Sub Stance

נכתבו 8 תגובות לפוסט “טיפול רפואי ככלי ענישה”

1. יואב:
   22 ביולי 2009, בשעה 18:34

   זה ממש לא כל כך פשוט. שים לב שהוא היה מאושפז כמה חודשים ומחובר למכשירים על חשבון משלם המיסים הבריטי, אם הם היו רוצים להרוג אותו הם היו משחררים אותו באותו יום. בסופו של יום, גם באנגליה יש מחסור באיברים להשתלה, והכבד שהיית נותן לגארי היה על חשבון מישהו אחר. לרוב מדובר בהחלטה מוסרית מאד לא קלה, אבל אדם בן 22 שכבר הצליח להרוס לגמרי את הכבד שלו בהחלט נמצא הרחק הרחק ברשימה, ואין שום סיבה מוצדקת להעלות אותו למעלה על חשבונם של אנשים קצת פחות אובדניים. ראבאק, לפי התיאור בכתבה בגיל 17 הוא שתה יותר אלכוהול ביום ממה שאני שותה בעשור. לא הרופאים גזרו את דינו למוות, אדם בן 22 כבר צריך להיות אחראי לתוצאות של ההחלטות שלו, והבן אדם הספציפי הזה בחר כל יום מחדש (עשר פעמים ביום במשך חמש שנים!) להתאבד. כל הכבוד לו שהוא הפסיק לעשן אחרי שהוא אושפז בבית החולים במצב סופני, באמת תודה רבה. גארי הזה מסמל את הבעייתיות בתרבות שהלייבור הנחיל לבריטניה, התלות המוחלטת של מעמדות מסויימים במדינה, חוסר היכולת שלהם לקבל אחריות למעשיהם, והצפייה שהמדינה תממן את כל השיגיונות שלהם הפכה לאבסורד שמוכר גם בישראל.

2. משה קרון:
   22 ביולי 2009, בשעה 19:19

   נכון, עולות כאן לדיון שאלות אתיות לא פשוטות.
   מדבריך אני מבין שאתה תומך בגישה שאומרת שיש להעדיף לתת טיפול ל"אנשים קצת פחות אובדניים". אלא ש"התנהגות אובדנית" או "התנהגות הרסנית" הם מושגים שעלולים לצקת לתוכם משמעויות ערכיות שעלולות לסכן בבוא היום גם אותך.
   כשיש שני חולים וכבד אחד,- איך היית רוצה שהרופא יקבל את החלטתו ? האם היית רוצה שהוא ישתמש בערכיו ? ואם הערכים שלו עומדים בסתירה לערכיך ?

3. יואב:
   22 ביולי 2009, בשעה 20:00

   בעולם אידיאלי יהיו מספיק כבדים לכל החולים. העולם שלנו הוא לא אידיאלי, והרופא צריך לקבל החלטה, והמשמעות של כל החלטה שהוא יקבל היא אדם מת. הייתי רוצה שזה לא יהיה ככה, אני בטוח שכל רופא היה רוצה שזה לא יהיה ככה, אבל זה ככה. בהנתן המצב הזה, הרופא צריך לקבל החלטה. אם אתה רוצה שהרופא יקבל החלטה בלי "ערכים" אתה בעצם אומר לו לעשות הגרלה. נגיד שמול הגארי הזה יש לך אם לשני ילדים קטנים בעלת מחלה גנטית וסכויי החלמה מזהירים (במידה ותעבור את הניתוח) שבעלה נפטר במלחמה באפגניסטאן. נגיד. באמת היית הולך לאשה הזאת ואומר לה בפנים שהמטבע שהטלת קבע שהיא הולכת למות בשביל שגארי יוכל לחזור לעשן ולחיות על חשבון המדינה? היית מספר להורים המתאבלים על ילדם שכרגע נתטר וטרם את הכבד שלו שזה מי שהילד שלהם מציל בזמן שיש כל כך הרבה אנשים ראויים ממנו לחיות? וכשהם יפגשו אותו בפאב בעוד חצי שנה? איך הם ירגישו? וכשגארי יחזור בעוד שנתיים לבית החולים, ויקבל כבד חדש על חשבון אדם נוסף? מצטער, אם בבריטניה מתו 60 אנשים בזמן שהם מחכים לכבד, אני מניח של-55 מהם הוא הגיע יותר מגארי.

4. נון:
   22 ביולי 2009, בשעה 20:46

   יואב – ההנחה שלך ש"הבן אדם הספציפי הזה בחר כל יום מחדש (עשר פעמים ביום במשך חמש שנים!)" היא שגויה מיסודה. אדם מכור הוא אדם שקשה מאוד לדבר על "חופש הבחירה" שלו, כמעט מתוקף הגדרה (התמכרות=תלות=ההיפך המוחלט מחופש בחירה). בהתחשב בעובדה שהתמכרות היא גם מחלה (כלומר, מגבלה על חופש הבחירה), וגם מתלוות לה לא מעט השלכות חברתיות-כלכליות קשות – כמה אפשרויות בחירה עומדות באמת בפני מכורים?

5. יואב:
   22 ביולי 2009, בשעה 22:17

   נון, אתה לא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אם הוא לא יכל להגמל במשך החמש השנים האחרונות, איזה סיבה יש לי להניח שהוא יוכל להגמל ולשמור על עצמו בחמש שנים הבאות? אני לא קונה את זה, לא כל מי ששותה נעשה מכור, ומכור יכול להגמל. כשאדם בן 17 הופך להיות אלכוהוליסט כל כך כבד שבגיל 22 אין לו כבד, רוב הסיכויים שהוא מקרה אבוד, בגלל חוסר יכולת או רצון להתמודד עם ההתמכרות שלו,מה זה משנה? למה שאני אשלח בגללו אדם אחר למות?

6. משה קרון:
   22 ביולי 2009, בשעה 22:48

   כל כך הרבה אנשים הורסים לעצמם את הבריאות באופן שיטתי לאורך שנים רבות, מזניחים את גופם ומסמרטטים אותו, עוברים ניתוחים, צינטורים והשתלות וממשיכים בשלהם. ומכל האנשים האלה אתה מבדל את האלכוהוליסט והנרקומן. ואתה אכן לא לבד. רבים חושבים כמוך. -בעיניכם האלכוהוליסט והנרקומן הם חלאת אדם שלא מגיע להם לזכות בשיוויון בקבלת טיפול רפואי. לא מגי להם לזכות בכבד להשתלה או טיפולים אחרים. כי הכבד שיושתל בגופם יהיה תמיד "על חשבון אחרים". אתה בקלות רבה מוכן לומר לאימו של גרי שהבן האלכוהוליסט שלה יתפגר כי מגיע לו הרבה פחות מאשר לאחרים.
   העמדה השיפוטית מוסרנית כלפי ההתמכרות מקורה באי היכרות עם התופעה, בדיעה קדומה ובבורות.

7. יואב:
   23 ביולי 2009, בשעה 1:11

   יש הבדל גדול בין צנטור להשתלת לב. צנטור עולה כסף, הרבה כסף, אבל רק כסף. יש לנו מספיק משאבים בשביל לצנטר את כל מי שצריך צנטור. השתלת לב (של אדם, לא של חזיר) זה סיפור אחר. יש לנו מספר לבבות מוגבל, קטן בהרבה מהביקוש. אני בהחלט אתנגד להשתלת לב לאדם שמחלת הלב שלו נגרמה בגלל הזנחה שיטתית, אלא אם הוא ישכנע את הרופא שלו שהוא ישנה את ההרגלים שלו (והרופא צריך להשתכנע מספיק על מנת לשכנע אותי). למיטב ידיעתי זאת הפרקטיקה הנהוגה היום בעולם, לא נותנים לבבות לכל מי שבא לבית החולים, ואדם שיגיע לבית החולים בגיל 22 עם בעיות בלב שנגרמו בגלל הזנחה ימצא את עצמו הרחק ברשימת ההשתלות. אני לא דורש מגארי דבר שונה, *בדיוק את אותם הכללים*, החזקתי אותו (לא אני, הNHS) על חשבוני במשך כמה חודשים בחיים בעלות כספית אדירה, והרשה לי לנחש שגם בחמש השנים שעברו מאז שהוא עזב את בית הספר עד למותו המצער, הוא לא שילם יותר מידי מיסים (בלשון המעטה). כל זמן שזה כסף, אז בסדר, אבל לתת לבן אדם אחר למות בגללו? עד כאן. לא מדובר בעמדה שיפוטית (ולא בענישה, כמו שכתבת בכותרת) מדובר במשאב מאד מוגבל, ובחירה באפשרות הרעה פחות (שגארי ימות), זה לא שהיא לא רעה, אבל היא הרעה פחות, ולכן עדיפה על הרעה יותר.

   אני חושב שאני מכיר את התופעה ושאני לא בור. אבל, אני מספיק צנוע בשביל להכיר באפשרות שאני טועה. אם כן, בבקשה, יש לך עובדות שאני לא מכיר? אני תמיד שמח ללמוד דברים חדשים. בינתיים נראה לי שדווקא אתה לא ממש מודע לעובדות, ומעדיף להלחם באנשי קש במקום להתייחס למציאות הקשה.

8. שאול חנוכה:
   24 ביולי 2009, בשעה 7:56

   ג'ורג'י בסט לא היה אלכוהוליסט ? לא השתילו לו איזה 7 כבדים ?