ר' שייע והגרצ"מ

24 במאי 2010

נדמה ששנות אור מפרידות ביננו, שאנו חיים בעולמות שונים וליתר דיוק עולמות הפוכים. לפעמים אני מתבונן בהם בהשתאות, אולי גם ביותר משמץ של מיאוס שאנו החילוניים סיגלנו לעצמנו, מתקשה לבודד אחד מהם מההמון לבוש השחורים ליחד אותו לעשות אותו אדם ולא חרדי. אך הם כה דומים בעיני זה לזה, לא רק בלבושם ובזקניהם אלא גם בתנועות גופם. האם הם תמיד ממהרים נבלעים, או שאני הוא זה שחולף על פניהם ונוטה להטמיע אותם בתוך המוניותם ומטשטש את המבדיל בינהם. איני מצליח להיזכר שהיה לי אי פעם מכר חרדי שלא לדבר על מכרה חרדית. האם זה בכלל יכול להיות שלאישה חרדית יהיה ידיד כמוני ? לפעמים אני יוצא לטיול רגלי בשכונותיהם ומרגיש זר ומוזר, – ילדיהם מתבוננים בי בעיניים פעורות כאילו הייתי דוגמית ל"ערב רב". שם בשכונותיהם המגובבות אני מדמה את עצמי צועד ברחובות של עיירה יהודית בפולניה, שבה חיו אבות אבותי, מטייל שעה קלה לאחור במכונת הזמן. המשיכה שלי אליהם היא סקרנית אבל לא רק. יש עוד משהו עלום ולא מובן. איזה חוט דק מאוד, ישן נושן, שמחבר אותי לשם. האינטרנט מאפשר הצצה נוספת לתוכם. בתחילה הרגשתי שאפילו שפה משותפת אין לנו, שהעברית שלנו שונה, ואז הרשתי לעצמי להבין שיש ביננו גם קווי דמיון. הנה שני קטעי וידיאו, בראשון מדבר ר' שייע על סוגיות חינוך, הקשבתי לו קשב רב, והצלחתי לא רק להבין אותו אלא גם להכיר בעובדה שמשפחות חרדיות מתמודדות עם דור חדש של ילדים בדיוק כמונו, שמה שעבד פעם, שוב אינו עובד היום. ששיטות החינוך הישנות שוב אינן יעילות, שגם אצל ההורים החרדים יש משבר סמכות וכנראה גם מבוכה רבה. ר' שייע (ר' יהושע פינק) הוא אדם שמקרין חום אנושי ותבונה ואומר דברי טעם. זה הקטע הראשון. הקטע השני הוא קטע שבו מופיעה דמות שנקראת "המשפיע החסידי הגרצ"מ" הלא הוא ר' מאיר צבי זילברברג. הגרצ"מ "המשפיע" כשמו כן הוא,- תפקידו הוא לעורר ולהלהיב לדבר תורה, הוא נותן הופעה, והמופע שלו הזוי לחלוטין, הכלאה של פורטיס וג'ו קוקר בימיהם הטובים. נסו לרגע להתבונן בו ללא המדים החרדיים, אחר כך, נסו לסגור את הווליום ולצפות רק בתנועות הגוף שלו, דמיינו אותו בג'ינס ובטי שירט עם מוסיקה אלקטרונית. כן אני בהחלט יכול לראות אותו על במה חשוכה, מתודלק היטב ומחובר רק לעצמו ולגיטרה שתלויה עליו בטריפ אינסופי כשסביבו קהל צעיר שקופץ נלהב. אז הנה הקטע השני.

תמונה מהחיים בק"ק

26 בספטמבר 2008

התקרית ההיא אינה מרפה. אחרי ניסיון ההתנקשות בחיי פרופ זאב שטרנהל היא מתחברת לתמונה הגדולה והמאיימת.

ברחוב אגריפס בשוק מחנה יהודה היתה המולה. מצד אחד עמד אוטובוס ובו תיירים. שלשה ארבעה מהם עמדו מחוץ לרכב, אחד מהם אחז דרבוקה, הם נראו ספק המומים ספק נבוכים. ומהצד השני עמדו שני חרדים צעירים לבושי שחורים אדומי פנים, מיוזעים ומלאי רוח קרב. אחד מהם צרח כנגד התיירים וגרש אותם. וחברו עשה תנועות ידיים מאיימות ופראיות והוסיף גידופים. צילמתי. קשה היה להבין את תוכן הדברים אך הצלחתי לקלוט את "האפיפיור ימח שמו". ילד חרדי כבן 12 התקרב אל התיירים וניסה לדחוף אותם. אחד מהעוברים ושבים בלם אותו ונזף בו. חרדי שלישי קרע לגזרים נייר כלשהו, התקרב לעבר התיירים והשליך את הקרעים לעברם. ניסיתי להגיע אל האוטובוס ולומר להם שאני מצטער על מה שקורה להם כאן. אך התיירים עלו  לרכבם ועזבו את המקום. הם כנראה הרגישו ובצדק, שהמקום אינו בטוח ושהם לגמרי לבד.
ככה מול עיני, תמונה שנמשכה דקה. לקח לי זמן להבין שבאמצע הרחוב השוקק, באמצע היום, יכולה קבוצה של תיירים אולי צליינים, להיות מותקפת על ידי שנים שלושה בריונים חרדים, בשל דתם או בשל היותם שונים או בשל כל סיבה אחרת, בעוד שהקהל מסביב העומד וצופה בתקרית האלימה, אינו מבין בדיוק מה מתחולל מולו ואינו נוקף אצבע. הרגשתי שמאוד קל להיות חלק מההמון הפסיבי שלא עושה כלום, שאתה בחלק מהזמן לא קורא את המצב, המום וכנראה חושש לנקוט עמדה. קרוב לוודאי שרבים מרגישים בטוחים יותר בצד הלא נכון של המתרס.

השנאה הרבה כלפי השונה, העוינות כלפי מי שחושב אחרת, מי ששייך לדת שונה, כלפי מי שמתלבש לפי טעמו הולכת וגוברת. הדרישה לסובלנות ולהתחשבות היא ברובּה חד צדדית.

IMG_9152-1.JPG

IMG_9419.JPG

מעשה במחשוף

15 ביולי 2008

חדר ההמתנה של רופא אף אוזן וגרון. מרכז ירושלים. רחוב שץ פינת שמואל הנגיד פינת בצלאל.  ממול בנין המחלקה לארכיטקטורה, לידו בית האמנים. קומה שניה מעל בית הקפה, חדר המתנה. ארבעה גברים – שני צעירים חרדים, גבר עם חולצת טי אדומה וכיפה שחורה וציצית מציצה ואני תינוק שנישבה. ארבע נשים – שתיים צעירות חרדיות עם תינוקות  אישה חרדית כבת ארבעים וחמש ואישה חילונית בת גילה. הגברים החרדיים עסוקים בקריאה. אחד מהם עונה מעת לעת בלחש לנדנודי הסלולרי "יו יו". חם. הד"ר אף אוזן וגרון לא משחית כספו על מזגן ומחפף במאוורר חד רגל. החרדית המבוגרת מגלה את המחשוף של החילונית. מחשוף חילוני תיקני, שגרתי בהחלט, היא אוחזת בחולצה של החילונית ומנסה לכסות את מחשופה. אני משפשף את עיני כלא מאמין. על פניה חיוך רחמנא ליצלן טבול באהבת ישראל. היא מכסה בכף ידה את שטח החזה החשוף של החילונית ולוחשת לה דברי נועם ומוסר. אני קורא את שפתיה "לא יפה… לא נעים… צריך צריך…" החילונית נראית הלומה, הודפת בעדינות את ידיה של החרדית מנפנפת בחולצתה ואומרת "חם חם". החרדית תוקעת את עיניה לתוך המחשוף ומרעיפה בלחש דברי אבות ומסבירה לכופרת לא נעים… יש פה גברים… אלהים ישמור אותך יביא ברכה ורפואה שלמה. צריך צריך…החילונית עוטה פרצוף אנא כורדיה רוסיה הרצגובינאית מצויה, לא מכירה לא יודעת דברי אל העצים ואל האבנים, מה באמת פרקו את הפלמ"ח ? ושומרת על קו ההגנה "אוף חם חם".

Calatrava's Bridge