גברת שרמוטה ומיסטר וייס
9 באוגוסט 2007המהומה הציבורית בעקבות דבריו המרושעים של פרופ' הלל וייס עלולה ליצור את הרושם שמדובר באירוע חריג ולא היא. חלק מהמתנחלים החיים בשטחים הכבושים יצרו תת תרבות השואבת את תכניה מהדיכוי, הניצול והגזל. השילוב של סדר חיים המושתת על עמדות גזעניות והפקרות אלימה, הבאה לביטוי בהפרת חוק וסדר, הפכה את השטחים הכבושים למקום פרוע ומרושע, שיש בו חיים השווים יותר מחיים אחרים. פרופ' הלל וייס גס הרוח ורע הלב, הוא גירסה מעודנת של כנופיות אלימות, פורעי חוק עוקרי מטעי זיתים, מנשלי אנשים מבתיהם, רודפי איכרים ורועי צאן, על כמותם נשא הנביא ישעיהו את קולו וזעק : "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם". הרוע והרשע של וייס שהופנו כנגד קצין צה"ל, שכה הדהימו את התקשורת בניבזותם, הם מנת חלקם היום יומית של הפלסטינים החיים תחת הכיבוש. רק מי שאוטם את אוזניו ועיניו ולא קורא שבוע אחר שבוע את גדעון לוי ומיקי קרצמן, דוחות ארגוני זכויות האדם ובצלם, על הנעשה בשטחים הכבושים, יזדעזע מגברת שרמוטה ומיסטר וייס. הכיבוש משחית, החיים בצילו גורמים להשתחתת הנפש עד אבדן צלם אנוש. פשעיהם, התנהגותם וערכיהם של חלקים הולכים וגדלים מקרב המתנחלים הם אסון לחברה הישראלית וכתם נורא על היהדות. לכן, הדיון הציבורי חייב לכלול בתוכו לא רק את המקרה הפרטי אלא את התופעה.
