חלית נפצעת.

נכתב בתאריך 20 באוקטובר 2012 מאת משה קרון

עשרים אלף קוראי המסורים מכירים את חיבתי לאלה שבאישון לילה חומקים בסימטאות אפלות עם מיכלי תרסיס בחיקם, מחרפים את נפשם על גגות כדי לתת ביטוי לאשר על ליבם. לעיתים קרובות הם משיגי גבול, פוגעים בשלוות האסטתיקה האורבנית. קורה שהם מצליחים להעלות חיוך על פני העוברים או את חמתם. בדרך כלל הם שקופים. רוב האזרחים החולפים ברחובה של עיר מכונסים בענייניהם, ואין להם מספיק מקום פנוי בכונן הרך לגרפיטי. ניסיתי פעם לתת הוראות כיצד להגיע למקום מסוים והשתמשתי בגרפיטי כמציין מקום, או אז גיליתי שאני באמת עוף. "אדם מול קיר" הוא מוטיב בחיי, אך לא זה הזמן להרחיב עליו את הדיבור . יש לי חיבת מה לענף בתוך אמנות הרחוב המשתמש בכרזות ושלטי רחוב כמצע. רב השיח בין הפירסומאי למרסס בין המוצר לצרחן טומן בחובו אפשרויות שטרם מוצו. כשראיתי השבוע את הגברת לבנת פורן חלית נפצעת ? מרוססת על מחלף גולדה בירושלים, היה לי רגע של נחת רוח. המרססים השחירו את פניה ואת מחשופה הצנוע עד שהפכה לשחורת פורן נפצעת חלית. וכך נוצרה לרגע נדיר ברית ביני לבין המרססים החרדים. בעיר הקודש אין טעם לתלות כרזות ועליהן לא עלינו דמות אשה, תוך שעות ספורות הדוסים מרססים אותה לגזרים.  זה היה גם גורלו של גרפיטי שצילמתי במחנה יהודה, האשה בגרפיטי מליטה את פניה, אבל את הרגליים החשופות הדוס ריסס שוק על ירך (ראו בצילום להלן). דבר אחד נישגב מבינתי מדוע פני הנשים בעיר הזו גלויות ואילו בכרזות הן פסולות ? האם לא הגיעה השעה שמשמרות הצניעות יכסו את הנשים בבורקות ? שהרי כך נדמה לי, אשה בשר ודם יכולה להעביר גבר על דעתו יותר מכרזת נייר סקסית ככל שתהיה. חלית נפצעת.

נכתבה תגובה אחת לפוסט “חלית נפצעת.”

  1. גד השדה:

    אלו המרססים את פני הנשים, בעצמם חלו-נפצעו. קוראים למחלה שלהם דת.