Sub Stance

הבוקר שמעתי את קריין גלי צה"ל מדווח על עובדי מפעל פרי הגליל שבחצור הגלילית, שהתבצרו במפעל וריתכו את שעריו במחמאה על מינוי כונס נכסנם למפעל. הקריין יצר בפליטת פה וכנראה בלא משים ביטוי יפהפה, במקום לומר כונס נכסים אמר :

עובדי פרי הגליל העומדים לאבד את מקור פרנסתם, לבטח מרגישים בדיוק כך, שמינו למפעל שהוא פרנסתם ומטה לחמם כונס נחשים.

מזהים מימין לשמאל את שורת הליכוד ? ארדן, שטייניץ, מרידור, בגין, נתניהו, יעלון, סהר, שלום ואילו הדמות האחרונה כוסתה בשחור. ככה זה אצלנו בעיר הקודש ירושלים, כאן מעלימים דמויות מסוימות מתחת למעטה שחור. אנחנו כמעט רגילים לזה, ומכיוון שאנחנו שוחרי חופש ביטוי בכלל וגרפיטי בפרט, אין לנו אלא להריע ולתמוך בזכותו של מאן דהוא לבטא את עצמו, למרות שספק רב אם הוא עצמו ישמור על זכותנו זו, נעזוב את זה לפי שעה. אין מדובר בהשחרת דמויות מעורטלות שחושפות ר"ל את חמוקיהן, אלא בצילום פספורט מהוגן של נשים באשר הן נשים. במקרה זה, מדובר בחברת כנסת, יהודיה, כשרה וצנועה הגב' לימור לבנת. כרזת הליכוד לא מתנוססת בלב המאפליה של מאה שערים אלא בצומת גולדה בואך כביש בגין. ככה זה כאן אצלנו בעיר הקודש.

מבט נוסף ומוגדל על תמונת הגב' לבנת המושחרת :

ובכן, פני הגב' לבנת לא סתם מושחרים אלא מכוסים בגרפיטי דמוי רעלה סרוגה. כאילו שאיזה נציג האייטוללה או שגריר החמאס באל קודס ביקר כאן. ולא זו בלבד אלא שמעל לראשה מתנוססת הדרישה : " הקץ לתמונות שרץ שחץ!!" ולמי שאינו בקי, – השרץ הוא מאבות הטומאה. אב טומאה היא מי שנטמא ישירות ממת, המת הוא אבי אבות הטומאה. מה שנאמר כאן הוא שתמונת דמות אישה היא בעצם תמונת טומאה. אם הגב' לבנת נפגעה מכיסוי פניה ברעלה כאילו היתה, לא עלינו, בת ערב או טהרן ושהיא מכונה שרץ, או ליתר דיוק ותמונתה מכונה בכינוי הפוגע שרץ, שחץ, עומדת לה הזכות לתבוע את המלעיזים, המלבינים והמשחירים את פניה ברבים, ואני מעמיד לרשותה תמונות אלה לא בחינם. אלא שיש לי חשד שמטעמים אלו ואחרים, הדבר האחרון שהגב' לבנת זקוקה לו, הוא להתעמת עם אחיה, עם בשר מבשרה, עם יהודים כשרים וטובים בעלי כוונות טובות, קרי – השותפים הקואליציוניים המובטחים לליכוד. היא גם תטען בצדק, שאינה לוקחת את השחרת תמונתה באופן אישי, שגם אם היו שמים שם את תמונת לאה נס או גילה גמליאל הן היו זוכות לטיפול דומה, (הא הא, אבל אותן לא שמו !) וכנ"ל באשר לשרץ לשחץ.

נ.ב. ניתן להיווכח שבשורה הקדמית של הליכוד יש מעט מאוד שרצים.

(בעקבות הערתו של המגיב משה שרף, תוקן הפוסט שנבנה על בסיס טעות בזיהוי הנקרא. אני קראתי שרץ ובפועל צודק המגיב נכתב שחץ)

"שונה [פ', ת'] 1. [ת'] אחר, בלתי רגיל, זר, חורג, חלוק, חריג, יוצא דופן, יוצא מן הכלל, לא רגיל, מוזר, מופלה, מופרש, מיוחד, משונה, נבדל, נדיר, נפלה, נפרד, סוטה, תמוה [שונות] >>דומה, זהה

2. [פ'] חוזר, כופל, מגדיל, שב

3. [פ] לומד, משנן, קונה דעת [למידה]"

איתן אבניאון \ מילה במילה \ איתאב בית הוצאה לאור \ 2000

אף אחד לא יחלק את ירושלים, ירושלים היא עיר מחולקת ומבותרת, ומה שמדביק את חלקיה, מה שמחבר אותם יחדיו זה הרבה זבל. ירושלים היא עיר מלוכלכת – כל כל מלוכלכת ולעיתים גם עזובה, שאם היא היתה עיירה דרומית מזמן היו ממנים לה מועצה קרואה. ירושלים היא עיר שויתרו עליה. כל כך ויתרו עליה שכבר לא מנקים אותה באמת. מעבירים עליה אחת לכמה ימים איזה ויש במקומות הנכונים וזהו. למה לנקות, למה לעשות יסודי ולצאת פרייאר.

אבל זה לא רק הזבל לבדו שמחבר, אלא גם הפרטאץ' – הרשלנות הזלזלנית, אין גימור בירושלים, בכל מדרכה, גדר, כניסה, ביתן אשפה אי תנועה חסר משהו, או שיצא עקום, או שנעקר או שנשארה איזו חבילת אבני אקרשטיין באמצע להכשיל את העיוורים והפיסחים, בשבוע שלאחר מכן, החבילה תתפורר והאקרשטיינים יתפזרו, יחד עם סרט סימון אדום שידע ימים טובים יותר, והיום הוא מגולגל כמו סרח עודף. ככה זה לזכר החורבן הכל חורבן. במרכז בליליוס שבאזור התעשייה בתלפיות מישהו כתב בספריי "האדמה שקועה" להזהיר שגם הקרקע מתחת לרגלינו אינה יציבה, כמו שמאה מטר מכאן נבלעו החוגגים בתוך אולם החתונות וורסיי, הפל קל הזה הוא לחם חוקנו הוא הקרקע שהיום אנחנו פוסעים עליה, ומחר היא נשמטת תחתינו. רואים בכל פינה שויתרו עליה שלא אוהבים אותה. יש בה קנאות ומדון ושנאה וריבים, אך לא באמת אהבה.  על הגשר מעל דרך חברון רשומה התקווה, בכתב ידו, קוראים לו ניקיטה, והוא מודיע לעם שהוא "המלך שלכם", אינו סתם מלך כי אם ה מלך, מלך שכתר מעל שמו. אל הפינה הנידחת הזו שכוחת האל, על הגשר מעל דרך חברון, לא יכתת את רגליו אף ארקדי גיידמק או אורי לופליאנסקי להדיח את המלך הבלתי מעורער ניקית.

מטריד זה בן אדם שלא נותן לבחורה את הכבוד שלה שמגיע לה, אם אתה הולך למועדון או סתם לשבת בפאב עם בחורה לנקות את הראש מכל היום. בא אחד, שואל אותה איפה את גרה מה המשפחה שלך, מה פה מה שם. זה בן אדם מניאק, מטריד. אוכל דקירה.

על החומה המקיפה את בניין הסוכנות היהודית ברחוב קינג ג'ורג' פינת קק"ל בירושלים, הלא הוא בית המוסדות הלאומיים, מישהו ריסס בסטנסיל מילה אחת. לא חרא. לא דרעק כי אם DREK ב capital letters .