על אנשים, חומרים ומה שבינהם
עמי העולם הם במידה זו או אחרת קורבנותיהם של מנהיגים וראשי מדינות שלא מצליחים למנוע מלחמות. כאשר מדינות נכנסות למצב של לוחמה יש לראות בכך ביטוי מובהק לקוצר ידם של המנהיגים. המלחמות הם כשלונם, בלי כל קשר לתוצאות המלחמה. לפיכך, ראוי שמנהיגים שמובילים את עמיהם למלחמה ("צודקת" ככל שתהיה) יתפטרו מתפקידם לצמיתות. המלחמות אינן יתומות – מאחורי כל מלחמה עומדים ראשי מדינה כושלים.
אתם מכירים את המצב הזה שיש אבל בעצם אין. כמו אותן כריכות קרטון מצופות משהו דמוי עור של אנציקלופדיות, ביוגרפיות וכל כתבי, המפארות ארונות ספרים במעין ספרים, אבל אין ספרים.
אמא שלי אומרת שבכל הסתבכויות הנשיא קצב אשמה הויאגרה. לאחר הכחשותיו הגורפות, לא אופתע אם הוא יטען בבוא היום לאי שפיות מינית זמנית, שהוא צדיק תמים ומונוגמיסט, אבא תרזי לפחות, שנפל קורבן לגלולת התכלת. והוא בכלל לא היה שם, כלומר, הגלולה יצרה הולוגרמה נשיאותית בעלת זיקפה חצי שעתית, שהקשר בינה לבין א' אין לו דבר וחצי דבר עם כבוד הנשיא משה קצב. הירשזון שר האוצר. מישהו באמת מרגיש שהוא שר אוצר ? או שר הבריאות, מישהו באמת מרגיש שבן יזרי שר ? בריאות ? ועמיר פרץ בביטחון ? אבל במקרה של אולמרט, זה אחרת. הקרטון עשוי טוב, הוא מוקף בחברים עשירים, בעיתונאים מקורבים, הוא מתנסח יפה, מהוקצע וזורם באנגלית. אך כשהיינו צריכים מנהיג שיוביל שיכריע , קיבלנו סוחר נדל"ן זיגזגי עם נפש של מהמר, שדוחה את סגירת המו"מ לעוד כמה ימים כדי לשפר את החזות ולהתיש את המוכרים קצרי הרוח. למצב החלול הזה, לניסיון להגיש מצגת לוליינית, להשיג "תמונת ניצחון", לשלוף קלף קוסם מנצח מתוך "בנק המטרות" אני קורא "תסמונת גינות סחרוב". תסמונת גינות סחרוב – על שום מה ? על כך, שכולנו שומעים יום יום על קשיי התנועה בכניסה לירושלים, על הפקקים מסיבוב מוצא או מגינות סחרוב. סיבוב מוצא הוא עקומה ועוד איזו עקומה, אבל גינות סחרוב ? אין דבר כזה "גינות סחרוב" סימן קריאה. יש כיתוב חצוב באבן בעברית, אנגלית רוסית וערבית. יש שעון. יש שלט הקובע מועדי כניסה ויציאה של השבת הדיגיטאלית, פה ושם פזורות כמה טרסות, עם תאורת לילה חסרת השראה, המנסה להאיר את הריק. כולנו שומעים, מדווחי תנועה ברדיו על גינות סחרוב, אבל גינות סחרוב הן אשלייה גירסה סלאחשבתית עדכנית להולכת שולל. ימינו הם ימים של פוזה סיליקונית, של דימוי. של כאילו, החזות היא הכל. יש חזות ואין חזון.
אז נקים ועדת חקירה. והטלויזיה תצלם. והועדה תשב. ויוזמנו עדים. ויפרשו מפות. והטוקבקיסטים יטקבקו. ויוגשו מסמכים. ויוגשו המלצות. והעתונים יצטטו. ויוסקו מסקנות אישיות. ויתפטרו. ויתמנו. והטלויזיה תסקר. ודו"ח הועדה יכרך. וימסר לנשיא. ולצידו יהיה דו"ח חסוי. והעתונים יכתבו. ויוציאו ספרים ויעלו זכרונות. ויטענו שדמם נשפך. ויכו על חטא. והטלויזיה כבר לא תשדר. והעיתונים כבר לא יכתבו. והטוקבקיסטים ישכחו על מה בכלל טיקבקו. היינו כבר במקום הזה. ועדת אגרנט כבר ישבה. ומבקרי המדינה הוציאו דוחות קשים והתריעו וחשפו. וכתבו. והעיתונים פרסמו. ובהרחבה. ואפילו הדגישו. ובטלויזיה אמרו שהדו"ח חמור במיוחד. ושהמבקר היה נחרץ בקביעותיו. ויו"ר הכנסת הרצין. ולחץ את ידו. ושניהם כירסמו ביסקוויט. והנהנו ומלמלו. ואפילו הבטיחו. ויש מחויבות. והדבר בדמנו. עתיד ילדינו. קדושת החיים. וביטחון המדינה. תרשמו בגוגל "דו"ח מבקר המדינה" ותוך דקות תגיעו כמוני למשל לדו"ח שנתי 56א שבו המבקר עוסק "בהיבטים במיגון אישי ובמיגון רכב". מתברר שהמבקר ביקר אך משבדק את תיקון הליקויים התברר ש : "נמצאו פערים משמעותיים בין המצב בפועל, על פי ממצאי ביקורת המעקב, לבין הדיווחים על תיקון הליקויים כפי שהועברו למבקר המדינה בדיווח משרד הביטחון" או בשפה אחרת משרד הביטחון ניסה להוליך שולל את מבקר המדינה ולהציג מצג שוא כאילו הליקויים תוקנו. מדובר בין היתר באפודי מגן נגד קליעים, האמורים לספק הגנה ללוחמי צה"ל. מתברר שכבר לפני שנתיים מצא המבקר שכמות האפודים נמוכה ב 13% מהתקינה של צה"ל. "הועדה לעינייני ביקורת המדינה של הכנסת החליטה שלא להניח פרק זה במלואו על שולחן הכנסת, ולפרסם רק את תקציר הפרק ואת הסיכום שלו, לשם שמירה על ביטחון המדינה, בהתאם לסעיף 17 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח – 1958 [נוסח משולב]". לך תדע, מה עוד לא היה תקין ואיזה ליקויים נוספים לא תוקנו. אפשר רק לדמיין, שהליקויים הנוספים היו כה חמורים עד שהועדה לביקורת המדינה ראתה בפירסומם סיכון של ממש לביטחון המדינה. זו דוגמא לכך שביקורת וחקירה אינן ערובה לשינוי. מי שתולה תקוות בשיפור מצבנו כתוצאה מפרסום דוחות של ועדות חקירה וביקורת, תמים.
לא הספקתי לשלוף את המצלמה ולהנציח את הפרסומת על האוטובוס : " כשנסראללה תוקף המחשב שלך עובד בכיף ". אם איש לא יתעשת באגד ולא יסירו את הכלימה הזו, אצליח ללכוד אותה בדיגיטאלית הזריזה, ולהביאה כאן לשזף את העין בגודל הטעם הרע.
הנה מונחים לפנינו מאמרים ודברי פרשנות, עדויות מן החזית וסקירות מומחים מהעורף וכולם כל כך נבונים, חכמים, שנונים ויודעים להציב את סימן השאלה במקום הנכון. ובהחלטיות מתריסה להדגיש בסימן קריאה את הקביעה שאין עליה ערעור. וכולם מזהים את הכשלים והמחדלים, וזה לא יתכן ואיך בכלל הם נרדמו בשמירה והפקירו אותנו, ולא סיפרו לנו שהטילים וטענו שאפשר בכלל לקצר את שרות החובה ולוותר על חלק ניכר מהמילואים. ומרוב שכולם יודעים כה טוב ומצביעים בבירור על האחראי והאשם וההססן והלא מקצוען וזה שאינו מנוסה, ומרוב מנתחים, פרשנים, מדווחים, פורסי מפות ומקפלי מצעים, מחוללי בחירות, סוקרים, חוזים, מרוב עצים לא רואים את הדב ולא רואים את היער. ויש נשבעים שראו במו עיניהם את הדובים ונגעו במו ידיהם ביער. עתה משהגיעה עת צחצוח החרבות, והיות ש"אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה" ירבו אצלנו חורצי הסכינים לצד הלשונות המתפתלות. והכאב ימשיך להיות גדול והוא ילך ויתכנס לתוך החדרים הקטנים מוגפי התריסים ויספג לתוך הכרים והכסתות, הרחק מעיננו. אנחנו נבחר שוב להרצין מבט ובחולצה לבנה לקרוא פעם בשנה "ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד". ולא נחסוך במילים. מילים.
"משה, אורי שלנו נהרג בלבנון" – חמשת המילים האלה שאמר לי אביו בטלפון ביום ראשון עם שחר, יחבטו בי לעד.
מאז אני שם.
היום נערכה הלווייתו וכל מילותי אבק.
כל ראשי הממשלה האחרונים ידועים בחיבתם לאנשים עשירים ביותר. החברות האמיצה בין ראשי מדינה לבין אילי הון בארץ וברחבי תבל אינה מסתכמת בהחלפת דעות, שיחות נפש לתוך הלילה וטפיחות שכם, אלא שזורה גם ביחסי עובר ושב, הלוואות גישור על מים סוערים ופיקדונות תן לי ואשמור לך, כי אנחנו מאותו הכפר, הגלובלי. קשרי שלטון והון נבנים על בסיס אינטרסים משותפים – המדרגות הנושאות פוליטיקאים במסעם אל עבר כיסאותיהם, מרופדים בשטיחים עבים. שטיחים אלה מיועדים גם להקל עליהם את מכאובי הפרידה, כאשר הבוחרים או נסיבות יבעטו אותם מלשכותיהם ומכל המדרגות אל המדבר הפוליטי הזמני. אנשי הון וממון רב מהווים את קבוצת ההתייחסות של מנהיגנו, לקבוצה זו מרגישה ההנהגה מחויבות ונאמנות, ואליה היא קשורה, כפופה או ממולכדת. תפיסת העולם של ההנהגה הישראלית אינה מונעת עוד ממחויבות חברתית. שלום הציבור ובריאותו אינם מעניינים את ההנהגה הישראלית העכשווית. "הנושא החברתי" הוא מותג בחירות ותו לא. לכן, אין כל הפתעה בהתנהגות הממשלה כלפי העורף וצרכיו. משרדי הממשלה נושאים באחריות מוגבלת ביותר לבריאותו, שלומו ורווחתו של הציבור בימים כתיקונם. שרותי הבריאות, הרווחה והשיקום רחוקים מלבטא דאגה לאיכות חייו של האזרח. ולכן, אין להיות מופתעים שגם בעת מלחמה אין הממשלה מרגישה אחראית כלפי אזרחיה, בין אם אלו משפחות שנאלצו לפנות את בתיהם המותקפים ברקטות ובטילים, ובין אם הם אזרחים חולים, ומוגבלים שנותרו מאחור, זנוחים ועזובים במקלטים ובדירותיהם, ללא אספקת מזון, תרופות ותמיכה נפשית. ההממשלה מפקירה אותם לחסדי עמותות, גאיידמקים ומתנדבים. הזקן, הנכה, העני וחסר הישע אינם חלק מהמשחק הפוליטי, הם חסרי כוח השפעה ולכן אינם מעניינים את מקבלי ההחלטות. יתרה מזאת, כקהל בוחרים, הם נמצאים באופן מסורתי בכיסו של המועמד חובב העשירונים העליונים. למחרת הבחירות הם מיותרים ודחויים. בימים הראשונים למלחמה הופיעו התבטאויות שאמרו, שהעורף הוא שיקבע את מהלך המלחמה…כל כך הרבה דימיון להתבטאות האומללה של הנשיא אפרים קציר על מלחמת יום הכיפורים "כולנו אשמים". העורף הזנוח חסר המקלטים ואמצעי מיגון כנגד טילים ורקטות שלא זכה לקבל מהממשלה סיוע נאות בעת מלחמה, ישא בתוצאותיה וישלם כרגיל את הוצאותיה.
כל שוחרי השלום סופגים שוב מהלומה. ביקור סאדאת בירושלים, חתימת חוזי השלום עם מצרים וירדן, כמו גם ימי התרוממות הרוח והתקוה הגדולה שזרחה עלינו לשעה קצרה מאוסלו, נראים היום כחזיון תעתועים. הסכם הפסקת האש המסתמן, יפסיק את הקרבות בגבולנו הצפוני, עד להתלקחות הבאה. היום יותר מתמיד ניתן להניח שבשדה הקרב הבא יככב נשק תלול מסלול שיכוון אל העורף האזרחי, ושמדינות תפעלנה ארגונים טרוריסטיים, שינהלו מלחמות גרילה ופעולות חבלה כדי לקדם אינטרסים פוליטיים, כלכליים ודתיים. ישראל חייבת לחזק את צבאה לצייד ולאמן אותו היטב ולבנות יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור. העולם החופשי חייב להשקיע משאבים בפיתוח אמצעים לסיכול, ניטרול ושיבוש פעולת אמצעי לוחמה וכלי משחית. מיטב הכוחות והמוחות יופנו למציאת הדרך המודרנית לכתת חרבותם לאתים. כאשר טיליהם ורקטותיהם יהפכו בעת מעופם לאבק, נוכל גם לומר לא ישא גוי אל גוי חרב. לצד פרס נובל לשלום יהיה נאה אם יוענק פרס נובל להשחתת כלי משחית.
" נמנע ת. 2. שאינו מביע את עמדתו המחלטת, שאינו משתתף בהכרעה לכאן או לכאן " מילון חדש אברהם אבן-שושן 1965.
הקבינט קיים היום ישיבה וקיבל החלטה להרחיב את הלחימה לתוך עומק לבנון עד הליטאני ואף מעבר לו. ההחלטה התקבלה ברוב של 9 בעד ושלושה נמנעים -שמעון פרס, אופיר פינס ואלי ישי. יש מצבים שבהם נבחר נושא תפקיד אינו יכול להרשות לעצמו שלא לקבל החלטה, ועליו להכריע. לא ראוי, שמנהיג נבחר, חבר קבינט הנדרש לקבל החלטה האם ללכת למהלך צבאי בעל השלכות מרחיקות לכת או להימנע ממנו, יתחמק מהתפקיד שהוטל עליו. מנהיג, שבעת מלחמה, כמו ברגעים אחרים בחיים שבהן חייבים להחליט, לא עושה את המוטל עליו, ראוי שלא ימצא בעמדת קבלת ההחלטות. נכון יעשו השרים פרס, פינס וישי אם יתפטרו מהקבינט.
בעת הלוויתו של סמל יהודה גרינפלד שנפל בכפר גלעדי, בחרה אחותו שושי להפוך את הרגע הנורא בחיי אדם – אבדן היקר לו מכל להפגנה פוליטית. מצלמות הטלוויזיה הסוקרות את הלוויות הנופלים רגישות מאוד לכאב המשפחה ונוהגות על פי העקרון, שאין אדם נתפס בעת צערו ושאין מתווכחים עם הורים ובני משפחה שכולים, וטוב שכך. קריאתה "אני מתחננת לפני כל החברים שלך, ולפני כל הכתומים, תחזרו עכשיו הביתה". פנייתה לחיילים מתנגדי הנסיגות מהשטחים הכבושים בעזה ובגדה, לנטוש את הלחימה שנמצאת בעיצומה ולסרב לשרת בצה"ל, ראויה לגינוי.
כששמעו בשכם על האסון, בו מצאו שנים עשר ישראלים את מותם, מפגיעה ישירה של טיל חיזבאללה בכפר גלעדי, צהלו התושבים ויצאו לרחובות בתהלוכות שמחה, ובעלי חנויות חילקו ביד רחבה דברי מתיקה לעוברים ושבים. נזכרתי בפסוק ממשלי : "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך". אני רואה בפסוק זה פסגה של אנושיות – מוות ואפילו מות אויבך אינו יכול להיות סיבה לשמחה. כלומר, גם אם אתה חייב להקדים ולהרוג את הבא להרגך – אל תשמח בנפלו ואל תגל בכשלו. אני זוכר מעט מאוד ארועים מבישים שבהם שמחו כאן ביננו כשהאחר, האויב שנוא הנפש מת. אחד המחזות הנדירים והמבישים האלה היא ההילולה של ישראלים סביב קבר של ברוך גולדשטיין שרצח 29 ערבים במערת המכפלה. אך שוב ושוב חוזרות התמונות אצל חלק משכננו הפלסטינים, שלא יודעים את נפשם מרוב שמחה ורוקדים על הגגות כאשר מתינו מונחים לפנינו. כנראה שאין חדש תחת השמש, שכן גם על כך כבר נאמר בקינת דוד על שאול : "אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים" שמואל ב'.
מי שלא הפך את הישגי מלחמת ששת הימים להסכמי שלום תמורת שטחים.
מי ששלח אזרחים להתנחל בשטחים שנכבשו.
מי שלא מנע מגוש אמונים להתנחל שלא כחוק ובלא רשות.
מי שנכנע לגוש אמונים והכשיר בדיעבד התנחלויות לא חוקיות ולא מאושרות.
מי שאפשר פעולות אלימות ולא חוקיות מתמשכות של מתנחלים כנגד תושבים ערביים אדמתם ורכושם.
מי שהוביל התנגדות אלימה בניסיון למנוע פינוי התנחלויות.
האם יש לכל אלה יד בהפיכת חלקים מצה“ל לחיל מצב?
צה“ל עסק בין היתר בשנים הללו בתפקידים הבאים:
שליטה באוכלוסיה אזרחית כבושה.
דיכוי התקוממויות (אינתיפאדה) של אוכלוסיה אזרחית כבושה.
סיכול פעולות טרור של פרטים וארגוני טרור פלסטינים.
ניהול נקודות ביקורת במחסומים.
מתן שרותי שמירה ואבטחה של התנחלויות וצירי תנועה.
מתן שרותי ליווי הסעה של מתנחלים.
חיפוש ומעצר פלסטינים ומתנחלים חשודים או פורעי חוק.
פינוי של התנחלויות ומתנחלים סרבנים, מתנגדים או אלימים.
האם יכול להיות שהכיבוש שהשחית את החברה הישראלית, פגע ביכולותיו של צה“ל, והפך את חלקו מצבא חזק לחיל משמר ולחיל מצב?
לעתידנו כאן, להגנתנו, אנו זקוקים לצבא חזק, וצבא חזק הוא צבא מתאמן, מתקדם, ממושמע ויצירתי.
