחוב בן יהודה בתל אביב סמוך לעירוני ה', קראו למד"א. עוברי אורח מספרים לויינט, שהחובש ממד"א ניגש אליו ונגע בו באמצעות רגלו, וכשראה שהוא זז, עזב יחד עם האמבולנס את המקום. מאוחר יותר הוא מת.
הסיפור הגדול של כל מה שקרה שם אתמול בערב, זה לא שהחובש לא טרח לערוך בדיקה תקנית משום שכנראה חש דחיה ורתיעה מההומלס זבל מחלה מדבקת השכובה באמצע בן יהודה שטראסה, הסיפור הגדול הוא שעוברי אורח נקטו עמדה והזעיקו עזרה ושכתבו על זה היום בויינט. הידיעה הזו נכנסה לחדשות.
כל הומלס או זרוק שפוך מסטול שיכור מפוקס או הזוי, יכול לספר לכם את הסיפור שלו. והסיפור חוזר על עצמו – במרפאות, במוקדים הרפואיים ובחדרי המיון, לצד עבודה נהדרת ויחס אנושי, הם גם נתקלים שוב ושוב ברתיעה באי בדיקה ובאי מתן טיפול. רבים מהם כבר אינם פונים לחדרי מיון. הם יודעים לאיזה קבלת פנים יזכו. והם זוכרים בעיקר את הדחייה והביזוי ולא את הטיפול המסור והעינייני. ככה זה לבעיטה יש זיכרון ארוך יותר מאשר לליטוף.

"והצילו גזול מיד עושק" (ירמיהו כא)

19 בנובמבר 2007

הגיע אלי במייל מסמך שהוכן ע"י עו"ד ענת גונן, מנהלת סניף קו לעובד בחיפה ומרכזת את הסיוע לעובדים התאילנדים. קריאתו מלאה אותי בושה וזעם על הגזל והעושק שנוהגים בפועלים התאילנדים וקרוב לודאי שגם בפועלים אחרים. אני בוחר להביא כאן את הדו"ח כלשונו:

עובדי חקלאות תאילנדים
ניתוח תלונות העובדים
כתיבה ותחקיר: עו"ד ענת גונן*
בשנה האחרונה ריאיין "קו לעובד" 147 עובדים תאילנדים מכל רחבי הארץ, שפנו לעמותה בתלונות על תנאי העסקתם. כל העובדים הללו נכנסו לישראל בשנים 2005-2007, ומן הנתונים שמסרו לנו ניתן להיווכח בעלייה מתמדת של דמי התיווך הנדרשים מהם. יש לזכור, כי כל עובד שהגיע אלינו מסר פרטים המאפיינים את תנאי ההעסקה של עובדים אחרים במקום עבודתו. עם זאת, אין המדובר במדגם המייצג את כלל העובדים התאילנדים.
שני מגזרים מרכזיים של עובדי חקלאות ממעיטים לפנות לעמותה בתלונות: העובדים במשקי קיבוצים, ועובדים המועסקים באזור הערבה. רוב הקיבוצים, ככל הידוע לנו, משלמים לתאילנדים שכר מינימום בהתאם לחוק. העובדים המובאים לישראל באמצעות "החברה לפיתוח הערבה" משלמים דמי תיווך נמוכים באופן משמעותי מן הממוצע, שעלה מדיווחי הפונים אלינו. עם זאת, גובה השכר היומי ושכר השעות הנוספות נמוכים משכר המינימום גם במשקי הערבה.

להלן יפורטו נתוני הסקר בנושאים הבאים:
גובה דמי התיווך ששילמו העובדים
שכר יומי ממוצע
גמול שעות נוספות
הלנת שכר
תלונות אחרות
1. דמי תיווך:

שנת כניסה לישראל
עובדים שדיווחו
ממוצע דמי תיווך
2005
38
7240$
2006
72
8644 $
2007
27
8827$
סה"כ לכל השנים
137
8337$

טווח דמי התיווך נע בין 5,500 $ ועד 12,500 $. סכומים אלה ניגבים מן העובדים במולדתם על-ידי חברות התיווך התאילנדיות, והכסף מתחלק ביניהן לבין חברות התיווך הישראליות. במקרים רבים זוכה גם המעסיק בארץ לתשלום של 1,000-1,500$ עבור כל עובד.
את סכומי העתק הללו (במונחי העולם השלישי) מממנים העובדים באמצעות הלוואות, שרובן הלוואות חוץ בנקאיות בריבית גבוהה (3%-5% לחודש). לעלייה בגובה דמי התיווך לא התלוותה עלייה מקבילה בשכר העובדים, למרות ההעלאה של שכר המינימום בשנים האחרונות. כל פגיעה נוספת בעובד – הלנת שכר, גירוש בכפייה וכד' – מונעת ממנו לעמוד בתשלומי ההלוואה. הוא ובני משפחתו מסתבכים בקנסות וריביות מצטברות ללא מוצא.
דיווחים שקיבלנו מן החקלאים משלימים את התמונה. מסתבר כי החברות, אשר נציגיהן מציעים לחקלאים תמורה כספית עבור הזמנת עובדים (כ- 1,000$ לעובד), הן אכן החברות הגובות מן העובדים את דמי התיווך הגבוהים ביותר (קרוב ל-10,000$ לעובד).
2. שכר יומי ממוצע:

עובדים שדיווחו
שכר יומי ממוצע בש"ח
טווח בשקלים
111
102.5 (12.8 לשעה)
91 – 108

שכר המינימום, כפי שנקבע בחוק, עומד כיום על סך 19.95 ₪ לשעת עבודה. נתוני השכר של התאילנדים, לעומת זאת, מצביעים על מדיניות אחידה למדי בכל אזורי הארץ: התעלמות בוטה מחוק שכר המינימום.
המעסיקים, כמנהגם מזה שנים, מנפקים לעובד תלוש-שכר פיקטיבי, המדווח על מספר שעות עבודה קטן בהרבה משעות העבודה בפועל. על-פי תלוש כוזב זה יכולים המעסיקים לטעון, שהם עומדים בתשלום שכר המינימום. כך, למשל, דיווחו לנו עובדים של חברת "מקור הוד בע"מ" בנהלל   על 13 שעות ביום של איסוף ביצים במשך שבעה ימים בשבוע (כ-360 שעות בחודש). התלוש הפיקטיבי הניתן להם הוא על 200 שעות עבודה חודשיות בלבד, ושכרם החודשי הוא 3,700 ₪. תצהירים שנגבו מן העובדים ורישומים שערכו בעצמם הועברו ליחידת הסמך, האמורה לפקח על תשלום שכר המינימום. לצערנו, יחידת האכיפה מתמקדת בחקירת המעסיק והמסמכים שברשותו, ואינה גובה עדויות ישירות מן העובדים. אין פלא אפוא שהפרה שיטתית של חוק שכר המינימום ממשיכה להתקיים באין מפריע.
בנוסף לכך, ישנם מעסיקים הכופים על עובדיהם לחתום על רישום שעות פיקטיבי. חתימת העובד היא תנאי שמציבים המעסיקים לקבלת השכר, וחלקם אף מוסיפים לכך איום של גירוש לתאילנד אם לא יצייתו להוראותיהם.
3. גמול שעות נוספות:

עובדים שדיווחו
גמול ממוצע לשעה נוספת בשקלים
טווח בשקלים
105
13.7
12 – 15

רוב הפועלים התאילנדים מועסקים גם בשבתות (51% מבין המרואיינים לסקר) ובשעות נוספות רבות. החוק דורש לשלם תוספת של 25% עד 50% עבור כל שעה נוספת: כלומר, כ- 25 ₪ עד
30 ₪ עבור שעת עבודה. בפועל מקבלים העובדים לא יותר מ- 14 ₪ בממוצע עבור שעת עבודה נוספת – פחות מתעריף שכר המינימום עבור שעת עבודה רגילה.
4. הלנת שכר:
מתוך 147 העובדים המרואיינים למטרת הסקר, 114 דיווחו על הלנת שכר (כלומר, 77%!). זוהי התלונה השכיחה ביותר בקרב העובדים התאילנדים הפונים לעמותה.
הלנת שכר למשך חודשים היא דרך נוחה לקבלת "הלוואה" ללא ריבית, כאשר המעסיק נקלע להפסדים. ידוע לנו על מליני שכר סדרתיים, ועל עובדים שחיכו לשכרם 5 חודשים ויותר. לעיתים גם כאשר המעסיקים נענים לפניותינו, הם פורסים את תשלום השכר המולן למספר תשלומים ומאלצים את העובד להשלים עם הלנה נוספת. התסכול רב עוד יותר במקרים בהם על אף פסקי דין כנגד המעסיקים והליכי הוצאה לפועל לא ניתן לגבות את השכר עבור העובדים. לאור הסחבת בטיפול של יחידת האכיפה בתלונות, הלנת שכר קודמת אינה מונעת מהמעסיקים להמשיך ולהעסיק עובדים חדשים, וכמובן להמשיך ולהלין גם את שכרם וחוזר חלילה.
נוהג נוסף של מעסיקים רבים הוא לבצע את תשלום השכר לעובדים באמצעות חברות התיווך. חברות אלה שולחות את השכר לחשבונות הבנק של העובדים בתאילנד, בדרך כלל לאחר שקיזזו לעצמן עמלה שמנה, ולרוב תוך עיכוב ממושך של השכר ברשותן. בתמורה להעברת הכספים דרכן מקבלים המעסיקים הטבות שונות מחברות התיווך – השתתפות בכיסוי הביטוח הרפואי של העובד, למשל.
הוראות חוק הגנת השכר מחייבות לשלם את השכר ישירות לעובד, אבל גם חוק זה אינו נאכף. נסיונותינו לדרוש ממעסיקים לשלם את השכר ישירות לעובדים שביקשו זאת, נתקלו בסירוב. אחרי הכל, גם המעסיקים וגם חברות התיווך נהנים מן ההסדר, על אף הפרת החוק, ויכולים לנצלו כדי להטיל ניכויים לא-חוקיים על העובד.
5. תלונות אחרות:
24% מתוך הנשאלים התלוננו על תנאי מגוריהם, ו- 26% התלוננו על החרמת דרכוניהם (דבר המהווה עבירה פלילית). תשלום של תנאים סוציאליים, המוקנים לכל עובד בישראל על-פי חקיקת מגן (כגון חופשה בתשלום, הבראה ופיצויי פיטורים) הוא חיזיון נדיר ביותר.
התופעה המכוערת ביותר בענף החקלאות היא החזרה בכפייה של עובדים לתאילנד. בעמותה מתקבלות פניות רבות של עובדים הנדרשים לעזוב את הארץ לפני שהשלימו 5 שנות עבודה, ולעיתים גם לפני שהשלימו את החזר החובות של דמי התיווך.
ברוב המקרים העובדים מובאים לשדה-התעופה במרמה. המעסיק מודיע להם, שהם מועברים למעביד חדש, ומחייב אותם לבצע "צ'ק אין" בנוכחותו. לפעמים נעשית החטיפה תוך שימוש באלימות, או בהתחזות של נציגי המעסיק לשוטרים. לפי שעה מסרבת הפרקליטות להגיש כתבי אישום בגין חטיפה לצורך הוצאה מהארץ (עבירה חמורה שעונש של 20 שנות מאסר בצידה), ובכך להרתיע מעסיקים נפשעים.
יתר על כן, מדיניותו של משרד הפנים בענף החקלאות מעודדת בעקיפין את התופעה. בענף זה עדיין מתקיים הסדר הכבילה של העובד למעסיק (בניגוד לפסיקת בג"צ לפני למעלה משנה). למעסיק מותר לייבא עובד חדש רק כאשר עובד ותיק שלו יוצא מן הארץ. במקרים רבים עובד העומד על זכותו לקבל שכר הולם במועד מתויג כ"בעייתי", מאוים בגירוש לתאילנד וכאמור בקלות בלתי נסבלת אפשר להביאו בניגוד לרצונו לשדה התעופה לצורך הטסתו והחלפתו בעובד חדש.
עובדים מאוימים בגירוש בוחרים לנטוש את המעביד. משרד הפנים אינו מנהל מאגר של עובדים הזקוקים למעסיק חדש ומסרב להפנות עובדים למעסיקים בעלי היתרים פנויים. כתוצאה מכך ברוב המקרים תוך זמן קצר העובדים נעצרים ומוחזקים במתקני הכליאה עד שיימצא להם מעסיק אחר או עד לגירושם.
מנהג מקובל נוסף הוא ניכוי משכר העובד כדי לשלם את האגרה, שמטיל משרד הפנים על המעסיק. אגרה זו אמורה לייקר את העסקת העובדים הזרים, ולהוות תמריץ להעסקת עובדים ישראליים במקומם. כמו כל כוונה טובה, שאינה מלווה בהקפדה על מימושה, כך גם זו הפכה למקור נזק ועוול נוסף.
במצב הנוכחי מהווים מהגרי העבודה סובסידיה לחקלאים. שכרם הנמוך, זמינותם לשעות עבודה בלתי מוגבלות, רווחים עקיפים מדמי התיווך, ו"מכירת" עובדים על-ידי מעסיקים (שקיבלו היתרים למעלה מצורכיהם האמיתיים), כל אלה תורמים לתחרות בלתי-מאוזנת עם העובדים הישראליים, שרבים מהם נפלטו בשנים האחרונות מהענף.
המלצות:
1.     שינוי בשיטת הבאתם של העובדים לארץ, באופן שיצמצם את גביית דמי התיווך הבלתי חוקיים.
2.     יצירת ניידות של עובדים באמצעות מאגר, שאליו יופנו מעסיקים בעלי היתרים פנויים. המעסיקים יחוייבו לקלוט עובדים מן המאגר בטרם יותר להם לייבא עובד חדש. עובדים שיעזבו מעסיקים הפוגעים בזכויותיהם יוכלו להצטרף למאגר ולהחליף מעסיק.
3.     הגברת האכיפה של חוקי המגן, תוך לקיחת עדויות וראיות מן העובדים ולא רק מעסיקיהם. לשם כך יש להקים  מערך של מתרגמים לתאילנדית.


* עו"ד ענת גונן היא מנהלת סניף קו לעובד בחיפה ומרכזת את הסיוע לעובדים התאילנדים

להיות קשיש בישראל

9 באוקטובר 2007

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוציאה הודעה לעיתונות לקראת יום הקשיש הבינלאומי ובו נתונים על קשישי ישראל.
כ 10% מאוכלוסיית ישראל 693 אלף הם קשישים – בני 65 ומעלה.
50% מהנשים הקשישות הן אלמנות.
1 מתוך 4 קשישים גר לבדו.
בעוד ש 12% מכלל האוכלוסיה היהודית הם קשישים הרי שמתןך האוכלוסיה הערבית בישראל הם מהויים רק 3%
57% מכלל הקשישים הן נשים ו 43% הם גברים.
ככל שעולה הגיל אחוז הנשים הקשישות עולה.
חלקם היחסי של קשישים בקרב עולי בריה"מ 19% גדול פי שניים כמעט מחלקם של הקשישים באוכלוסיה הכללית 10%.
בתל אביב אחוז הקשישים הגבוה ביותר מכל שאר המחוזות 14.8%.
רק 17.4% מכלל הקשישים שייכים לכח העבודה האזרחי.
ככל שההשכלה גבוהה יותר עולה שיעור הקשישים בשוק העבודה.
ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת משק בית למבוגרים עומדת על 7410 ש"ח, שהם 69% מהתצרוכת הממוצעת בישראל לחודש העומדת על 10816 ש"ח.
אחוז ההוצאה על בריאות 7% לעומת 5.1% אצל כלל האוכלוסיה.
24.5% הם בעלי מחשב לעומת 62.4 באוכלוסיה הכללית.
ל 17.7 % מכלל הקשישים יש מנוי לאינטרנט לעומת 48.9% באוכלוזיה הכללית.
43% מדווחים על תחושת בדידות לעומת 31% באוכלוסיה הכללית.
37% מהקשישים מדווחים שמצבם הבריאותי טוב או טוב מאוד לעומת 77% מכלל האוכלוסיה.
51% מקרב הגברים הקשישים מורשים לנהוג לעומת 15% מכלל הקשישות.
הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם מעניינים אולם חסרים נתונים באשר לעוני בקרב הקשישים :
כמה קשישים אינם קונים את התרופות שנרשמו להם ?
לכמה קשישים אין חימום בחורף ?
לכמה קשישים אין משקפיים, מכשירי שמיעה או שיניים תותבות למרות שהם זקוקים להם ?
לכמה קשישים אין מסגרת סיעודית לה הם זקוקים ?
YNET מדווח שמעל 2000 קשישים נפגעי אלימות טופלו בשנת 2006, לך תדע כמה קשישים נפגעי אלימות לא נפגעו ?

שאלה לדיכטר

בשעה זו ממש מפגינים מול משרד ראש הממשלה מר אהוד אולמרט עשרות קשישים במחאה על מצבם הכלכלי הקשה מנשוא. אלא שבשעה זו ממש נתון ראש הממשלה בחקירת המשטרה בחשד שבהיותו שר אוצר עשה להטיית מכרז בנק לאומי כדי שחבריו יזכו בו.
שאלה למר דיכטר השר לבטחון פנים הממונה על המשטרה :
מר דיכטר הנכבד, האם לא מצאת זמן יותר טוב לחקור את ראש הממשלה אלא דווקא בשעה שעשרות קשישים מפגינים מול משרדו ? ספק אם ראש הממשלה יוכל לענות על שאלותיהם הנוקבות של חוקריו כאשר כל מעייניו ומחשבות בקשישים העניים המפגינים מול משרדו וכשליבו יוצא אליהם .

משתמטים

4 בספטמבר 2007

מנהיגי ישראל אינם רואים חובה לקיים מדיניות, המבטאת את אחריותה של המדינה לספק תנאי מחיה, שיש בהם מענה לצרכים הבסיסיים של אזרחיה שבשל מוגבלותם, מחלתם, גילם והכנסתם חיים בעוני.
אהוד ברק פנה לתושבי המדינה בקריאה לפתוח את המקררים ולתת מזון לרעבים.
בנימין נתניהו אמר לעניים שהם רוכבים על גב המדינה ומכבידים עליה מאוד.
אהוד אולמרט חשב ש 83 שקלים יפתרו את מצוקת שרידי השואה העניים.
מדינת ישראל הנמנעת מחובתה לתת למך ולזקן חומת מגן. לא צריכה להיות מופתעת אם אזרחיה ירגישו מחויבות נמוכה וישתמטו מהשתתפות במילוי חובותיהם השונים.
לכן, מי שמקצץ בקיצבאות הילדים, הזקנים והנכים, מי שאינו מספק שירותי בריאות הולמים לכל, מי שאינו עושה לקידום מערכת החינוך, מי שאינו מעניק השכלה בחינם, פוגע בביטחון המדינה ומאיים על שלומה.
ממשלות ישראל השתמטו ומשתמטות מחובתן כלפי אזרחיה ולכן אלה ימשיכו להשתמט משירות צבאי ולאומי. אל לממשלות ישראל לבוא בטענות אלא על עצמן.

קו השבר הישראלי

24 באוגוסט 2007

היכן מתחיל קו השבר שלנו. היו ימים שבהם עבור רבים מלחמת יום כיפור היתה קו פרשת מים, מיד לאחר מכן ידעו אחרים לשים את האצבע על שנות ההחמצה הגדולה שבין 1967 ל 1973. אבל קו הסדק הוליך אל מלחמת ששת הימים ומשם אל שנות שלטון מפא"י, שהדף כל נסיון של הידברות וידע לטרפד כל ניסיון כמו זה של נחום גודלמן וחירחר את עסק הביש. בימים אלה, "פתאום", משהו מצא את ספיחי יומני שרת, ומהם עולה שפנחס לבון שר הביטחון, הגה מעשי טרור כדי "לעשות שמח" במדינות ערב. לבון לא היה עשב שוטה. הוא לא הלך בשדה לבדו. מכאן הולך הסדק אל מלחמת 1948 שהיא מלחמת הקוממיות או השחרור או העצמאות או הנכבה. ואם אתה קצת מרחיב את שדה הראיה, אתה מבחין ברשת של קווי סדק, לצד סדק החמצת השלום והעמקת הסכסוך במזרח התיכון, אפשר להבחין בסדק במערכת החינוך, שמתחבר לסדק בשירותי הבריאות שמתעבה עם השסע בשרותים החברתיים. כל אחד מהם מתחיל בקו סדק שכמעט ואינו נראה, שלעיתים קשה לזהותו, דומה לקו הסדק שהתחיל בחודשים האחרונים במערכת המשפט עם מינויו של השר פרידמן לתפקידו. וכל הסדקים האלה מתחברים, משיקים, מערערים. הם פרצות, הם משבשים את הסדר החברתי ואת שלומנו ומאיימים עלינו. הילדים שמשתוללים שתויים וגסי רוח בקפריסין, הם אחיינים של נהגים אלימים, שכניהם של לקוחות מכוני ליווי, שמנהליהם היו תלמידים של מורה צווחנית ומתוסכלת, שמרוויחה כלום ולא איכפת לה מהתלמידים "הזוועתיים" שלה, שמטופלת באימה החולה, שסל הבריאות אינו מכיל את התרופה היחידה שהיתה יכולה לשפר משמעותית את מצבה, אותה תרופה שכל העשירים החדשים, בעלי ההון הוותיקים, הפושעים המאורגנים ושאר המקורבים לצלחת יכולים לרכוש אותה לעצמם בי להניד עפעף, שמעסיקים את מיטב עורכי הדין שיוציאו אותם מההסתבכויות הפיננסיות קו נטוי ההטרדות המיניות קו נטוי קו נטוי, ויחצני הצמרת וקבלני הרייטינג המשפצים והמאפרים את מציאות חיינו היודעים להפוך את עורו של הכושי ואת חברבורות הנמר ורק לא את הסדק. רשת הסדקים מתלכדת לקו השבר הישראלי, ואם הוא עוד לא הגיע אל הבית שלך אל המשפחה שלך , חכה.

500,000

24 ביולי 2007

ה GAPMINDER מדווח היום שבהרצאתו של רוזלינג בכנס ה TED ב 2006 צפו כבר כחצי מיליון איש. זה הישג בלתי רגיל, לא הרייטינג, כי אם העובדה שהרצאה על הקשרים בין גודל המשפחה תוחלת החיים ועוני בעולם מצליחה להגיע לקהל רחב. רוזלינג גואל את הנתונים מתוך הכרכים המשמימים מעלי האבק. הוא מגיש אותם בדרך חדשה לקהל. אין לי ספק שהמבקרים יטענו את טענותיהם על המופע הכמעט סטנדאפיסטי של רוזלינג. אך שימו לב – בניגוד למרצים אחרים שנוהגים על פי הספר לשלב בדיחות קרש ושוברי קרח בהרצאותיהם על מנת לעורר את הקהל המנומנם, להכניס לתוך מצגת הפאוארפוינט שלהם שיקופית מתגלגלת של חתול, או היפופוטם שטום עין ופעור פה, רוזלינג צמוד לחומרים שלו, אינו סוטה מהם, ממוקד, מאוהב בבמה ובעבודתו, כשהוא בקי ורהוט. אלה אינם הגיגי עומק ליודעי חן, אלא ניסיון למסור רעיון רציני ליותר בני אדם ולשימושם. אז נכון שכבר הבאתי כאן לפני כמה ימים שתי הרצאות שלו אבל אני לא מתאפק ומביא עוד אחת את זו ש 500,000 כבר צפו בה ולא מתחייב שזו האחרונה :