הגרעפס
נכתב בתאריך 15 ביוני 2009 מאת משה קרוןאיך שכולם מתמוגגים התינוק גיהק ! הוא סיפק את הסחורה. אפילו הדוד העשיר באמריקה שבע רצון. באו גם הסב והסבתא והדודים מכל רחבי הארץ, באו מכרים וחברים שכנים וידידים כולם התאספו וישבו סביבו. המצלמות צילמו והמיקרופונים קלטו בשידור חי. ימים דיברו על זה, היו כאלה שאמרו שהתינוק לא יגהק ממש, יכול להיות שתצא לו איזה גניחה דמוית חצי גיהוק, מנגד היו אחרים שאמרו שהוא יפתיע את כולם ויגהק בפה מלא כמו גדול. הדודות מהצד השני אמרו שהן כבר מכירות אותו ואין להן ציפיות לגיהוק, התינוק הזה לכל היותר יפריח נפיחה גדולה, אבל גיהוק הוא לא מסוגל לספק. התינוק הזה לא בנוי לגיהוקים. וכך כולם התאספו ולבשו את מיטב מחלצותיהם, ונעלו את מיטב מנעליהם, הדודות ביקרו לכבודו במספרות ועשו מניקור ופדיקור. הדוד אודי לא הגיע הוא היה בחו"ל אבל אמר שלדעתו יהיה משהו מעורפל עמום ומוכחש. כשהגיעה השעה, כולם ישבו מתוחים, מחאו כף, קמו לכבודו והתיישבו לכבודו ונשענו זקופים ומתוחים על מסעדי כסאותיהם. התינוק היה צח וענוג, מאופר וחגיגי כפי שלא היה זמן רב. קצת התרגש וניכרה בו גם מתיחות קלה. הוא השמיע את כל ההגיים השחוקים המוכרים ובין לבין היה גרעפס קטן. היו כאלה שאמרו שהוא לא ממש גיהק, שהוא יצא ידי חובה, אבל גם אלה וגם אלה מודים שיצא לו גרעפס. אכן נפלט ממנו גרעפס, גם אם הוא לא גיהק בדיוק שתי מדינות לשני עמים, גרעפס היה. איזו הקלה.
