Sub Stance

מנהג נקמת הדם, אינו בא לישב סכסוכים אלא להנציח אותם. בני משפחתו של הנרצח נדרשים לגאול את דמו של יקירם באמצעות הריגת הרוצח. אורית קמיר אומרת שמדובר במעשה שמטרתו לגמול ומניע אותו "חוב של כבוד".
חיסולו בדמשק של עימאד מורנייה יגרור בעיקבותיו מעשה גמול חמור עוד יותר, וכך תמשיך שפיכות הדמים לקלוח בסכסוך במזרח התיכון. בישראל נשמעים קולות של שביעות רצון, אנחות נקמה ותחושה של קימום הכבוד שנרמס. אלא שנשאלת השאלה עד מתי. עד מתי ימשיך מסע ההרג והרצח ? כמה דם עוד יוקז ? למי יהיה העוז לקום ולומר שהוא לא משחק יותר. מתי יקום מנהיג בישראל שיאמר, שלמרות שהיכו בנו והרגו בנו, אנו מחליטים באופן חד צדדי לחדול מגאולת הדם ?

אמי וויינהאוז שגרפה השבוע את פרסי הגראמי, מצליחה בתוך ההתמכרות הקשה שלה לסמים וחרף בעיותיה האחרות ליצור מוסיקה טובה. היא אינה מנסה לטאטא את התמכרותה מתחת לשטיחי הכחשה. היא ישירה כנה ובלתי מתחנחנת. וויינהאוז אינה המכורה היחידה שעל אף חייה הקשים יוצרת. – אמנים רבים מאוד עשו כן בהיותם תלויים באלכוהול ובסמים. רבים נאלצו להסתיר ולהכחיש את מצבם מהתקשורת המוסרנית המונעת ע"י ערכי מכבש אפס הסובלנות של המלחמה בסמים. סביב אחרים בעיקר אלה שנפטרו צעירים נרקמה הילה. הגלוריפיקציה של דמות האמן המיוסר וההרסני משרתת פן אחר – את צרכיה המגונים של החברה ושל תעשיית הבידור והאמנות, לרומם ולהשפיל – להאליל ולקבור.
קיים ספק רב באשר לתרומתם של החומרים הפסיכואקטיביים והאלכוהול לעשייה האמנותית. בשלבים ראשונים, הסמים והאלכוהול  משמשים לריפוי עצמי או כהגנה מול עצמת החשיפה ותובענותה של האמנות, יתכן שחלק מהאמנים מסתייעים בהם גם על מנת להשתחרר מכבלים, יהיו שיעידו על תרומתם להשראה, ליצירתיות ולדמיון. ככל שחולף הזמן החומרים מתגלים כחרב פיפיות – מוסיפים עוד בעיה לשלל בעיותיהם. ההשפעה המרפאה, המשחררת או המגינה הולכת ומתעמעמת וההתמכרות הופכת לרודנית ומרוקנת.

בחירתה האמיצה של אמי וויינהאוז להשתמש גם בתכנים הלקוחים מתוך חייה האישיים לא תסייע להפחתת הדה-הומניזציה של המכורים, אבל לבטח תמשיך ותרקום סביב אישיותה הילת ציפיות שיהיה לזמרת קשה להיפטר ממנה.
את REHAB שזכה בגראמי אתם אולי מכירים וכדאי שתכירו גם את YOU KNOW I'M NO GOOD:

הבוקר התקשרה אלי לעבודה "הגר מהסיינטולוגיה". היא פנתה בעקבות  הפוסט שכתבתי לפני כשלושה חודשים על מסע השיסוי של הכת כנגד הפסיכיאטריה. הציעה שנפגש כדי שתינתן לה הזדמנות להציג בפני עובדות שיפריכו את טענות הועדה הבינמשרדית שקבעה מה שקבעה בעניין הכת הנ"ל. הצעתי לה שתפנה ותנסה לשכנע את הועדה הבינמשרדית. הגר אמרה שהם מעוניינים יותר לדבר איתי. היא שבע שנים בסיינטולוגיה ויש לה ניסיון אישי שונה לחלוטין מהדימוי שיש לחלק מהציבור על הסיינטולוגיה. הודתי על ההצעה ודחיתי אותה. היא ניסתה לקבל ממני פרטים אודותי ולשאול שאלות בניסיון להמשיך את השיחה, או לאמת מה שהיא כבר יודעת או לא יודעת עלי.

אני מקווה שהכנסייה הסייטולוגית לא סימנה אותי כיעד או כאוייב הכת, משום שאני ממש אבל ממש לא אוהב אויבים.

ע.ר נאנס בכלא על ידי שני שותפיו לתא. יתר האסירים שהיו עדים לאונס שתקו ולא התערבו. חלקם טענו שע. הביא את זה על עצמו משום ששיתף פעולה עם חוקריו במשטרה. ע. הכחיש מכל וכל את החשדות והשמועות, אך דבר לא עזר לו – דבק בו שם של משתף פעולה או בלשון האסירים "מנייאק". האונס היה סוג של ענישה וביזוי. ע.ר לא העז להתלונן על האונס ונושא בנפשו את צלקותיו העמוקות.

כ 65000 אסירים (כ 4.5% מכלל האסירים) המוחזקים במתקני כליאה בארה"ב נפלו קרבן לניצול מיני בשנה האחרונה. מחקר שנערך ע"י משרד המשפטים האמריקאי הציג לפניהם שאלה ישירה עליה התבקשו לענות אנונימית – האם עברת ב 12 החודשים האחרונים ניצול מיני ? מנהל ארגון STP – Stop Prisoner Rape אמר שהרוב המחלט של נפגעי המין בבתי הכלא לא יתלוננו לעולם מחשש ומבושה. גארט קניגהם מטקסס מעיד : לאחר שנאנסתי על ידי סוהר הייתי מבועת ומפוחד, הייתי בטוח שתלונה רק תחמיר את מצבי. 2.1% מהאסירים דיווחו  שאסיר אחר פגע בהם מינית ואילו 2.9% דיווחו שאת הפגיעה ביצע איש צוות.

הכלא הוא מקום שבו מרצים אסירים את עונשם. עונשם הוא שלילת החופש – הרחקתם מהחברה לפרק זמן קצוב. על הרשויות להבטיח את שלומם ובריאותם של האסירים. העובדה שבארה"ב יותר ממחצית מהפגיעות המיניות נעשו על ידי סוהרים או אנשי צוות אחרים מטרידה – מחייבת שיפור מנגנוני הבקרה והפיקוח ומעוררת מחשבה נוספת על משמעות הפרטת בתי הכלא.

התצוגה העלובה של הכדורגל הישראלי אינה הוכחה מספקת שהשימוש בסטרואידים אנאבוליים אינו קיים פה ושם בין כדורגלננו. לעומת זאת ליגת הבייסבול האמריקאית שופעת סטרואידים. דו"ח שבדק את הנושא קובע שמדובר בבעיה חמורה שלא תוכל לבוא על פתרונה ללא שיתוף פעולה של כל המעורבים בענף הבייסבול. בינתיים אין שיתוף פעולה כזה. קשר השתיקה פועל היטב, והמידע שמצוי נאסף משחקני עבר כמו בארי בונדס רוג'ר קלמנס ואחרים, שהזדהו בפומבי כמי שהקריירה הספורטיבית שלהם לוותה בשימוש בסטרואידים.
השילוב של הרבה כסף, חשיפה תקשורת לוחצת ותובענות הישגית – דוחפת את הספורטאי לנצחון בכל מחיר, כך הסטרואידים משפרי הביצועים והיכולות, הופכים לפתרון מפתה מאוד, זאת חרף ההשלכות הבריאותיות החמורות. חשיפה לסטרואידים עלולה לגרום להחלשת מערכת החיסון, נזקים ללב, למערכת כלי הדם, לכבד, לכליות, לעקרות, לאימפוטנציה, למחלת הסרטן  ולשינויים אישיותיים. מרבית הנזקים מופיעים רק לאחר הפסקת השימוש בסטרואידים, עובדה שתומכת במנגנוני ההגנה המלווים את ההחלטה של הספורטאי להכניס לגופו את החומרים משפרי ההישגים.

למלחמה בסמים יש לעיתים קרובות מבט צר ומוגבל, והשלכותיה עלולות להיות הפוכות מכוונותיה. היא מתייחסת לשוק הסמים ומחמיצה את התנהגות צרכני הסמים. מחקר שנעשה באוסטרליה ע"י פרופסור ליסה מאהר, בחן את התנהגות אוכלוסיית המכורים להרואין בהזרקה, המחקר גילה שכאשר נוצר בשוק מחסור פתאומי בהרואין חלה אמנם ירידה תלולה בשיעור ההזרקה של הרואין, אך באותה תקופה חלה עליה משמעותית בהזרקת קוקאין. אלא שלעליה בהזרקת הקוקאין יש השלכות נוספות, האחת שמשך ההשפעה (חצי חיים) של קוקאין קצר מאוד בהשוואה להרואין, ולכן כל משתמש נאלץ להזריק יותר פעמים ביום. השניה שהקוקאין פוגם בכושר השיפוט, באופן שהנטיה ליטול סיכונים גוברת, ולכן יש הרבה יותר מקרים של שימוש במזרק משותף, דבר שהעלה פי שניים את כמות ההדבקה במחלות כמו הפטיטיס סי. לפיכך, שינוי כזה חייב נקיטת אמצעים נוספים כמו הרחבת פרוייקט חלוקת מזרקים. זו דוגמא כיצד המלחמה בסמים עלולה ליצור בעיה חמורה חדשה, אוכלוסיית המכורים לא תפסיק להשתמש בסמים כאשר הסם המועדף עליה אינו נמצא בשוק, אלא תנהג כפי שנוהג כל שוק ותעבור לשימוש בסם אחר.

הגיע הזמן לדבר ברור ולומר לצעירים ולמבוגרים : אלכוהול לא שותים מהר ! אלכוהול שותים לאט ! אלכוהול שותים מעט ! מי ששותה מהר והרבה – כוס אחר כוס מסתכן באבדן הכרה ובמוות. בסוף השבוע הזה מדווחים על צעירה בת 23 ונער בן 13 ללא הכרה לאחר שתיית אלכוהול. כמובן שכששותים מהר שותים גם הרבה, ודי מהר מאבדים את היכולת לשלוט על ההתנהגות, כושר השיפוט נפגע, ומוכרת התופעה שבמצב זה ממשיכים לשתות למרות שכבר נמצאים תחת השפעה ושלא באמת "צריכים" לשתות.
באנגליה שוקלים עכשיו להכניס תכניות מניעה מאלכוהול לבני חמש ! מתברר ממחקר שנעשה שם שילד אחד מכל 20 ילדים בני 10-11 דיווח על אירוע אחד של שתייה כבדה בארבעת השבועות האחרונים. בקבוצת גיל גבוהה יותר המצב מחמיר.
הסיכוי שילדים שהוריהם ומבוגרים משמעותיים בסביבתם נוהגים לשתות ימנעו משתיה הם אפסיים. מה גם שהאלכוהול הוא אבן פינה בתרבות הפנאי בחברתנו. המסרים הרבים הגלויים והסמויים הישירים והעקיפים התומכים בשתיה (צפו למשל בטלוויזיה בתכנית הבישול של צחי בוקששטר), אליהם נחשפים ילדים בני נוער ומבוגרים הופכים את החינוך המניעתי לבלתי יעיל.

שבוע לאחר פרסום הכתבה המצוינת של ורד לי "מיליון רסיסים קטנים" על הבית ברחוב פיין 1 , מדווחת העיתונאית (מוסף "הארץ" 16.11.07) על נערה שנמצאה מתה במקום הנורא הזה, ולצידה תגובה תמוהה של מפקד המשטרה "היא במקרה קנתה את זה שם ומתה ממנת יתר".
העיתונות הישראלית אינה מדווחת בדרך כלל, על מקרי המוות כתוצאה מנטילת סמים. הנערה שמתה ברחוב פיין מס 1, מצטרפת לרשימה השקופה והארוכה של בני נוער ומבוגרים שמתו בעקבות שימוש בסמים, ולצידה בני משפחותיהם, הנושאים כאב כפול : את הכאב על אבדן יקיריהם ואת צריבת השתיקה, הכתם וההתעלמות מאסונם.
היכולת של החברה הישראלית להכיל בתוכה את רחוב פיין 1, להטמיע את הפלנטה האכזרית הזו בתוך שגרת החיים והטרדות הקטנות, היא עוד עדות לכך שעברנו פרק שהשחית אותנו. חרב האלימות, הרוע והדיכוי שינתה זה כבר את כיוונה והיא מופנית גם כנגד עצמנו.
הבית ברחוב פיין 1 אינו ההוכחה היחידה לכך שמדיניות המלחמה בסמים נכשלה. חרף כוונותיה הטובות, היא גורמת כנראה להחמרת הבעיה. יש להחליפה בגישה פרגמטית, שתנסה להפחית את נזקי החומרים המזיקים, שתזהה את השימוש בהם לרעה, כבעיה שמחפשת מענה, ולא כאויב שמזמין מלחמה. אז, נוכל להשקיע את המשאבים הרבים שייחסכו בפעולות טיפול ושיקום, וביוזמות להפחתת שיעורי המוות והתחלואה מסמים.

(פורסם במוסף הארץ 23.11.2007)

הנרקן Narcan היא תרופה מצילת חיים (Antidot) שיעילה למדי במצבי מנת יתר שנגרמים כתוצאה מנטילת אופיאטים דוגמת ההרואין. הזרקת הנרקן במהירות לאחר הופעת סימני מנת היתר (נשימה ודופק איטיים חוסר תגובה לכאב), מנטרלת את השפעת הסם ומשיבה סימני חיים. פרוייקט שנערך בכמה מקומות בעולם הוא חלוקת הנרקן ומתן הדרכה לאוכלוסיות שבסיכון גבוה למנת יתר. המצאותו של הנרקן ברשותם של מכורים הנוהגים להזריק הירואין, מגביר את הסיכוי שיעשה בו שימוש יעיל. בבוסטון שבה מספר מקרי המוות ממנת יתר בשנת 2005 היה 544, יותר מפי שניים ממספר מקרי הרצח בירי, החלו השנה בפרוייקט חלוקת נרקן ומתן הדרכה לשימוש בו. במקומות אחרים בעולם מצטברים נתונים באשר ליעילות חלוקת הנרקן למשל בבולטימור שבה החלו לחלק נרקן בשנת 2004 דיווחו  194 מקרים של שימוש מוצלח בנרקן. רעיון חלוקת הנרקן לשימוש עצמי של אוכלוסיות סיכון גבוה למוות ממנת יתר, זוכה לביקורת ומתנגדים הטוענים שיש בכך כדי לעודד את המשך השימוש בסמים והמנעות מפניה לטיפולי גמילה והפסקת השימוש בסמים. ביקורת דומה מושמעת כנגד מרבית הפרוייקטים לצמצום נזקים. כך גם עלון זה שהופק על ידי עורר לצד תמיכה רבה גם התנגדות. בארץ לא מחלקים נרקן, ופעולות להחלפת מזרקים וחלוקת קונדומים למכורים מצומצמות ביותר.

זו היתה עוד מעטפה לבנה גדולה ומכובדת שנשלחה אלי. הפעם מלוס אנג'לס מגוף לא מוכר לי "ועידת האזרחים לזכויות אנוש" ולצידה הלוגו שלה מאזני צדק על יד מאוגרפת, בצבע כחול סולידי, מהוגן. כשפתחתי את המעטפה – שומו שמים, הסולידיות משנה בבת אחת את פניה, שחור מבריק כרומו, דם, דולרים, קברים, אותיות גדולות לבנות, היסטריה פחד – תיק שחור גדוש, שעל כריכתו כתוב בגדול "פסיכיאטריה" ומתחת בכותרת משנה : "תעשיית המוות" ואז "שמים קץ להונאה ולהתעללות של הפסיכיאטריה". במרכז חזית התיק צילום עיגול – כוונות של כלי ירי המסמן את המטרה – חבילת דולרים מגולגלים בתוך שלולית דם ומתחתיה בית קברות – שורות צלבים. הפכתי את התיק וכאן שוב לבן על גבי שחור "פסיכיאטריה היא בוודאי הכוח היחיד ההרסני ביותר שהשפיע על החברה בשישים השנה האחרונות" ציטוט מפי "ד"ר תומאס ז'ס פרופסור לפסיכיאטריה בדימוס" (הכוונה מן הסתם לתומאס סאס שנמנה עם הזרם הידוע בשם אנטי פסיכיאטריה). כלומר מאז נפילת היטלר לא קם לחברה האנושית כוח הרסני יותר מהפסיכיאטריה…התיק נפתח ובתוכו עלונים מדורגים (הנה כצפוי, תמונתו של היטלר צצה)  שכולם מעוצבים באחידות ומעבירים את אותו המסר, חוברת, שני DVD ומכתב אישי שאחזור אליו, על הכריכה הפנימית שבעה ציטוטים מפי "שדר בתכנית הרדיו הממלכתי", "שר", "פרופסור", "נשיא אסוציאציה של האו"ם" (רק רגע אסוציאציה ? נשיא אסוציאציה ? של האו"ם ? מה זה ? או או… אני מנחש שזה כנראה תרגום כושל של Association…) "היסטוריון", "סגן נשיא, סניף האגודה האמריקאית לקידום שחורי עור" ולבסוף ציטוט מפי "חבר רשות מחוקקת" –  אף לא שם אחד מפורש – כולם תארים. המכתב פונה אלי בשמי ובמילים "מר יקר" והוא נושא את חתימתו של כותב המכתב, שקל לפענחו Miles Watkins ומתחתיו בעברית "נציג בית הנבחרים – מאט תרוקמורטון (יוטה)", כלומר אין שום קשר בין החתימה לבין השם המודפס תחתה. לסיכום: החומר ירוד, איכותו רעה, נמהר משהו, היסטרי לא מתוחכם, פונה אל הנבהל, אל החוליה החלשה המבועתת, הוא אינו מנסה לשכנע אלא להפחיד כמעט כתבתי מנסה לשטוף את המוח ולהדיח.                                                                                                    אני מודה, מיד ידעתי במי מדובר. לא היה לי ספק מי עומד מאחורי מסע ההפחדה המיליטנטי הזה. חיפשתי את שמו, אבל הוא מסתתר. כנראה שיש לו סיבה טובה להסתתר, יותר ויותר אנשים כבר למדו לקשר את שמו עם משהו שלילי ומסוכן. ולכן הוא נמצא כרגיל מאחור בעמודים הפנימיים, בשוליים. הוא מסווה את עצמו מתחת לשמות שונים לגופים, מכונים, ועדות עמותות כמו נרקנון, קרימינון, ועדת האזרחים לזכויות האדם, נוער למען זכויות האדם הבינלאומי, הדרך אל האושר, עמותת מגן לזכויות אנוש בישראל, המכון לאיבחון עיסקי, העמותה לשגשוג ובטחון במזרח התיכון, איגוד היועצים העיסקיים הבינלאומי, ריטה זוהר, יעוץ עיסקי, קליר סנטר, תנופה פתרונות ניהוליים ועוד ועוד, מי שעומד מאחורי כל אלה, ומאחורי חלק נכבד מדואר הזבל שמגיע אלינו ורוצה לשכנע אותנו שבידיו הפתרון לעשות מאיתנו אנשי עסקים או מנהלים או בני אדם יותר מוצלחים. האירגון הזה, המשקיע מאמצים לחדור ללב העשייה החינוכית – לבתי הספר גני הילדים והקייטנות, שמנסה למצוא אחיזה בקרב ידוענים, שחקנים, שדרי טלוויזיה, אנשי עסקים ולמשפיעים, אבל גם לחדור לתוך מערכות השיקום והחינוך בשירות בתי הסוהר, לצבא, ולתחום הטיפול במתמכרים. מי שעומד מאחורי כל אלה היא הכנסייה הסיינטולוגית, שתופסת מקום נכבד בדו"ח הועדה הבינמשרדית על כתות בישראל, ונחשבת לאחת הכתות הפעילות בישראל. חומר התעמולה שהגיע אלי הוא חומר הסתה שנוקט בדרך של הפחדה ועיוות. הנושא שעל הפרק אינו הפסיכיאטריה, שכן היא אינה זקוקה למליצי יושר – בתי הספר לרפואה בכל העולם, אלפי מאמרים מקצועיים המתפרסמים מדי שנה בכתבי עת מקצועיים מוקפדים הנוקטים באמות מידה מדעיות מחמירות עושים את העבודה טוב ממני. הנושא שעל הפרק היא הכנסייה הסיינטולוגית גוף שמטעה את הציבור, שעלול לגרום לכך שבני אדם שזקוקים לטיפול פסיכיאטרי או לאישפוז פסיכיאטרי, ושמצבם ממילא שביר, שחלקם מפוחדים חשדנים ומדוכאים, לא יפנו לקבל עזרה, ובשל כך מצבם ילך ויחמיר, הם ישקעו בתוך כאבם ועולמם המיוסר. מסע תעמולה זה, יגרום חלילה לכך שאנשים שתרופות (כולל תרופות פורצות דרך מהדור החדש) שיש ביכולתן לשפר מאוד את מצבם ואפילו להציל את חייהם ולגאול אותם ואת בני משפחותיהם מסבל נורא, אנשים אלה ימנעו מליטול את התרופות, וכל זאת, בשל דברי הבלע. הגיע העת שמשרד הבריאות וראשי מוסדות בריאות הנפש בישראל, יפרסמו אזהרה לציבור מפני מסע השיסוי של הכנסיה הסיינטולגית, ולא יפקירו את האזרחים חשופים לתעמולה מזיקה ללא כל מענה.

אתמול רואיינתי בתכניתו של ירון וילנסקי בגלי צה"ל. בשל אילוצי זמן לא השלמתי את דברי – אז הנה שתי נקודות בשולי הארוע הקשה שהיה בפרדס חנה:

שתיית בינג' (Binge drinking ) היא שתיית אלכוהול מסוכנת מאוד. מדובר בשתייה של כמות גדולה של אלכוהול בפרק זמן קצר . זו שתייה שמאפיינת צעירים ובעיקר צעירים שאינם מנוסים בשתיית אלכוהול. בארה"ב היכן שקיימת הגבלת גיל – עד עשרים ואחת, מכירים את מנהג צעירים שמלאו להם 21, לציין את יום ההולדת בשתיית 21 כוסות אלכוהול. מסיבות יום הולדת אלו הפכו במספר מקרים למסיבות מוות. הדבר מעלה את הצורך בחינוך לשתייה מתונה, והיכרות עם העובדה שאלכוהול עלול להיות משקה מסוכן.

כשמישהו בסביבה מרגיש רע בעקבות שתיית אלכוהול או נטילת חומרים – אינו מגיב או נראה רע – נשימתו כבדה או דופק חלש, אל תברחו. חשוב מאוד להזעיק מ.ד.א, אל תנסו להשקות אותו בקפה חלב וכיו"ב הוא עלול להחנק, אל תכניסו אותו לאמבטיה עם מים כדי לעורר אותו הוא עלול לטבוע או להחנק. אני מכיר כמה סיפורים עצובים שבהם מחשש מהסתבכות ניסו לטפל לבד במישהו שהיה במצוקה בעקבות שתייה ונטילת סמים, והעזרה שהוגשה רק החמירה את המצב. לכן, אל תקחו סיכונים – הזעיקו עזרה.

'Power hour' binge drinking

הזנות מפגישה לעיתים קרובות בין אומללויות – נשים חסרות ישע שגורלן התאכזר אליהן וגברים בודדים המחפשים פורקן. חיי הזונות הנותנות שירותי מין כשהן מנוצלות, מושפלות, חשופות לאלימות, להדבקות במחלות קשות ובעיקר עובדות על מנת לממן את ההתמכרות שלהן או של אחרים לסמים, הם ללא ספק חיים קשים. גם הלקוחות הנהנים משירותי המין, הם בחלקם גברים אומללים, בודדים, נידחים, עבדים לתשוקותיהם, בעלי מופרעויות המתקשים למצוא מענה בקשר אנושי במפגש חופשי. הניסיון למגר את התופעה באמצעות חקיקה שתטיל עונשים על הלקוחות, מקורו ברצון מובן אך תמים, לצמצם את התופעה, מתוך שיקול שההיצע יקטן בעקבות הביקוש. אלא שספק רב אם הביקוש יקטן משמעותית, משום שלא מדובר כאן בשרות או במוצר רגיל כי אם בהתנהגויות שמקורן בדחפים בצרכים קיימים. תאור הבעיה במונחים של הטובים והרעים או ליתר דיוק הקרבנות הזונות המנוצלות והמושפלות מול הגברים הרעים הקונים מין בכסף, הוא שטחי ומטעה. טובים ורעים יש כרגיל בעולמנו גם כאן וגם כאן. בשוליים החברתיים פועלים בני אדם שמאז ומעולם היו מוגבלי אפשרויות, איכות ותוחלת חייהם נמוכה, והם הראשונים להיות מובטלים, חסרי בית, חולים, אסירים, מכורים לסמים ואלכוהול וזונות. קרוב לודאי שאם החוק יתקבל הוא לא ימגר את התופעה, ואולי אפילו יחמיר אותה. גם למציעי החוק ברור כבר עתה, שהגרעין הקשה של זונות המכורות לסמים או זונות המגיעות מרקע פסיכו סוציאלי קשה לא יושפע מהחוק, אלה נשים שבכל מקרה ישארו בזנות. הגרעין הקשה של גברים שחיי המין שלהם נשענים על ביקור אצל זונה, גם הוא לא ישנה את הרגליו. סביר להניח שהחוק אם יתקבל, ידחק את הזנות למקומות חשוכים יותר תרתי משמע. הזונות הנוטות לעבוד יחד או בקירבת מקום לחברותיהן, בין היתר משום שהן מרגישות כך יותר בטוחות , תמצאנה את עצמן עובדות לבד במקומות אפלים, כדי שאוכפי החוק לא יצליחו לשים את ידם על הלקוחות, וכך הן תהיינה חשופות יותר לסכנות – לאלימות ולניצול.
כמו שהמלחמה בסמים נכשלה בהשגת יעדיה – שוק הסמים נשלט בידי הפשע המאורגן, צרכני הסמים ממלאים את בתי הכלא וחוזרים שוב ושוב לסורם, כך גם המלחמה בזנות – כשלונה מובטח. במקום להיטיב עם מוכי גורל אלה יגביר החוק המוצע את מצוקתם. האלטרנטיבה אינה ליגליזציה של הזנות. יש להשלים עם נוכחות הזנות השלמה פרגמטית, אך ודאי שאין לעודד את הזנות או לראות בה מצב רצוי. את האנרגיה המבוזבזת על חקיקות נפל, ניתן להפנות לפעולה למניעת וצמצום נזקים, לטיפול ושיקום זונות. במקומות שונים בעולם נעשית עבודה חשובה להגנת זונות, לשמירה על שלומן ובריאותן ולסייע להן להחלץ מעיסוקן.

שתי תמונות שצילמתי במרכז לטיפול במכורים הומוסקסואלים וטראנסג'נדרים בהוליווד .המרכז פועל ברוח גישת צמצום הנזקים Harm Reduction חלק מהמטופלים במרכז עוסקים בזנות . באחת התמונות ניתן לראות מגש ועליו קונדומים המחולקים חינם לבאי המרכז: