תסמונת גינות סחרוב
נכתב בתאריך 28 באוגוסט 2006 מאת משה קרוןאתם מכירים את המצב הזה שיש אבל בעצם אין. כמו אותן כריכות קרטון מצופות משהו דמוי עור של אנציקלופדיות, ביוגרפיות וכל כתבי, המפארות ארונות ספרים במעין ספרים, אבל אין ספרים.
אמא שלי אומרת שבכל הסתבכויות הנשיא קצב אשמה הויאגרה. לאחר הכחשותיו הגורפות, לא אופתע אם הוא יטען בבוא היום לאי שפיות מינית זמנית, שהוא צדיק תמים ומונוגמיסט, אבא תרזי לפחות, שנפל קורבן לגלולת התכלת. והוא בכלל לא היה שם, כלומר, הגלולה יצרה הולוגרמה נשיאותית בעלת זיקפה חצי שעתית, שהקשר בינה לבין א' אין לו דבר וחצי דבר עם כבוד הנשיא משה קצב. הירשזון שר האוצר. מישהו באמת מרגיש שהוא שר אוצר ? או שר הבריאות, מישהו באמת מרגיש שבן יזרי שר ? בריאות ? ועמיר פרץ בביטחון ? אבל במקרה של אולמרט, זה אחרת. הקרטון עשוי טוב, הוא מוקף בחברים עשירים, בעיתונאים מקורבים, הוא מתנסח יפה, מהוקצע וזורם באנגלית. אך כשהיינו צריכים מנהיג שיוביל שיכריע , קיבלנו סוחר נדל"ן זיגזגי עם נפש של מהמר, שדוחה את סגירת המו"מ לעוד כמה ימים כדי לשפר את החזות ולהתיש את המוכרים קצרי הרוח. למצב החלול הזה, לניסיון להגיש מצגת לוליינית, להשיג "תמונת ניצחון", לשלוף קלף קוסם מנצח מתוך "בנק המטרות" אני קורא "תסמונת גינות סחרוב". תסמונת גינות סחרוב – על שום מה ? על כך, שכולנו שומעים יום יום על קשיי התנועה בכניסה לירושלים, על הפקקים מסיבוב מוצא או מגינות סחרוב. סיבוב מוצא הוא עקומה ועוד איזו עקומה, אבל גינות סחרוב ? אין דבר כזה "גינות סחרוב" סימן קריאה. יש כיתוב חצוב באבן בעברית, אנגלית רוסית וערבית. יש שעון. יש שלט הקובע מועדי כניסה ויציאה של השבת הדיגיטאלית, פה ושם פזורות כמה טרסות, עם תאורת לילה חסרת השראה, המנסה להאיר את הריק. כולנו שומעים, מדווחי תנועה ברדיו על גינות סחרוב, אבל גינות סחרוב הן אשלייה גירסה סלאחשבתית עדכנית להולכת שולל. ימינו הם ימים של פוזה סיליקונית, של דימוי. של כאילו, החזות היא הכל. יש חזות ואין חזון.
