אנדרטה לזכר האחד עשר שנפלו באסון בית המכס העליון
19 ביוני 2017חמישים שנה של שתיקה והשתקה תמו. חנוכת האנדרטה בבית המכס העליון מסמלת את קץ ההסתרה וההעלמה של אסון בית המכס העליון, בו נפלו 11 חיילי גדוד 13 בפיצוץ מחריד של בונקר סורי. אלה הדברים שאמרתי בטקס ואחריהם דברים שאמרו מיכל אונה אחותו של עובדיה זנדני ז"ל, משה צאיג אחיו של ניסים צאיג ז"ל וזאב שרון שהיה בעת האסון חייל בפלוגה:
משפחות שכולות יקרות, מפקדים ולוחמים, אורחים יקרים.
כאן, היום לפני 50 שנה, מעבר לכביש, מול בית המכס העליון ארע אסון בו נפלו אחד עשר לוחמי פלוגה ד' מגדוד 13 של גולני. פיצוץ מחריד הרעיד את האדמה ואת חיינו. מול עיני, גשם של אבנים שחורות בישר את הרע מכל. לפני ימים אחדים שוחחתי בטלפון עם גרשון בלהורן, מ"כ שהיה באותה שעה בכח שתפס את החרמון. גרשון סיפר לי שמשם שמע וראה את הפיצוץ, מהחרמון. חיים צעירים באו לקיצם, חיי משפחותיהם נצרבו בכאב השכול והאבדן. אחד עשר חיילי צה"ל נפלו – מילה לא נכתבה בעיתון וידיעה לא שודרה ברדיו. עלינו חבריהם נגזרה שתיקה ארוכה.
ליד המאהל הפלוגתי בבסיס האימונים של הטירונות במחנה בן עמי, קידמה אותנו הכתובת "קשה באימונים – קל בקרב". מי שעבר בשדה קרב, יודע היטב שלכתובת הזו אין שחר. מהקרב יוצאים מובסים, גם המנוצחים וגם המנצחים. בן שנפל, חבר שלא יחזור לעולם, קולות הקרב, הריחות ומראה המוות שאינו מרפה – כל אלה אינם "קלים". קשה באימונים, אכן קשה, אך קשה עד מאד בקרב, עצוב מאד וכואב גם כשקולות הקרב נדמו. רבים ביננו נושאים צלקות ויש אף כאלה שפצעם מסרב להגליד.
חמישים שנה עברו, והיום אנחנו עומדים כאן נרגשים מול האנדרטה לזכר אחד עשר הלוחמים שמותיהם בליבי. הוריהם לא זכו לרגע הזה. לא עומדים עמנו כאן באתר זיכרון זה האימהות והאבות שליבם נשבר: חנה ושמעון הוריו של יעקב איטח, שרה ואלישע הוריו של יוסף אלישע, נוילה ויעקב הוריו של אליהו בן יקר, חביבה ומאיר הוריו של אברהם בסון, יונה ויפת הוריו של אהרן ג'מיל, זוהרה ויחיא הוריו של עובדיה זנדני, סולטנה ואברהם הוריו של שמואל לוי, שרה ומשה הוריו של יעקב עזר, ברכה ושלמה הוריו של ניסים צאיג, רבקה ואברהם הוריו של אליהו קרן, נסיה ובכור הוריו של גבריאל תמאם עליהם השלום.
מי יתן ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
משה קרון.
דברים שכתבה ונשאה מיכל אונה אחותו של עובדיה זנדני ז"ל
בטקס חנוכת האנדרטה לחללי אסון בית המכס העליון
עת שהירי והסער נדמו
ותמה המלחמה ובא השקט לרמה
וירדה השלווה וכבר היה
נדמה כי הושלמה המשימה ותם הקרב
או אז הגיעה אחת. רק
עוד אחת. המשימה האחרונה
סדורים בשורה פסעתם
אחינו המופלאים אל בטן האדמה
זקופים וגאים אחד עשר
עלמים אחד עשר פרחים
לפתע רעש רועם קול נפץ
אדיר למרחקים נשמע
והמתה האדמה ועשן עלה
ומטר אבנים ירד
ואז שוב דממה עוטפת
ושוב השקט בא אך לא השלווה
כי הדממה דממת מוות
היא
והנשמה גועשת רועשת
שואלת: מה היה מה קרה
ועולה שוש ושוב השאלה
אך היא נותרת כחידה
את התשובה לעולם לא
נדע. ואיך נדע ? ואתם אינם
המוות פגש אתכם טרם
זמנו שירת חייכם נפסקה
אחינו האהובים
והמופלאים חצי מאה עברה
אתם בני עשרים ואנו
כבר כפופים קמעה
העצב את ליבנו לוחץ אך
עוד חי בנו הזיכרון
לו רק התקיים בכם
הפסוק: וראה בנים לבניך…
לו רק חלקו התקיים אך
אתם גם בנים לא ראיתם
ואם מלמעלה אתם צופים
הן תראו שהשרשרת נמשכת
שאנו אחיכם קיימנו
למענכם וצאצאנו חלקם אף נושאים את
שמכם
במעמד זה אנו מבקשים
את סליחתכם
מאז לכתכם יובל עבר
וכל העת לא הונצח שמכם
כראוי לכם ולא נעשה
דבר
אך היום זה היום
קיווינו לו הגיע ומשאת נפשנו
התגשמה
בזכות חבריכם הנפלאים
בזכות אנשים רבים וטובים אחרים
יחד הגענו עד הלום
במרחק פסיעות אחדות
מהמקום בו עליתם בסערה השמימה
בדיוק היום לפני 50 שנה
וכאילו רק אתמול כל זה קרה
עומדים אנו ומוקירים
את זכרכם ליד גלעד שהקמנו המנציח
את שמכם
גלעד המדמה לשונות אש
וסביבו חרוטים שמותיכם
זה לצד זה במעגל אחד
שאין לו סוף ואין לו התחלה
גלעד ופינת הנצחה
שיספרו את סיפורכם לדורות הבאים
נושאים אנו אתכם
בליבנו אחינו היקרים והבלתי
נשכחים
ונמשיך לשאת לעד
יהי זכרכם ברוך
דבר המשפחות בטכס חנוכת האנדרטה בבית המכס העליון
נשא דברים משה צאיג נציג המשפחות השכולות בתאריך 15.6.17
התגשם החלום אחרי 50 שנות שבר וסבר.
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה אמן".
פנייה: משפחות יקרות, חברים נאמנים, מר ליאו גלזר, תורמים נדיבי-לב,אל"מ יואלי ראש עמותת גדוד 13 גולני,מגד' גדוד 13 גולני,
נכבדי כולם.
תודות לתורמים: תורמים רחבי לב ויקרים מי במעש ומי בעצה טובה ומי בקידום
ההקמה של האנדרטה ומי שנשאו בעול על כל המתלווה לכך-אני נשבע בשמן של
המשפחות השכולות כי אנו ננצור בליבנו לעד את תרומותיכם,ואת ההוקרה
העצומה שאתם מביעים בעצם נידבת ליבכם .והחסד הזה לא ישכח מליבותינו עד סוף כל הדורות.
תודות לועדה המארגנת-אנשי המעש: לא אזכירכם בשמותיכם אך מי איננו מכירכם. גם כאן לא אמנה את שמותיכם שמא אחטא בכך שאשכח,חלילה,מי מכם. אתם אנשי המעש אשר עשיתם ימים כלילות ולא חסכתם מעצמכם יגיעה רבה וזמן רב כדי לטרוח,לעמול,לארגן,לבקר,לפקח ולהביאנו עד הלום, למעמד המיוחל הזה כעת חיה. אתם הגשמתם את חלומנו,חלום של אחים/הורים/חברים ואוהבים – תקוה של יובל שנים.
הכיתוב על האנדרטה: אחינו/בנינו עלו בסערה השמימה ככתוב במקורותינו ועל גבי האנדרטה(אני מצטט)"ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים.ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים". כמה סימלי המעמד הזה וכמה דמיון יש בו לנסיבות קריעתם של אחינו/בנינו מחיק משפחתם ומחיקה של מולדתנו.
החזון לעתיד: תמו 50 שנות אבלות ואלו מפנות את מקומן לגעגועים עזים לנופלים, געגועים השמורים עמוק עמוק בליבו של כל אחד מאיתנו. ולנו המשפחות והחברים נותרה נחמה פורתא אחת,תקוה גדולה אחת: מי יתן והאתר הזה יהיה אתר מורשת והנצחה,ראשית צמיחה וליבלוב של חיים חדשים,של אנשים צעירים ומכל שכבות העם אשר יחרשו בכפות רגליהם את מרחבי הגולן אשר שוחרר בדמם של חיילי צה"ל.לו יהי נא המקום הזה אתר מורשת והנצחה לגד' 13 של גולני ובסיס יציאה לטיולים לכלל ישראל,אוהבי מולדת ושוחרי טובתה.
כה לחי! ! !
דברים שאמר זאב שרון, בטכס ב-15.6.2017 בעת הענקת שי למר לאו גלזר
יחד עם יואב, אח שכול, הענקתי שי צנוע לליאו, יזם המלון. השי הוא תדפיס של ציור שצייר יואב ובו משולב תצלום אוירי שניתן לראות בו את בית המכס העליון ואת מקום הפיצוץ.
לעולם לא נדע מה אירע שם בבונקר. לעולם.
מי שחושב שיודע – מנחש.
לכן גם אין מקום להאשים איש.
הנה כאן לפניכם הנצחה ראויה למשפחות השכולות, ליקיריהם, חברינו.
תודות לך ליאו על ההזדמנות שנתת לנו מכל הלב.
בלעדיך אתר ההנצחה לא היה קיים.
זאב שרון
